- הודעות
- 4,363
- תודות
- 11,035
- נקודות
- 885
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה (יג יז)
במכילתא ובתרגום יונתן כאן, שהקב"ה לא נחם דרך ארץ פלשתים כדי שלא יראו את עצמות בני אפרים שהיו גיבורים ויצאו ממצרים קודם זמן הקץ, ונהרגו על ידי הפלשתים, משום שעברו על השבועה שלא לצאת קודם הקץ.
ויש לתמוה שאם עשו שלא כהוגן בזה שיצאו, היה להם למות על ידי המצרים מיד ביציאתם ממצרים, ובפרט שהיה קשה מאד לצאת ממצרים, כמו שאמרו חז"ל שמעולם לא יצא עבד ממצרים, ולמה אסתייע מילתא שהצליחו לצאת ממצרים, ומתו רק אחרי יציאתם.
ויש לבאר, דהנה בפרקי דרבי אליעזר פרק מ"ח איתא, שאדם אחד ושמו גנון מבני בניו של אפרים, אמר להם נגלה עלי הקדוש ברוך הוא להוציא אתכם ממצרים, והלכו עמו. ולכאורה קשה, למה היה נחשב להם חטא בזה שיצאו קודם הקץ ועברו על השבועה שלא לצאת עד שהקב"ה בא לגואלם, הלא היו סבורים שהקב"ה אמר לו לגאול אותם. אלא הביאור הוא, שחטאם היה משום שלא דקדקו בסימן שבידם שהגואל יאמר "פקוד פקדתי", כי גנון לא אמר בלשון כפולה, רק אמר שבא לגאול אותם.
והנה במכילתא איתא עה"פ פקוד יפקוד "פקוד אתכם במצרים, יפקוד אתכם בים סוף. פקוד אתכם על הים, יפקוד אתכם במדבר", מבואר דכפילות לשון פקוד יפקוד הוא משום שצריכים שמירה גם אחרי הגאולה ממצרים, והובטחו בזה על ידי הגואל האמיתי. ולכן בני אפרים שלא המתינו עד שיאמר להם בלשון כפולה פקוד פקדתי, והסתפקו בלשון אחד של גאולה, ממילא חסרו את השמירה של ה"פקדתי" השני, שהוא על אחרי יציאתם ממצרים, ונהרגו לאחר יציאתם בהעדר שמירה, וק"ל.
פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה (יג יז)
במכילתא ובתרגום יונתן כאן, שהקב"ה לא נחם דרך ארץ פלשתים כדי שלא יראו את עצמות בני אפרים שהיו גיבורים ויצאו ממצרים קודם זמן הקץ, ונהרגו על ידי הפלשתים, משום שעברו על השבועה שלא לצאת קודם הקץ.
ויש לתמוה שאם עשו שלא כהוגן בזה שיצאו, היה להם למות על ידי המצרים מיד ביציאתם ממצרים, ובפרט שהיה קשה מאד לצאת ממצרים, כמו שאמרו חז"ל שמעולם לא יצא עבד ממצרים, ולמה אסתייע מילתא שהצליחו לצאת ממצרים, ומתו רק אחרי יציאתם.
ויש לבאר, דהנה בפרקי דרבי אליעזר פרק מ"ח איתא, שאדם אחד ושמו גנון מבני בניו של אפרים, אמר להם נגלה עלי הקדוש ברוך הוא להוציא אתכם ממצרים, והלכו עמו. ולכאורה קשה, למה היה נחשב להם חטא בזה שיצאו קודם הקץ ועברו על השבועה שלא לצאת עד שהקב"ה בא לגואלם, הלא היו סבורים שהקב"ה אמר לו לגאול אותם. אלא הביאור הוא, שחטאם היה משום שלא דקדקו בסימן שבידם שהגואל יאמר "פקוד פקדתי", כי גנון לא אמר בלשון כפולה, רק אמר שבא לגאול אותם.
והנה במכילתא איתא עה"פ פקוד יפקוד "פקוד אתכם במצרים, יפקוד אתכם בים סוף. פקוד אתכם על הים, יפקוד אתכם במדבר", מבואר דכפילות לשון פקוד יפקוד הוא משום שצריכים שמירה גם אחרי הגאולה ממצרים, והובטחו בזה על ידי הגואל האמיתי. ולכן בני אפרים שלא המתינו עד שיאמר להם בלשון כפולה פקוד פקדתי, והסתפקו בלשון אחד של גאולה, ממילא חסרו את השמירה של ה"פקדתי" השני, שהוא על אחרי יציאתם ממצרים, ונהרגו לאחר יציאתם בהעדר שמירה, וק"ל.
◆ ◆ ◆
בספר נחל קדומים להחיד"א כתב בשם רבינו אלעזר מגרמייזא בעל הרוקח, שבני אפרים נהרגו משום שעברו על השבועה שהשביע יוסף את אחיו להעלות את עצמותיו עמם, והם לא לקחו עמם את עצמות יוסף. וצריך ביאור מה סברו בני אפרים שעברו על שבועת אביהם.
ויש לומר דסבירא להו דכיון שכל השבועה להעלות היתה "אתכם" היינו כשיעלו בני ישראל ממצרים, וכמו דתניא במכילתא כאן, וסבירא להו דכל זמן שלא יצאו כל בני ישראל ועדיין נשארו מהם, ובפרט כשנשארו רוב ישראל, קיום השבועה מוטל על הנשארים, והם יכולים לעלות, דכל זמן שיש מי שיעלה את עצמותיו אין כאן ביטול השבועה.
עוד יש לומר, דבמדרש רבה פרשה כ' סי' י"ט מבואר דהטעם שיוסף השביע את אחיו הוא מפני שהיה לו טענה עליהם שהם גנבוהו משכם ולכן עליהם להחזירו לשם. א"כ כל זה דוקא על שאר האחים, אבל בני אפרים שהם בני יוסף עצמו אין שייכת עליהם טענה זו שהרי לא גנבוהו, ולכך היו סבורים שאינם בכלל השבועה.