השאלה היומית,
יום שני ט"ז טבת,
קושיא מהשאגת אריה,
השאגת אריה בסימן פ"א דן,
האם אומרים "חצי שיעור" באיסור בל יראה או לא,
והסברא שלא לומר בזה "חצי שיעור" היא,
שדווקא באיסור נבילה, שייך לצרף תוך כדי אכילת פרס,
חצי ועוד חצי לשיעור שלם,
אבל באיסור בל ייראה, אי אפשר לשייך רגע אחד לרגע שני, שישלים אותו,
כך ע"פ הגדרה מסוימת בהגדרת המושג חצי שיעור,
ע"כ דעת השאגת אריה, וכן סוברים הרבה אחרונים,
ומביא השאגת אריה ראיה לדבריו, ובזה קשה על החולקים עליו,
מזה שנחלקו ב"ש וב"ה בתחילת מסכת ביצה,
מה השיעור בבל יראה,
ואומר השאג"א,
אם נאמר שבאיסור בל יראה יש מושג של "חצי שיעור",
אז מפני מה נחלקו ב"ש וב"ה? הרי אין ביניהם שום נפקא מינה?
הרי מלקות אין בלאו הכי, כי זה לאו שאין בו מעשה,
ובחצי שיעור, לשיטת החולקים על השאגת אריה,
גם לב"ש וגם לב"ה יהיה אסור,
אז א"כ מה הנפק"מ בין ב"ש לב"ה, כדי להגדיר אם זה אסור או מותר?
הרי ממילא אין חילוק ביניהם?
ע"כ הקושיא על החולקים על השאגת אריה,
הרב סויד מציין,
שמצא לקושיא זו מעל עשרים תירוצים.
יום שני ט"ז טבת,
קושיא מהשאגת אריה,
השאגת אריה בסימן פ"א דן,
האם אומרים "חצי שיעור" באיסור בל יראה או לא,
והסברא שלא לומר בזה "חצי שיעור" היא,
שדווקא באיסור נבילה, שייך לצרף תוך כדי אכילת פרס,
חצי ועוד חצי לשיעור שלם,
אבל באיסור בל ייראה, אי אפשר לשייך רגע אחד לרגע שני, שישלים אותו,
כך ע"פ הגדרה מסוימת בהגדרת המושג חצי שיעור,
ע"כ דעת השאגת אריה, וכן סוברים הרבה אחרונים,
ומביא השאגת אריה ראיה לדבריו, ובזה קשה על החולקים עליו,
מזה שנחלקו ב"ש וב"ה בתחילת מסכת ביצה,
מה השיעור בבל יראה,
ואומר השאג"א,
אם נאמר שבאיסור בל יראה יש מושג של "חצי שיעור",
אז מפני מה נחלקו ב"ש וב"ה? הרי אין ביניהם שום נפקא מינה?
הרי מלקות אין בלאו הכי, כי זה לאו שאין בו מעשה,
ובחצי שיעור, לשיטת החולקים על השאגת אריה,
גם לב"ש וגם לב"ה יהיה אסור,
אז א"כ מה הנפק"מ בין ב"ש לב"ה, כדי להגדיר אם זה אסור או מותר?
הרי ממילא אין חילוק ביניהם?
ע"כ הקושיא על החולקים על השאגת אריה,
הרב סויד מציין,
שמצא לקושיא זו מעל עשרים תירוצים.
