השו"ת החם להורים ואברכים (1 צופה)

[אשר מורסקי]

לחברי, חברי הפורום הת"ח שליט"א, שלום וברכה,

במהלך הזמן הלך והתפתח מדור השו"ת החם לבני ישיבות, בו נענים שאלות אישיות של בחורים בני ישיבות מתוך עולמם הפנימי, הרגשי והרוחני.

לאט־לאט החלו להגיע גם פניות של הורים, מחנכים ואברכים צעירים ומבוגרים, המבקשים עצה, הכוונה וייעוץ שמתוך היכרות עם שדה העבודה הייעוצית והעולם הישיבתי־חינוכי.

מתוך הצורך להפריד בין השאלות השונות – הוקם כעת מדור נפרד בשם "השו"ת החם להורים ואברכים", בו מובאים שאלות ותשובות המיועדות דווקא לשלב הזה של החיים: זווית של הורים, מורים, מחנכים – ואברכים צעירים שמבקשים הכוונה תורנית ישיבתית ומקצועית ברורה ונכונה.

במדור זה תוכלו למצוא מענה לדילמות בתחומי הנחיית הורים, זוגיות, קושי נפשי, עבודת ה' – וכל שאלה שעולה מתוך ההתמודדות של הדור הזה.
הכל – מתוך הקשבה, שפה תורנית, וכלים מקצועיים.

אני משתף אתכם בשמחה במדור החדש – והנה שאלה אחת שנשלחה לאחרונה, והתשובה שניתנה להורים.

מי שמכיר אברך, הורה, או מחנך הזקוק לעצה, הכוונה או התייעצות – מוזמן ליידע אותו על האפשרות לשלוח שאלה אישית בעילום שם ולקבל מענה מדויק, תורני ומקצועי – במסגרת השו״ת החם להורים ואברכים, דרך הטופס הייעודי לכך שבראש העמוד (שם).​

כשהילד חכם, רגיש ומלא תנועה – מה באמת הוא צריך?​

שאלה:

שלום וברכה,

ברצוני להתיעץ איתכם, עבור ילד בן כמעט 13, שעבר לאחרונה איבחון מוקסו.

גם לפני הכדור המדדים היו גבוהים מהממוצע, מלבד באימפולסיביות, שהוא ממש מתחת לממוצע, ללא שינוי משמעותי, גם אחרי הכדור.

הילד חכם מאד!!! בעל מידות טובות! רגיש וממש עם כל המעלות!

התלונות הן בעיקר מהחיידר, שמעורב במריבות. פשוט לא חושב לפני מעשה- מה שעולה בקנה אחד עם האבחון- אימפולסיביות חמורה.

מה לדעתכם הדרך הנכונה לעזור לילד? אילו כלים ניתן לתת לו כדי לצמוח לגדול בישראל מתוך האימפולסביות?

תשובה:

שלום וברכה,

ראשית – תודה על השיתוף ועל האמון. נשמע שיש לכם ילד עם נשמה גדולה, רגישות נדירה ושפע חיים – מתנה של ממש. חשוב לי לכתוב בכנות מלאה, לטובת הילד.

לפי הנתונים שכתבת, נראה שהתרופה איננה עוזרת בפועל, ולכן חשוב לעצור ולבחון את הכיוון. אני ממליץ לשקול להפסיק את השימוש בריטלין. מדובר בחומר ממריץ שנמצא תחת פיקוח של פקודת הסמים המסוכנים, והוא אף אסור לשימוש במדינות מסוימות. במקרים רבים, החומר הזה אינו עוזר לילד אלא מדכא אותו ומקהה את עולמו הפנימי. כשאין שיפור – לא רק שאין טעם להמשיך, אלא שזה עלול להזיק.

המונח “אימפולסיביות” – הוא רק תיאור חיצוני. לפעמים הוא פשוט שם אחר לילד טבעי, מלא חיים, שלא קיבל עדיין את הליווי המדויק שהוא צריך. ילד שלא חושב לפני המעשה – לא בהכרח סובל מבעיה עצבית, אלא אולי פשוט חסר לו כלים, או שהוא מוצף רגשית, או שנפגע ממישהו ואינו יודע לבטא את זה במילים. זה אנושי.

אתם מתארים ילד חכם, בעל לב טוב, רגיש. רגישות כזו יכולה להיות בסיס נפלא לצמיחה – ויכולה גם להיות מקור לקושי, אם לא מקבלים מספיק חום, הכוונה וביטחון פנימי.

ישנם לא מעט גדולי תורה ואנשי חזון, שמרץ הילדות שלהם לא היה מתקבל היום בסלחנות. אילו היו מנסים “להרגיע” אותם תרופתית, ייתכן שכל הכוח, הסקרנות והחיוניות – שהם דווקא יסודות הכישרון וההצלחה שלהם – היו מדוכאים. חשוב לא למהר להכניס ילד רגיש ומבריק לתוך תבנית צרה של נורמה תרופתית, אלא לזהות בו את האור ולתת לו כלים לעדן ולהתעלות.

אני מציע תהליך פשוט, אבל משמעותי מאוד:

• ליווי רגשי: הצמידו לו מטפל/ת רגשי/ת קשוב/ה, שיבין את עולמו הפנימי וייתן לו כלים למיומנויות חברתיות.
• תנועה ופריקה: שחייה, התעמלות ילדים, או כל פעילות גופנית אחרת – עוזרת לפרוק מתח, מאזנת רגשית, ותורמת לבניית דימוי עצמי חיובי.
• תזונה תומכת רגש: צמצום סוכר לבן, קמח לבן ומזונות תעשייתיים. תזונה טבעית, צבעונית ומזינה מחוללת פלאים בגוף ובנפש.
• חיזוק רגשי־רוחני בבית: להחמיא, להקשיב, לחבק, לבנות קשר פתוח. ילד כזה צריך להרגיש שהוא מובן ואהוב – לא מתוקן.

ולצד כל זה – מקום של תפילה ואמונה. היא נותנת לילד כוח מבפנים, ומחברת אתכם כהורים לעמדה פנימית של אהבה, ביטחון ותקווה.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה’ אֱלֹקַי וֵאלֹקֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְּרַחֵם וְתַחְמוֹל עַל בְּנִי הַיָּקָר […], שֶׁיְּהֵא לוֹ רֹגַע נַפְשִׁי, וְיַצְלִיחַ עִם הַחֲבֵרִים שֶׁלוֹ, וְיַצְלִיחַ בְּלִימּוּד תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה. וַאֲנִי וּבַעֲלִי נִרְאֶה מִמֶּנּוּ רַק נַחַת יְהוּדִית, וְשֶׁיִּגְדַּל לִהְיוֹת גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, ה’ צוּרִי וְגוֹאֲלִי.

לחץ כדי לכווץ...

תנו אמון בילד. תנו אמון בעצמכם כהורים. ברגישות, באמונה ובתהליך הנכון – תראו ממנו עוד הרבה נחת.

רוצה ללכת לישיבה פתוחה נגד רצון ההורים​

שאלה:

שלום וברכה!

אשמח לשמוע את דעתכם.

כבר תקופה שבננו בן ה 14 מדבר על כך שהוא רוצה לעבור לישיבה בסגנון יותר פתוח, בזמן שהוא בחור טוב, ואציין שרוב חבריו עוברים לישיבה מסוימת ישיבה טובה שיותר מתאימה עבורו, הדבר יוצר הרבה וויכוחים בינינו לבין הילד כמובן.

אנו מסבירים לו על העתיד שלו ועל החברים, ושכולנו דואגים לטובה שלו.

אציין שהסיבה שהוא רוצה לעבור לישיבה הפתוחה יותר, זה כי יש לו חבר טוב שעובר לשם. אציין שהחבר שלו בחור טוב.

מקווה שכתבתי מספיק ברור את המקרה.

תודה

תשובה:

ויכוחים לא עוזרים כלום.

וויכוח יגרום לבחור להתבצר יותר ויותר בעמדתו ולחדש חידושים ופלפולים וטענות והסברים למדניים שהוא עצמו לא חשב עליהם לפני הויכוח ורק הויכוח עצמו הביא אותו לפתח אותם דבר שמחזק אצלו את ההתנגדות ומעצים אותה.

דבר ראשון צריך להפסיק את הוויכוח לאלתר!

צריך להתייחס לצורך שלו. לדבר הרבה על הצורך שלו מתוך אמפתיה, כבוד והכלה ורצון לסייע לו.

כאן, לכאורה – ואני מדגיש ‘לכאורה’ כי אולי יש כאן עוד צרכים וסיבות שמחמת הוויכוח העקר הבחור לא נפתח (רק נסגר) לדבר עליהם ואולי הוא אפילו לא מודע להם וצריך לבררם – הסיבה היא והצורך הוא שהוא רוצה את החבר שלו.

יתכן שהחבר הזה הוא לא הכי הכי, לפחות לדעת ההורים, אבל הצורך של הבחור בחבר זה אפשר שהוא עמוק יותר מהנראה לעין. יכול להיות שללא חבר זה הוא חש כמו אבוד, ובמצב כזה לא יעזרו כל השכנועים והדיבורים על ‘ישיבה פתוחה או סגורה’ ו’מה טוב לו’ ו’כמה הוא מצער את ההורים’ או ‘ישמח אותם אם הוא לא יילך לישיבה הפתוחה הזו’, אלא מה שיעזור לו הוא רק להתייחס לצורך שלו, וכיון שהצורך הנפשי שלו הוא חברה, והחבר הזה הוא שמספק לו את הצורך הזה, ולולי החבר הוא חש בודד ואולי אפילו בחרדה, לכן יש לספק לו את הצורך הזה ולהתייחס לזה ברצינות גמורה ובכובד ראש ומתוך רצון לסייע באהבה לילד שלהם.

דבר ראשון, לאחר שהבחור הבין שלא מתווכחים איתו כלל ורק רוצים באמת להבין את הצורך שלו, להבין אותו בעצמו ללא פניות – הוא, להעלות את הצורך הזה למודע, לשקף אותו ולשוחח על כך בכבוד גמור ובאהבה כנה.

לומר לו שמבינים את זה, לא מתוך מניפולציה, אלא שבאמת מבינים את זה, את הצורך שלו בחבר זה, ולאחר שהוא חש לגמרי שמבינים אותו מאוד, צריך לשאול אותו האם הצורך הזה שלך שווה את זה שאתה נכנס למהלך אחר, מהלך של ישיבה פתוחה עם כל הכרוך בכך, ולצייר לו רווח והפסד, ממה הוא יותר יפסיד – מעזיבת החבר או מהישיבה הזו, ובמידה והוא מרגיש שהחבר חשוב יותר, צריך לנסות לבנות לו מערך תמיכה חברי ואהבה של בית כך שהצורך בחבר זה ימעט לאט לאט, והוא יהיה מסוגל לא ללכת אחריו לישיבה הפתוחה.

בכל אופן, אם זה יותר מורכב ומסתבך, אני ממליץ לקבל את הבחור לטיפול, בו הוא יפתח יותר ויקבל החלטות נבונות לחייו.

אפשר גם, שהבחור מעונין לפתח עצמאות של גיל ההתבגרות ולכן הוא רוצה ללכת לישיבה זו, והחבר הוא רק תירוץ וכו’, והדברים ארוכים, מורכבים ודורשים חשיבה מרובה ואי אפשר להאריך יותר.

בהצלחה

איך מדברים עם הילדים על מצב כלכלי קשה?​

שאלה:

אנחנו משפחה שנמצאת במצב כלכלי מורכב, אנחנו מתלבטים האם לשתף את הילדים?

ואם כן, מה לומר להם?

תודה רבה,

מש’ מ. בני ברק

תשובה:

לשתף סתם את הילדים – אין צורך. ילד צריך לגדול עם הרגשה בטוחה שההורים שלו חזקים ומסתדרים בנושאים כלכליים מבלי לערב אותו.

כשמשתפים את הילד בכך, בעצם נשענים עליו, מה שנקרא ‘ילד הורי’, וצריך להיזהר מכך כדי לא לפגוע בתחושת הבטחון הבסיסית והטבעית של הילד.

זה בנוגע לשיתוף סתם, אבל בנוגע להתנהלות הכלכלית של הבית בנוגע לכל אחד מבני הבית כן צריך לדבר. לא לשתף אלא לדבר.

מה לדבר?

ילדים צריכים לשמוע ולחוש מההורים שאין שום בעיה כלכלית בבית. פשוט אין בעיה. זה לא משנה אם יש בעיה או אין בעיה או אם ההורים הולכים עם תחושה של בעיה ופחד כלכלי או לא. הילד לא צריך לחוות את זה בשום צורה ואופן.

אבל כן צריך לדבר על ניהול נכון של התקציב הביתי. ילד צריך לשמוע מההורים שלו, שיש לבית תקציב, והתקציב מחולק לפי הצרכים שההורים החליטו שהם הצרכים החשובים שעליהם מוציאים הוצאות ואילו הצרכים האחרים אינם חשובים דיים כדי להוציא עליהם הוצאות.

לא בגלל שיש או אין כסף, אלא בגלל שזו ההחלטה של ההורים וסדר העדיפויות שהם קבעו על מה מוציאים ועל מה לא, שהרי תמיד יש גבול לאפשרות התקציבית (אפילו למדינה יש תקציב של משרד האוצר לאותה השנה).

לדוגמא, אומרים לילדים, וכל ילד בהתאם לגילו: יש לנו תקציב כל חודש להוצאות ואנחנו החלטנו שהתקציב יוקדש ברובו עבור הוצאות מזון, חלק נוסף מהתקציב יוקדש עבור הלבשה והנעלה חודשית ומה שנותר הוא עבור X

כך הילדים לומדים, שיש תקציב לכל דבר ומבינים את סדר העדיפויות. ברמת היום יום והפרטים, אם ילד מבקש לדוגמה אופניים, אומרים לו שכעת בתקציב של חודש זה אין אפשרות לקניית אופניים ויתכן שבחודש הבא או עוד חודשיים נפנה מקום בתקציב גם עבור אופניים. או אם ילד מבקש משחק יקר חדש, ניתן לומר לו באותו אופן, שכרגע התקציב מופנה לצרכים אחרים ובחודשים הבאים – נראה, אולי יתאפשר.

כך שומרים על הביטחון של הילד ובמקביל מחנכים אותו לשימוש מושכל בכסף באופן כזה שבבוא היום כשהוא יצטרך לנהל את דמי הכיס שלו ועוד יותר את התקציב הביתי שלו, הוא יידע לנוות זאת נכון, ולא באופן לא מושכל, כי הוא למד כבר בבית שיש ערך גדול לניהול נכון של התקציב.

בהצלחה!

בברכת הצלחה ונחת,

 

[איש יהודי]

המדור יפה וכו, אך מן הראוי להבהיר ברורות שאין לסמוך על כך למעשה לא ישירות ולא בעקיפין, אלא אך ורק על היוועצות עם ת"ח ירא"ש הבקיא בתחום החינוך (לתחומיו) בצורה רצינית, וכן עונה על סיטואציה ספציפית לילד ספציפי מתוך הרקע הכולל לפרטיו.

הסתפקתי אם צריך את ההבהרה הזו או שהעניין ברור מאליו, אבל אחרי שקראתי את תשובה מסויימת והשתוממתי עליה - אמרתי חובה, שמא ח"ו יש אחד הקוראים שייקח מכאן משהו למעשה (ישירות או בעקיפין).