תמצית משיחה של הרבי מליובאוויטש (ליקוטי שיחות חלק ח') | עיבוד ועריכה: הרב קלמן סגל
"פִּֽנְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַֽהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י..."
מפרש רש"י: "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן - לפי שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה והרג נשיא שבט מישראל, לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן".
לועגים למציל?
שואל הרבי:
א. במקום להגיד לפנחס "תודה רבה, יישר כוח שהצלת אותנו מהמגיפה", שהרי 24 אלף כבר מתו, ובזכותו פסקו למות, כל השבטים בוחרים דווקא לבזות אותו, הם אומרים לו: "הראיתם בן פוטי..."
למה?
אם רק שבט שמעון היו מבזים אותו - אפשר איך שהוא להבין שזמרי כנראה היה נשיא שדאג להם, הם אהבו אותו, והיו קשורים אליו, לכן כאבו את הריגתו.
אבל שאר השבטים? היו צריכים להודות לו ולשמוח! שהרי הגמ' בסנהדרין מספרת ש"געו כולם בבכיה" כשזמרי בא למשה עם 24 אלף מבני שבטו לטעון שמותר להתחתן עם מדינית.
מי היו הלועגים?
ב. מה הכריח את רש"י לפרש שכל השבטים ביזו אותו?
לרש"י היה אמנם הוכחה שביזו אותו, מזה שהתורה מדגישה פעמיים את יחוסו שהרי בסוף הפרשה הקודמת כבר האריכה התורה ביחוסו: "וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן-
אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ".
מדוע התורה חוזרת שוב לפרט את יחוסו? מכאן מוכח שהתורה באה להגן עליו עם היחוס כי לעגו וזילזלו ביחוסו לסבא יתרו שפיטם עגלים לע"ז, ורצה הקב"ה להגן על כבודו לכן כפל שוב את יחוסו החשוב לאהרון!
אך מדוע רש"י אינו מצמצם את קבוצת הלועגים לשבט שמעון בלבד שכעסו על הריגת נשיאם האהוב?
רק פיטם? גם עבד!
ג. אם בכל זאת רוצים לבזותו במעשיו של הסבא, מדוע הם נטפלים לזוטות? הם יכולים לבזותו על דברים גרועים יותר שעשה, שהרי יתרו לא עסק רק בפיטום עגלים - הכנה לעבודה זרה, אלא הוא גם עבד ע"ז ממש, ויותר מכך הוא היה כומר לע"ז, ולא הניח ע"ז שהוא לא עבד אותה.
"אתה רוצח!" - בזיון גדול יותר
ד. לכאורה היה אפשר לתרץ את שאלה א', שבנ"י לא ידעו את ההלכה שבועל ארמית קנאים פוגעים בו, או אולי הם כן ידעו את ההלכה, אבל לדעתם פנחס לא היה קנאי אמיתי, כי רק מי שאכפת לו קנאת ה' באמת רשאי להרוג, ולכן הם לא הבינו באיזה רשות הוא הורג אותו.
אך הרבי שולל זאת, כי אם כן, הם היו צריכים לבזותו בביזיון גדול יותר, לצעוק לו "אתה רוצח", במקום ללעוג לו במעשה הסבא?
ואם הם לא צעקו לו 'אתה רוצח' הרי זה הוכחה ברורה שהם כן ידעו את ההלכה, והם גם היו משוכנעים שהוא קנאי אמיתי!
אם כן מתחזקת השאלה עוד יותר, מדוע הם ביזוהו?
"בזית את משה רבינו!"
מבאר הרבי:
טענת השבטים הייתה, לא רק שלא הרווחנו כלום ממעשיך, אלא הפסדנו! שהרי פגעת בכבודו של משה רבינו, וגם פגעת בכבודנו.
כל מי ששומע על מעשה זמרי שואל מיד: מדוע משה רבינו לא הרגו? מדוע משה לא קינא את קנאת ה'?
וגם בכבודנו פגעת שהרי עכשיו ישאלו אותנו, למה רק פנחס עשה? למה אתה לא עשית? מה אתה לא קנאי? ובאמת הרי גם אנחנו יכולנו לעשות זאת בדיוק כמוך, אך היה ברור לנו שצריך לתת למשה רבינו לעשות זאת.
אם היית מחכה שמשה יעשה זאת, כולם היו מבינים מדוע אנחנו לא עשינו, וגם המגיפה היתה נעצרת, כי אם היא נעצרה בהריגת זמרי על ידך, בטח היא היתה נעצרת בהריגתו על ידי משה.
לפי זה מובן מדוע רש"י אומר שכל השבטים ביזו אותו כי לפי טענתם הריגת זמרי צודקת, וטענה זו לא מתאימה בכלל לשבט שמעון שחשבו שנשיאם צודק בויכוחו עם משה להתיר את המדינית, ומי שהרגו הרי הוא רוצח שחייב מיתה לכן רש"י פירש שכל השבטים לעגו לו.
והשבטים היו משוכנעים שיש להם גם הסבר למניע שדחף אותו להרוג בעצמו, ולא לחכות למשה, כי:
פנחס אכזרי! שהרי יש לו סבא אכזרי! = יתרו - שהיה מפטם עגלים לע"ז!
רק מפיטום העגלים לע"ז ניתן להוכיח את מידת אכזריותו, כי מהיותו עובד ע"ז ואפילו כומר, אין שום הוכחה על טבעו האכזרי, זה רק מוכיח על בורות בהכרת הבורא, אך פיטום העגלים כן מוכיח זאת, כי להרוג בהמה לא נחשב כ"כ אכזריות, כמו כשמערימים עליה, שכביכול מפטמים אותה לטובתה, ובאמת מתכוונים בפיטום הזה להרוג אותה, ואם הסבא שלך היה אכזרי, סביר להניח שגם אתה אכזרי! כי ירשת ממנו את מידותיו האכזריות.
זה מסביר מדוע פנחס חטף למשה את הריגת זמרי, כי עד שסוף סוף יש לו הזדמנות לממש את טבעו האכזרי, בפעולה של מצווה והלכה, הוא לא רצה לפספס את זה.
ז.א. הוא אמנם היה קנאי אמיתי, והוא הרג אותו בגלל קנאת ה', אך מה שדחף אותו למהר לעשות זאת בעצמו, ולא להמתין למשה שיעשה זאת, היה טבעו האכזרי.
(לא הבנתי מדוע רק פיטום עגלים לע"ז נחשב מעשה אכזרי? מה זה שונה ממפטם עגלים לצורכי אכילה במטרה למוכרם למשחטות?
אולי ההסבר כך: אם השחיטה היא לצורך אכילה, אין בזה מדת אכזריות כי הקב"ה הרי התיר לאדם להרוג את החיות (בתחילת הבריאה אמנם אסר זאת, והתיר לאכול רק מהצומח, אך לבסוף אחרי המבול התיר זאת לנח)
במיוחד לפי המבואר בחסידות שזה גם לטובת הבע"ח, שמתעלה מדרגת 'חי' לדרגת 'מדבר'.
גם בפיטום לצורך קרבן לה', יש לבע"ח התעלות בהיותו ריח ניחוח לה' וזה לטובתו, אך כשמקריב לשם ע"ז, אין כוונתו לטובת הבע"ח, אלא רק לספק את תאוותיו של האליל להראות את חשיבותו, שהוא שוחט בשבילו בהמות מפוטמות, אם כן אין כוונתו לטובת הבע"ח כלל, אדרבה הוא מוכן להתאכזר לכולם, רק כדי לספק את תאוות האליל שלו - ק.ס.)
אך עדיין יש לשאול, לפנחס היה גם סבא אהרון שהיה אוהב שלום ורודף שלום, איש חסד בתכלית, מה מכריחם לקבוע שפנחס קיבל את תכונותיו של יתרו, אולי הוא קיבל את תכונותיו של הסבא אהרון דווקא?
לכן מוסיף רש"י שהשבטים הדגישו שפיטם 'אבי אמו' מדוע לא אמרו שפיטם 'זקנו'?
כי תכונות האב כידוע עוברים בעיקר לבת, ותכונות הבת בעיקר לבן, על פי הכלל שאיש מזריע תחילה יולדת נקבה, ואשה... יולדת זכר, ולכן היה חשוב להם להדגיש שיתרו היה אבי אמו, כי זה מסביר מדוע הם משוכנעים שהוא קיבל את תכונותיו של יתרו, ולא של אהרון שהיה אבי אביו.
לפי זה נבין היטב כיצד הקב"ה סילק וביטל את בזיון השבטים, ביחסו את פנחס אחר אהרון, כי בזה הוא מעיד עליו שקיבל רק את תכונות החסד של הסבא אהרון, למרות שהיה אבי אביו, ולא של הסבא יתרו למרות שהיה אבי אמו.
את הסיבה האמיתית מדוע משה רבינו לא הרגו, אף אחד לא ידע, שהרי באמת פנחס כן המתין שמשה יהרגהו, רק כשראה שמשה מתמהמה אמר לו: לימדתנו שהבועל .... ואז התברר לו שמשה שכח את ההלכה הזו, ומשה הסיק משיכחתו, שפעולה זו לא צריכה להיעשות על ידו אלא ע"י פנחס, ונתן לו להבין שהוא צריך לעשות את זה.
את הדו שיח הזה בין פנחס ומשה, מסתבר שאף אחד לא שמע, (כי מערכות הגברה לא היו אז) לכן אף אחד לא ידע שנתעלמה הלכה ממשה, ואף אחד גם לא ידע שמשה רמז לפנחס שהוא צריך להרוג את זמרי, ומאידך התיאוריה שלהם בניתוח המניע של פנחס, התאימה להפליא, ולכן הם ביזוהו. (סביר להניח גם שפנחס לחש זאת למשה כדי לא לפגוע בכבודו, וכנראה שאף אחד לא הבחין בלחישתו של פנחס למשה, כי עיני כולם היו נשואות לדרמה של זמרי)
(חשבתי לעצמי: פנחס יכל הרי ברגע אחד לפרוך את כל התיאוריה שלהם, אם היה מגלה להם שמשה שכח את ההלכה והורה לו להורגו, או לחלופין היה אומר להם לכו בבקשה אל משה, תשאלו אותו מדוע עשיתי זאת? (כדי לא לפגוע בכבודו של משה)
אם הם היו שואלים את משה, סביר להניח שברוב ענוותנותו הוא היה אומר להם, נתעלמה ממני ההלכה והוריתי לפנחס לעשות זאת. אך מסתבר שפנחס העדיף לספוג את הבזיונות, ולא לגרום למשה לגלות ששכח הלכה.
לכן זכה, שהקב"ה בכבודו ובעצמו נחלץ להגנתו. ק.ס.)
מה ההוראה שלמדים מכך?
אם ראית יהודי שעושה מעשה טוב אבל נדמה לך שהוא עושה זאת ממניעים פסולים הוא אוהב כבוד וכדומה, בא לך לרדת עליו ללעוג לו:
אתה עושה את זה רק בשביל כבוד, אתה לא עושה לשם שמים, וכד'.
אבל כדאי לחשוב:
א. גם אם זה נכון הרי מתוך שלא לשמה בא לשמה, ובסה"כ הוא עושה מעשה טוב.
ב. איננו יודעים מה בלבו, רק ה' בוחן הלבבות יודע את האמת, יש להפיק לקח מפנחס, למרות שכל הנסיבות הוכיחו שמניעיו לא היו טהורים, התברר להם לבסוף שכווללם טעו!
ג. לפעמים הביקורת נובעת מקנאה, כי מעשיו הטובים של הזולת מבליטים את חוסר עשייתו, וזה מה שבאמת מפריע לו.
לכן כדאי וצריך לעודד ולהחמיא לכל מי שעושה מעשים טובים, ולדון כל אדם לכף זכות.
לעילוי נשמת אמי מורתי
מרת חנה ברכה הכ"מ
בת הרה"ח ר' אליהו המר ז''ל
מרת חנה ברכה הכ"מ
בת הרה"ח ר' אליהו המר ז''ל