- הודעות
- 76
- תודות
- 243
- נקודות
- 40
ברצוני להעלות פה נושא ואשמח שחברי הפורום הנכבדים יוסיפו תובנות והבנות לעניין.
מובא שאמר אחד האדמורי"ם זיע"א שיכול להיות יהודי שאומר "הקב"ה אני אוהב אותך" ולהיות חוצפן!
אני חושב שביאור הדברים, כשאדם מכיר בבורא העולם, אבל הולך ונמשך אחר רצונותיו ותאוותיו, בעזות מצח פועל בניגוד לרצון האלוקים, אז כשאומר מילים אלו הוא פשוט חוצפן.. דהיינו, לפעמים יש מין השלכה כזאת שאפשר לעשות מה שרוצים חלילה, ועם הקב"ה.. נסתדר. כל מיני משפטים כמו: "לא, עזוב אותך, הוא אוהב אותי..", אפשר לצעוק שהוא אוהב את הקב"ה ולמעשה עושה ככל העולה על רוחו, ואפי' לא מתבונן בתכלית חייו וברצונו של הקב"ה. ובמיוחד בדור כמו שלנו, שהסתירה המהותית הזאת בין ההכרה בבורא עולם לבין המעשים וההתחייבויות ההלכתיות וההשקפתיות - הוא כרחוק מזרח ממערב. לשם דוגמא, זמר יכול לעמוד על במה ולשיר 'איך וויל זיין א ירא שמים", וביד השניה מחזיק סמטרפון פרוץ!! סתירה זועקת לשמיים, ובכל זאת מבחינתו זה לא סותר והוא אפי' יעצום את עיניו ויתנועע בכוונה עצומה, שרוצה להיות ירא שמים. יעמוד אדם שכל מראהו והתנהגותו הוא היפך רצון ה', והוא מנגן בדביקות 'וטהר ליבנו לעבדך באמת" - והוא אפי' לא מנסה להשתנות, כשנגמר האירוע שבו הוא אפילו הזיל דמעות - יוצא והכל נשכח, הוא לא משתנה אפי' במשהו. ואני שואל, האם יש משהו בהתעוררות הזו, האם בכלל זה נקרא התעוררות, או סתם פרץ רגשות שחיפש איפה לצאת.. מצד אחד אולי זה מראה על שאיפה ורצון פנימי אלוקי שרוצה להתחבר לקב"ה [הנשמה האלוקית שבו], אבל מאידך אולי זה דווקא חוצפה!
מובא שאמר אחד האדמורי"ם זיע"א שיכול להיות יהודי שאומר "הקב"ה אני אוהב אותך" ולהיות חוצפן!
אני חושב שביאור הדברים, כשאדם מכיר בבורא העולם, אבל הולך ונמשך אחר רצונותיו ותאוותיו, בעזות מצח פועל בניגוד לרצון האלוקים, אז כשאומר מילים אלו הוא פשוט חוצפן.. דהיינו, לפעמים יש מין השלכה כזאת שאפשר לעשות מה שרוצים חלילה, ועם הקב"ה.. נסתדר. כל מיני משפטים כמו: "לא, עזוב אותך, הוא אוהב אותי..", אפשר לצעוק שהוא אוהב את הקב"ה ולמעשה עושה ככל העולה על רוחו, ואפי' לא מתבונן בתכלית חייו וברצונו של הקב"ה. ובמיוחד בדור כמו שלנו, שהסתירה המהותית הזאת בין ההכרה בבורא עולם לבין המעשים וההתחייבויות ההלכתיות וההשקפתיות - הוא כרחוק מזרח ממערב. לשם דוגמא, זמר יכול לעמוד על במה ולשיר 'איך וויל זיין א ירא שמים", וביד השניה מחזיק סמטרפון פרוץ!! סתירה זועקת לשמיים, ובכל זאת מבחינתו זה לא סותר והוא אפי' יעצום את עיניו ויתנועע בכוונה עצומה, שרוצה להיות ירא שמים. יעמוד אדם שכל מראהו והתנהגותו הוא היפך רצון ה', והוא מנגן בדביקות 'וטהר ליבנו לעבדך באמת" - והוא אפי' לא מנסה להשתנות, כשנגמר האירוע שבו הוא אפילו הזיל דמעות - יוצא והכל נשכח, הוא לא משתנה אפי' במשהו. ואני שואל, האם יש משהו בהתעוררות הזו, האם בכלל זה נקרא התעוררות, או סתם פרץ רגשות שחיפש איפה לצאת.. מצד אחד אולי זה מראה על שאיפה ורצון פנימי אלוקי שרוצה להתחבר לקב"ה [הנשמה האלוקית שבו], אבל מאידך אולי זה דווקא חוצפה!
