כי תבוא השקיפה ממעון קדשך - לטובה (1 צופה)

[בד קודש]

הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ [דברים כ"ו ט"ו].
וברש"י בראשית י"ח ט"ז כתב "כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת הרוגז לרחמים"

הקשה הגאון רבי חיים פרץ ברמן שליט"א הרי מדובר כאן על אדם שטרח והביא מביכורי יבולו לבית המקדש והעיד על עצמו שמביא תרומות ומעשרות כדכתיב "לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי",
ואם כן, מה הגדולה של הצדקה שהופכת מידת הרוגז, וכי מה חטא שראוי לו שישקיף עליו הבורא לרעה?

ותי' דהנה שיטת הרמב"ם שמירוח נכרי פוטר מהתרומה, ואמרי' שבזמן שישראל עושין רצונו של מקום עבודתן נעשית על ידי הנכרים,
נמצא א"כ שעצם העובדה שיש תרומות ומעשרות זהו סימן לכך שאין עושין רצונו של מקום, וההשקפה הייתה צריכה להיות לרעה, ורק כוח הצדקה הופכת את מידת הדין לרחמים.

 

[עתניאל]

אולי אפשר לתרץ עוד בפשטות שהמתוודה על מעשרותיו מבקש מהקב"ה שאע"פ שאולי כעת הקב"ה כועס על עם ישראל מ"מ ע"י שנתן לעני את מעשרותיו שבזכות זה יברך ה' את עם ישראל ואת הארץ.