עשי"ת, יום כיפורים הקבלת פני רבו - כמה נידונים והערות (2 צופים)

[נדיב לב]

בגמ' סוכה כה. שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה. וכתב שם רש"י הולכי בדרך מצוה כגון ללמוד תורה ולהקביל פני רבו ולפדיון שבויים.

וקצת צ"ב מדוע נקט הני ג' מצוות ולא פירש דכל הולך לדבר מצוה פטור מסוכה.
כמו"כ יל"ע מהגמ' שם סוכה כו. איתא הולכין לדבר מצוה פטורין בין ביום ובין בלילה כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא כי הוו עיילי בשבתא דרגלא לבי ריש גלותא הוו גנו ארקתא דסורא אמרי אנן שלוחי מצוה אנן ופטורין. וכתב שם רש"י: שלוחי מצוה אנן - שבאנו לשמוע הדרשה, ולהקביל פני ריש גלותא עיי"ש. וצ"ב מדוע נקט תרתי ולא די שבאו לקבל פני ריש גלותא, וכמו שכתב רש"י בדף כה. הנ"ל דסגי שהולך להקביל פני רבו.

והנה בעיקר דין הקבלת פני רבו הסתפקתי בכמה נידונים ובהקדם מה שדנים בשורש החיוב, אם הוא מטעם בנ"א לחבירו והיינו כבוד רבו, או מצד בנ"א למקום, והיינו כמו בזמן המקדש שהיו עולים לרגל בחג הקבלת פני רבו הוא מצווה בעצם החג ולא מכבוד רבו. וביערות דבש חלק א דרוש יב שכך נקט. ובשו"ת זכרון יוסף סימן י' ד"ה אמר, כתב שעיקר חיוב הקבלת פני רבו נאמר בזמן שאין בית המקדש קיים כיון שהוא במקום חובת הראיה בבית המקדש והוכיח דבריו מהמדרש ולא כהנודע ביהודה תניינא או"ח סימן צד שכתב משנחרב המקדש לא נוהג דין זה.

ובעצם החקירה ילה"ר מדברי הרמב"ם (פ"ה מהל' ת"ת פרק הלכה ז) שכתב: וחייב לעמוד מפני רבו משיראנו מרחוק מלא עיניו עד שיתכסה ממנו ולא יראה קומתו ואח"כ ישב. וחייב אדם להקביל פני רבו ברגל עיי"ש. ועל פניו מבואר כהצד הראשון שהוא מטעם כבוד רבו. אמנם לכאורה יש לדחות, ולעולם אינו סותר לטעם השני אלא סיבת החיוב לכבד את רבו בחג היא מטעם שבזה"ז הקבלת רבו כהקבלת השכינה, וקיום המצוה נעשה ע"י שמכבד רבו. ובפרט שיש להכריח קצת מהגמ' בסוכה הנ"ל שגם להקביל פני ריש גלותא בכלל הקבלת פני רבו, ובהכרח דאינו אלא מהטעם השני, וכן יש קצת להוכיח דאם מטעם כבוד רבו מה שייך הקבלת פני רבו בנשים. ויש לדון.

ונפק"מ כשיודע שרבו טריד במקצת (כשלא אמר לו רבו במפורש שלא יבוא) האם בכזה מקרה צריך להקביל פניו או עדיף שלא. ובפשטות אין אומרים לאדם זכה במצווה על חשבון חברך וכ"ש רבך.
כמו כן יש לדון באופן שיש ספק אם רבו בביתו, דאין סיבה שספק דרבנן (הקבלת פ"ר) יפטור אותו לעסוק במצוה דאו' ודאית מצות ת"ת (עיין ר"ה טז:)
ובכלל יל"ע כיצד מבטל מצוה מדברי קבלה מצות ת"ת (עיין ר"ה טז:) ובהכרח צ"ל דעוסק במצוה דרבנן פוטר ממצוה דאורייתא.

והנה לשיטת הנודע ביהודה הנ"ל שכתב שלא נוהג דין הקבלת פני רבו לאחר החורבן מהטעם שלא יהא כבוד רבו וכו'. צ"ב מהגמ' סוכה כו. הנ"ל שאף לאחר החורבן הלכו להקביל פני רבם ועיי"ע בגמ' חגיגה ה. אמנם לפי מה שהערנו ע"ד רש"י בגמ' סוכה הנ"ל מדוע הוצרך לתרתי "שבאנו לשמוע הדרשה, ולהקביל פני ריש גלותא", י"ל דעיקר טעמם הוא משום הטעם הראשון, ולעולם מהטעם השני לא היו נפטרים מכיון שאין בכך מצוה גמורה בזה"ז וי"ל. ובלאו הכי י"ל לפי מה שהנוב"י עצמו כותב דמ"מ אם הולך ללמוד ממנו מקיים הקבלת פני רבו, ובכך א"ש.