בל יראה עובר אם זה בביתו ולא סגי שזה שלו, או עכ"פ בבית שומר ששומר בשבילו, והנידון שאחר קנה לו והוא בחצר שאנו משתמרת שעובר בב"י אבל אינו יכול לקנות או שאינו רוצה שחצרו יקנה לו.
בל יראה עובר אם זה בביתו ולא סגי שזה שלו, או עכ"פ בבית שומר ששומר בשבילו, והנידון שאחר קנה לו והוא בחצר שאנו משתמרת שעובר בב"י אבל אינו יכול לקנות או שאינו רוצה שחצרו יקנה לו.
אחר כל האריכות הנפלאה ויישר כח שטרח
עדיין לא הבנתי, למה הדין דין אמת אף שאין נפקא מינה, הרי אין כאן מחלוקת בהי' לו חמץ בביתו, שזה אומר שעובר בכותבת וזה בכזית, הרי הדין לא אמת, שהרי בכזית לכו''ע עובר איסור, ובעינן לבער כבר בכזית לכו''ע, אז אין כאן דין אמת שצריך ככותבת.
בהחלט, אבל מה חסר אם זה שלו קנייני ונמצא ברשותו - ששומר ששומר בשבילו נחשב ברשותו שקונה המקום שנמצא החמץ - וא"כ למה שלא יועיל ע"י זכין [אא"כ לא מהני מדין אין שלד"ע], או שלא הבנתי מה כוונתך במה שכתבת.
"אבל דין זכין שהוא רק בקניין דיני בפועל יתכן שלא שייך וצ"ע".
עדיין לא הבנתי, למה הדין דין אמת אף שאין נפקא מינה, הרי אין כאן מחלוקת בהי' לו חמץ בביתו, שזה אומר שעובר בכותבת וזה בכזית, הרי הדין לא אמת, שהרי בכזית לכו''ע עובר איסור
מה שעובר בכזית הוא מדין חצי שיעור ולא מדין שיעור, ואמנם אין נ"מ איך לקרא לזה למעשה אבל באמת יש שיעור כיון שהחצי שיעור נובע מהשיעור, [ואפשר אף שאם אנוס להשאיר בביתו ושואל מה עדיף יש לומר שעדיף חצי שיעור שהוא אולי פחות חמור משיעור אף אם בשניהם אין מלקות ועי' מש"כ לעיל בזה ויל"ע].
בהחלט, אבל מה חסר אם זה שלו קנייני ונמצא ברשותו - ששומר ששומר בשבילו נחשב ברשותו שקונה המקום שנמצא החמץ - וא"כ למה שלא יועיל ע"י זכין [אא"כ לא מהני מדין אין שלד"ע], או שלא הבנתי מה כוונתך במה שכתבת.
"אבל דין זכין שהוא רק בקניין דיני בפועל יתכן שלא שייך וצ"ע".
טענתי היא, שיתכן שגדר העניין דעשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו, אינו שחשוב שלו באמת, אלא שחייבתו תורה על שמצידו מחזיק החמץ לצורכו, וא"כ לא שייך בזה זכין דבלא"ה אינו ברשותו באמת.
מה שעובר בכזית הוא מדין חצי שיעור ולא מדין שיעור, ואמנם אין נ"מ איך לקרא לזה למעשה אבל באמת יש שיעור כיון שהחצי שיעור נובע מהשיעור, [ואפשר אף שאם אנוס להשאיר בביתו ושואל מה עדיף יש לומר שעדיף חצי שיעור שהוא אולי פחות חמור משיעור אף אם בשניהם אין מלקות ועי' מש"כ לעיל בזה ויל"ע].
טענתי היא, שיתכן שגדר העניין דעשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו, אינו שחשוב שלו באמת, אלא שחייבתו תורה על שמצידו מחזיק החמץ לצורכו, וא"כ לא שייך בזה זכין דבלא"ה אינו ברשותו באמת.
מה הבדל אם עושה קנין בחמץ בגופו לבין אם קנהו ע"י שאחר עושה קנין כדי לזכות לו, שהרי אם כסף קונה נמי א"צ להגביה החמץ, משום שהכסף עושה את הקנין, וא"כ מה זה משנה אם חברו עושה שיהיה שלו ורצונו בכך, העיקר זה המעשה קנין ומה לי קנין כזה או כזה.
מה הבדל אם עושה קנין בחמץ בגופו לבין אם קנהו ע"י שאחר עושה קנין כדי לזכות לו, שהרי אם כסף קונה נמי א"צ להגביה החמץ, משום שהכסף עושה את הקנין, וא"כ מה זה משנה אם חברו עושה שיהיה שלו ורצונו בכך, העיקר זה המעשה קנין ומה לי קנין כזה או כזה.
אדגיש שוב, שטענתי היא רק להנחה מסוימת שהנחתיה לעיל ויתכן שבטעות יסודה, אבל אם צודק אני בה, הרי שטענתי פשוטה בתכלית, בהחזקה מציאותית שייך לחייבו על אף שמדינא אינו ברשותו, אבל זכין פועל רק בתור זכותו שמזכה לו את החמץ ובפסח לא יזכה בשום קנין מהותי כיון שאינו ברשותו, לכאו' לפי"ז, אתה צודק, שגם הקונה חמץ בפסח בכסף אינו עובר ויש לדמותו לקנייני גזילה ויל"ע.