חנוכה השתמש לאור הנר ואחר כך כבהו האם נתבטל למפרע האיסור (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
מעשה באחד מבני הבית שהדליק נר חנוכה, ובטעות השתמש לאורה, ויש לעיין האם יועיל לו לכבות את הנרות. כדי שעל ידי כן יציל את עצמו מהאיסור להשתמש לאורה של נר חנוכה, דלפי דעת הפוסקים דהיכא דכיבה במזיד חייב לחזור ולהדליק, א"כ על ידי שכיבה נמצא שביטל את קיום המצוה ושוב לא הוי נר של מצוה, ולא עבר על איסור השתמשות לאורה. ואמנם לפי זה נמצא שלא הדליק נר חנוכה, אך כיון שכבר נפטר בהדלקה של בעל הבית וכל הדלקתו היא רק הידור של נר לכל אחד ואחד, א"כ עדיף לו שלא יהדר, ומ"מ לא עבר באיסור של להשתמש לאור נר חנוכה.

ונראה דדבר זה אינו נכון מכמה טעמים. חדא דיש לדון האם הדין שכבתה זקוק לה, הביאור הוא שכל זמן שלא דלק חצי שעה לא יצא ידי חובת המצוה כלל, והוי כמו לדידן כשלא נתן שמן כשיעור חצי שעה דאין זה מצוה, או דלא נפטר בהדלקה במקצת מהזמן דעדיין הוא מחוייב שידלק כל הזמן, אבל מ"מ אף אם לא דלק כל הזמן, עכ"פ בזמן שדלק קיים את המצוה.

[עוד יש לעיין אם יחזור וידליק את הנר, האם למפרע שוב יתברר שעבר, והנידון הוא למ"ד כבתה זקוק לה, או בכיבה במזיד, אם נאמר שלא יצא ידי חובה ולא קיים מצוה כלל אם לא חזר והדליק, האם כשחוזר ומדליק קיום המצוה הוא רק בהדלקה השניה, וכמו מי שלא הדליק ועדיין לא עברה חצי שעה דאי לא אדליק מדליק, או דקיום המצוה בב' ההדלקות יחד. ולכאורה יש מקום לומר דכל קיום המצוה הוא רק בהדלקה השניה, דההדלקה הראשונה נפסקה, והרי על כרחך צריך לבוא לדין אי לא אדליק מדליק, שהרי היה זמן שהנר כבוי עד שחזר והדליקו ולא דלק כל החצי שעה. א"כ י"ל דכל הקיום הוא רק בהדלקה השניה, אבל ההדלקה הראשונה שהיה זמן שכבוי אחריה אינה כלום. ויהיה תלוי בזה מה שדנו הפוסקים למ"ד כבתה זקוק לה, האם צריך לחזור ולברך על הדלקה שניה, דאם בטלה ההדלקה הראשונה למפרע וגם אינה מתעוררת ע"י שחוזר ומדליק, וכל הקיום הוא רק בהדלקה שניה, א"כ יהיה צריך לחזור ולברך].

עוד יש לדון האם כאשר כיבה את הנר הותר השימוש לאורו, דלכאורה מ"מ הוקצה למצוה ע"י מעשה, ואע"פ שלבסוף לא יצא בו ידי חובה, הרי האיסור להשתמש אינו תלוי בקיום מצוה בפועל, דלמ"ד הזמנה מילתא בהזמנה לחוד ג"כ נאסר.​