סוכות, שמח"ת ושמ"ע הקצאה למצוה בלולב שקיימו בו רק נענועים (2 צופים)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
יש לעיין במי שנטל לולב אחד וקיים בו את מצות הנטילה, ואחר כך קיים את הנענועים בלולב אחר, האם הלולב השני הוקצה למצוה ונאסר, או דכיון שלא קיימו בו מצוה גמורה לא הוקצה. [ועי' רש"י סוכה מו: שפירש דאתרוג של קטן לא נאסר כיון שלא הוקצה למצוה גמורה אלא רק למצות חינוך, והתוס' פירשו בדף מה. באופ"א עי"ש, עכ"פ לדעת רש"י דבעינן הקצאה למצוה גמורה י"ל דהקצאה לנענועים אינה מועילה, אך יש לחלק לכאן ולכאן, דדוקא חינוך קטן אינו נחשב מצוה להקצאה, דאינו בר חיובא, וכן להיפך י"ל דחינוך עדיף מנענועים].

ורבינו הגר"ד לנדו שליט"א השיב, דנענועים הם הידור מצוה, וא"כ כמו שנרות ההידור בחנוכה מוקצים גם הם למצוה, הוא הדין ד' מינים של נענועים. [אמנם יש לחלק לפי מש"כ אחרונים (עי' חידושי בן אריה סי' ט') לחלק דהידור מצוה של נרות חנוכה עדיף משאר הידור מצוה, דבעלמא מצינו רק עד שליש והכא המהדרין מן המהדרין הוא יותר משליש, וביארו דהכא כל מה שמוסיף הוא עוד פרסומי ניסא והוי כמו המצוה עצמה, שמקיים אותה בשיעור גדול יותר, ומה"ט גם מצינו שיש סוברים שמברכין על הידור מצוה של נרות חנוכה, עי"ש. עכ"פ לפי"ז לכאורה אין הוכחה דבכל הידור מצוה בעלמא אית ביה הקצאה למצוה].

ועדיין יש לדון במה שמצוי שיש מברכין על ד' מינים מהודרים של הרב או של האב, וגם עושים בהם הנענועים, ובלולב של עצמם עושים רק את הנענועים שבהלל. והנה הנענועים שבהלל הם רק מנהג (עי' רא"ש פ"ג סי' כ"ו בשם ראבי"ה דעיקר נענוע הוא בשעת הברכה), האם גם בזה הוקצו הד' מינים למצוה, או לאו. והנה בשו"ע בהלכות הושענא רבה סי' תרס"ד ס"ז מבואר, שלכתחילה לא יטול ערבה עם הלולב משום חשש בל תוסיף, עד אחר הנענוע הראשון עי"ש. ומבואר דלגבי בל תוסיף קודם הנענוע הראשון עדיין חשיב "בזמנו" של המצוה ועובר בבל תוסיף, אבל לאחר הנענוע הראשון חשיב "שלא בזמנו" ואינו עובר, והיינו כנ"ל דהנענועים של ההלל כבר אינם חלק מן המצוה, וכמו כן יש לומר דאינם עושים הקצאה.

ואמנם לענין מי ששכח לברך עד לאחר הנטילה, שכתבו הפוסקים דיכול לברך קודם הנענוע דעדיין חשיב עובר לעשייתן, מסתפק בלבושי שרד סי' תרנ"א ס"ה האם יכול לברך, ומדברי החיי אדם כלל קמ"ח סי"א משמע דמברך דרק קודם ההקפה אינו מועיל עי"ש, אך יש לחלק דלענין שיחשב עובר לעשייתן סגי במנהג לחוד ג"כ.​

 

[גרינפלד]

ואמנם לענין מי ששכח לברך עד לאחר הנטילה, שכתבו הפוסקים דיכול לברך קודם הנענוע דעדיין חשיב עובר לעשייתן, מסתפק בלבושי שרד סי' תרנ"א ס"ה האם יכול לברך, ומדברי החיי אדם כלל קמ"ח סי"א משמע דמברך דרק קודם ההקפה אינו מועיל עי"ש, אך יש לחלק דלענין שיחשב עובר לעשייתן סגי במנהג לחוד ג"כ.​

לחץ כדי לכווץ...

והיה מקום להוכיח, שלעובר לעשייתן סגי גם בדבר שאינו כמצווה גמורה, וכדכתבו התוס' בתי' א', שכיון שיש חיבוב של אנשי ירושלים ליטול הלולב כל היום, נחשב עובר לעשייתן.

מיהו יתכן שאין זה סתם חיבוב, אלא כמו שכתב הריטב"א (ר"ה לד, א ד"ה והוי יודע) שחיבוב מצווה של לתקוע בשופר שוב, גורם שלא יהיה זה בל תוסיף, ומשמע שיש לזה משמעות בדאורייתא.​