חיים ש

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
הודעות
717
תודות
1,883
נקודות
162
למען הסדר אעלה מכאן ואילך ב"ה כל שאלה באשכול נפרד


השאלה היומית,
יום חמישי ה' טבת,

ידועה שיטתו של החזו"א,
שאמנם לא כתב אותה אבל מובאת בקונטרס הזכרונות להגר"ח קניבסקי בעמוד שנ"ה,
שאדם המדבר לשה"ר, אינו עובר בביטול תורה,
ודלא כהח"ח,

ולמה? היסוד הוא שכשאדם עובר עבירה, ומוכרח לעבור בה על עוד עבירה,
וכגון כאן, שבעבירה של לשון הרע, הוא גם עובר על ביטול תורה,
בכהאי גוונא הוא עובר רק על לשון הרע ולא על ביטול תורה,
שהעבירה של ביטול תורה כלולה בעבירה המקורית של לשון הרע,

וכן הדין גם לגבי מצוות,
וכגון בקריאת המגילה, שאינו מקיים בזה מצוות תלמוד תורה,
ומאותו יסוד, שאדם המקיים מצוה, שמוכרח להיות עימה מצווה נוספת,
הוא מקיים רק מצוה אחת, וזה כלול במצוה או העבירה המקורית.

ונשאלת השאלה,
שלפי הראשונים בסוגיא ביומא דף פ"ג.
שעדיף לעבור על איסור אחד חמור מאשר על הרבה איסורים קלים,
לכאורה יוצא, שכל אדם שכבר מתבטל מלימוד תורה,
עדיף לו לעבור על איסור לשון הרע,
למה? כי בלשה"ר הוא עובר על איסור אחד (או כמה איסורים),
אבל זה רק כשהוא גומר את כל הסיפור של הלשון הרע,
אבל בביטול תורה האיסור הוא על כל רגע ורגע,
וא"כ עדיף לדבר לשה"ר מאשר ביטול תורה,
וזה ודאי לא ייתכן?
 
לכאורה יוצא, שכל אדם שכבר מתבטל מלימוד תורה,
עדיף לו לעבור על איסור לשון הרע,
לא שייך לומר "עדיף לדבר לשון הרע" -אין כזה דבר עדיפות לעבור עבירה.

ואם אתה מדבר על המקרה שהבאת מקודם שבה נאמרה הכלל הזה -והוא בפיקוח נפש שעושים 'הקל קל תחילה' - ואתה שואל על מקרה שאדם צריך או לספר לשון הרע כדי להציל חיים או לבטל תורה כדי להציל חיים אז זה סתם לא נוגע מכמה סיבות -א. אין בכלל איסור לשה"ר כשזה לתועלת - ללא קשר לפיקוח נפש - ב. אם הוא עסוק במצות הצלת חיים אין איסור ביטול תורה שהרי מבטלים תורה למצוות. שוב ללא קשר להיתר של פיקוח נפש.

ולכן לעולם לא נגיע לשאלה זו אם עדיף בגלל הטעם שהבאת לבטל תורה או לספר לשה"ר.
 
ונשאלת השאלה,
שלפי הראשונים בסוגיא ביומא דף פ"ג.
שעדיף לעבור על איסור אחד חמור מאשר על הרבה איסורים קלים,
לכאורה יוצא, שכל אדם שכבר מתבטל מלימוד תורה,
עדיף לו לעבור על איסור לשון הרע,
למה? כי בלשה"ר הוא עובר על איסור אחד (או כמה איסורים),
אבל זה רק כשהוא גומר את כל הסיפור של הלשון הרע,
אבל בביטול תורה האיסור הוא על כל רגע ורגע,
וא"כ עדיף לדבר לשה"ר מאשר ביטול תורה,
וזה ודאי לא ייתכן?
תורף השאלה היא דלכאו' עדיף לעבור איסור אחד מאשר כמה איסורים
ולא התבארה כונתץ השואל מפני מה מעדיף לחטוא בחטא אחד ארוך מכמה קצרים.. ומי זה ישקול חומרת האחד הכבד כנגד המעטים הקלים
ואם באמת קבעה תורה שבדיבור זה עובר על איסור לה"ר ולא על איסור ביטול תורה משמע שטעם מניעת הדיבור הראויה הוא איסור לשה"ר ומסתברא שהוא האיסור החמור יותר.
 
לכאו' מסתברא שכל דברי החזו"א לא נאמרו אלא במקום שהביטול תורה בא מחמת העבירה
אבל במקום שהביטול תורה כבר קיים, אין העבירה תיקונו
מה זה שייך לתיקונו? ס"ס אם כאשר עובר עבירה שמוכרח בה ביטול תו' ליתא לעבירת הביטו"ת, א"כ נמצא שאמנם עד עתה עבר על ביטול תורה, ואכן אין העבירה תיקונו, אך בזמן שידבר לשה"ר ליתא להעבירה דביטו"ת. וא"כ ודאי שמספר האיסורים שיעבור הוא פחות מאשר אם ידבר לשה"ר, והדרא קושיא לדוכתא.
 
למען הסדר אעלה מכאן ואילך ב"ה כל שאלה באשכול נפרד


השאלה היומית,
יום חמישי ה' טבת,

ידועה שיטתו של החזו"א,
שאמנם לא כתב אותה אבל מובאת בקונטרס הזכרונות להגר"ח קניבסקי בעמוד שנ"ה,
שאדם המדבר לשה"ר, אינו עובר בביטול תורה,
ודלא כהח"ח,

ולמה? היסוד הוא שכשאדם עובר עבירה, ומוכרח לעבור בה על עוד עבירה,
וכגון כאן, שבעבירה של לשון הרע, הוא גם עובר על ביטול תורה,
בכהאי גוונא הוא עובר רק על לשון הרע ולא על ביטול תורה,
שהעבירה של ביטול תורה כלולה בעבירה המקורית של לשון הרע,

וכן הדין גם לגבי מצוות,
וכגון בקריאת המגילה, שאינו מקיים בזה מצוות תלמוד תורה,
ומאותו יסוד, שאדם המקיים מצוה, שמוכרח להיות עימה מצווה נוספת,
הוא מקיים רק מצוה אחת, וזה כלול במצוה או העבירה המקורית.

ונשאלת השאלה,
שלפי הראשונים בסוגיא ביומא דף פ"ג.
שעדיף לעבור על איסור אחד חמור מאשר על הרבה איסורים קלים,
לכאורה יוצא, שכל אדם שכבר מתבטל מלימוד תורה,
עדיף לו לעבור על איסור לשון הרע,
למה? כי בלשה"ר הוא עובר על איסור אחד (או כמה איסורים),
אבל זה רק כשהוא גומר את כל הסיפור של הלשון הרע,
אבל בביטול תורה האיסור הוא על כל רגע ורגע,
וא"כ עדיף לדבר לשה"ר מאשר ביטול תורה,
וזה ודאי לא ייתכן?
ראשית, אינני מבין באיזו הית"מ אפשר להתקל בשאלה. ממ"נ, אם מיירי במצב שיכול ללמוד, אז למה שידבר לה"ר ח"ו? שילמד! ואם במצב שלא יכול ללמוד, בלא"ה הוא אנוס ואי"צ לדבר לשה"ר כדי להפטר מעוון ביטו"ת באונס.

ולגוש"ע, "מה עדיף"? מניין ההנחה שלא עובר על לה"ר בכל תיבה ותיבה בדיוק כמו בביטול תורה שעובר כל רגע (שגם התם הטעם הוא מפני דכל תיבה הויא מצווה כפי שכתב הח"ח עשין יב בהגהה)? וממילא אין "עדיפות" ללה"ר, ושוא"ת עדיף.

עוד אפשר, שגם מה שכתבו הראשונים התם הוא דווקא כשיש עבירה דקום עשה או כמה עבירות בקו"ע. אך הכא שבשוא"ת מבטל תורה כעת, ודאי דלא יעבור עתה בקו"ע על לה"ר כדי "להרוויח" את המניעה מביטו"ת.
 
כי בלשה"ר הוא עובר על איסור אחד (או כמה איסורים),
אבל זה רק כשהוא גומר את כל הסיפור של הלשון הרע,
אבל בביטול תורה האיסור הוא על כל רגע ורגע,
א. ביטול תורה הוא בחוסר מעש, מאשר העיצה הנ"ל שהיא קום ועשה ומרוד באלוקיך - דזה לא ייתכן.
ב. מדובר כאן בהשחתת הנפש, כמה שידועה מעלת הת"ת ואין בור יר"ח ולא ע"ה חסיד, אך לא מצינו ביושב ולא עושה שמשחית את נפשו בשל כך, לעומת אדם העובר עבירה ביודעין.
ג. ידועים דברי רבותינו אודות העובר עבירה שבורא לו מלאך משחית וכמה מקטרגים וכו'
ד. עבירה גוררת עבירה. עשה עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר. ועוד ועוד
וכל זה אי תימר שחטא לשוה"ר הוא "רק חטא אחד" אף שנאמרו בו הדברים הכי קשים בזוהר ובש"ס וכו'
לפי הח"ח (פתיחה לאווין) יש בו שבעה-עשר לאווין וארבעה-עשר עשין!! [באופציה]
 
א. ביטול תורה הוא בחוסר מעש, מאשר העיצה הנ"ל שהיא קום ועשה ומרוד באלוקיך - דזה לא ייתכן.
ב. מדובר כאן בהשחתת הנפש, כמה שידועה מעלת הת"ת ואין בור יר"ח ולא ע"ה חסיד, אך לא מצינו ביושב ולא עושה שמשחית את נפשו בשל כך, לעומת אדם העובר עבירה ביודעין.
ג. ידועים דברי רבותינו אודות העובר עבירה שבורא לו מלאך משחית וכמה מקטרגים וכו'
ד. עבירה גוררת עבירה. עשה עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר. ועוד ועוד
וכל זה אי תימר שחטא לשוה"ר הוא "רק חטא אחד" אף שנאמרו בו הדברים הכי קשים בזוהר ובש"ס וכו'
לפי הח"ח (פתיחה לאווין) יש בו שבעה-עשר לאווין וארבעה-עשר עשין!! [באופציה]
הזוה"ק (מצורע נג.) "רִבִּי חִיָּיא אָמַר, כָּל מַאן דְּאַפִּיק לִישָׁנָא בִּישָׁא, אִסְתַּאֲבָן לֵיהּ כָּל שַׁיְיפוֹי, וְיִתְחֲזֵי לְסַגְרָא, בְּגִין דְּהַהִיא מִלָּה בִּישָׁא סַלְּקָא וְאִתְּעַר רוּחָא מִסְאֲבָא עֲלוֹי וְאִסְתְּאַב, אָתֵי לְאִסְתַּאֲבָא מְסָאֲבִין לֵיהּ, בְּמִלָּה דִּלְתַתָּא אִתְּעַר מִלָּה אָחֳרָא". ובפיקודי (רסד רסה) "וְגָרִים בְּהַהוּא אִתְעֲרוּ דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, מוֹתָא וְחַרְבָּא וְקָטוֹלָא בְּעָלְמָא. וַוי לְאִינּוּן דְּמִתְעָרֵי לְהַאי סִטְרָא בִּישָׁא, וְלָא נַטְרֵי פּוּמַיְיהוּ וְלִישָׁנֵהוֹן, וְלָא חַשְׁשֵׁי עַל דָּא, וְלָא יַדְעֵי דְּהָא בְּאִתְעֲרוּ דִּלְתַתָּא, תַּלְיָא אִתְעֲרוּ דִּלְעֵילָּא, בֵּין לְטָב בֵּין לְבִישׁ".
ואמרינן בירושלמי דמסכת פאה (פ"א ה"א) ובתוספתא דפאה (פ"א ה"ב) על שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא, ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם (רמב"ם הל' ג) (סמ"ג לאוין ט).
ובש"ס איתא, שבעוון המספר לשוה"ר אסכרא באה לעולם (שבת לג:). וראוי להשליכו לכלבים (פסחים קיח.) ובעוונו נעצרין הגשמים (תענית ז:) והוא מד' כיתות שאינן מקבלות פני שכינה (סוטה מב. וסנהדרין קג.).
בקיצור, אע"פ שנשאלה שאלה הלכתית, הרי שאם נזכיר לעצמנו כמה נורא הדבר הזה, הרי שלא תישאל השאלה, כי לבד מ'חשבונאות' אנו אמונים על כך שמעשינו למטה משנים ובונים הרבה למעלה, כדרשת רבותינו ['נפש החיים' (שער א פ"ג וד') ובעל התניא כל אחד וסגנונו הוא: "דע מה למעלה - ממך" שכל המעשים הנגזרים למעלה הוא ממך. כעניין 'צור ילדך תשי' ו'תנו עוז לאלו', עיי"ש.
סוף דבר, לא ייתכן בשום אופן שבעולם להציל את עצמו מביטול תורה ע"י השחתת נפשו וגרירת נפשו לשאר עבירות אח"כ כי עבירה גוררת וכו'.
 
א. ביטול תורה הוא בחוסר מעש, מאשר העיצה הנ"ל שהיא קום ועשה ומרוד באלוקיך - דזה לא ייתכן.
עוד אפשר, שגם מה שכתבו הראשונים התם הוא דווקא כשיש עבירה דקום עשה או כמה עבירות בקו"ע. אך הכא שבשוא"ת מבטל תורה כעת, ודאי דלא יעבור עתה בקו"ע על לה"ר כדי "להרוויח" את המניעה מביטו"ת.
לא הבנתי את השאלה,
אטו בלשה"ר האיסור איננו על כל רגע ורגע שבו מספרים לשון הרע?
ולגוש"ע, "מה עדיף"? מניין ההנחה שלא עובר על לה"ר בכל תיבה ותיבה בדיוק כמו בביטול תורה שעובר כל רגע (שגם התם הטעם הוא מפני דכל תיבה הויא מצווה כפי שכתב הח"ח עשין יב בהגהה)? וממילא אין "עדיפות" ללה"ר, ושוא"ת עדיף.

כדאי לעיין בתשובות שנענו לעי'.
 
הראוני היום מדברי האפיקי ים בקונטרס שבסוף הספר, הנקרא בשם "פניני ים", שם כתב באות י' בזה"ל : image (2).png image (3).png

וממילא ודאי דלפי"ד, הנחת הרב השואל, שבלה"ר לא עוברים כל רגע, מופרכת מן היסוד.
 
השאלה היומית,
יום חמישי ה' טבת,

ידועה שיטתו של החזו"א,
שאמנם לא כתב אותה אבל מובאת בקונטרס הזכרונות להגר"ח קניבסקי בעמוד שנ"ה,
שאדם המדבר לשה"ר, אינו עובר בביטול תורה,
ודלא כהח"ח,
יש לציין כי הגרח"ק כתב כן גם בהסכמה לספר דינים והנהגות מהחזו"א. ויסוד הדברים שבמקום של כוונה לדבר אחד אי אפשר לקיים תורה או דבר אחר. כתבו גם בספר החיים להגרש"ק על הלכות פורים. וכן כתב הבית אפרים לגבי מבטלין תלמוד תורה לצורך מקרא מגילה, שכוונת מגילה מפקיעה לימוד תורה. [אמנם יש לציין מה שא"ל הגר"א גרבוז שליט"א ששאל את הגרח"ק לגבי לימוד הלכות פסח בליל הסדר שמבואר בתוספתא שמקיימים מצות סיפור יצי"מ, והשיב הגרח"ק דשם המצוה ללמוד את סיפור יציאת מצרים.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון