אמרי פי

משתמש רגיל
gemgemgem
הודעות
187
תודות
634
נקודות
86
כשנוסעים בני המשפחה הרחבה לנופש משותף, ויוצאים כמה מכוניות, ומצוי שיש בכל רכב מקום פנוי או שניים, ויש שאין להם רכב ומצטרפים להאלו שיש ברשותם רכב, האם ראוי שיחלקו בהוצאת הנסיעה.
שהרי האלו עם הרכב יוצאים בכל מקרה, ומה זה שונה מאם למשל פוגש אדם שיש ברשותו רכב יוצא מאולם חתונה מחוץ לעירו ושואלו "אולי אתה נוסע לירושלים" והלה משיב בחיוב "בשמחה".
והנה רוב בעלי הרכב לא ירצו לקחת כסף אף אם יציע להם הנוסע, משום שמרגישים שאין זה מן הצדק הרי בכ"א הוא נוסע, משא"כ במקרה הנ"ל לכאורה ההרגשה הפשוטה שראוי להשתתף.

לא נראה שהחילוק הוא שכאן איירי בחזור וכאן זה נסיעה בדרך הלוך, שהרי אף אם יפגוש אדם בנסיעתו לחתונה יהיה כך.
ופעמים שיש חתונה מחוץ לעיר לבן של אחד מחברי הכולל, והחברותא או מי שהוא מאוד קרוב אליו נוסע ואברך שומע שמישהו נוסע ורוצה להצטרף [במקרה זה יש לדון שהרי פעמים שבאוטובוס לא היה נוסע אלא רק מפני שיש רכב שנוסע].

כמובן השאלה היא מצד ההנהגה הראויה ולא מצד ההלכה שהרי פשוט שיכול בעל הרכב לדרוש כחפצו, ואמנם יש לדון מה הסתמא כשלא סיכמו כלום קודם אם יש לשלם כשדורש בעל הרכב או כשלא דורש מצד אי נעימות אבל אין לבו שלם על כך.
 
ודאי שאי"ז ראוי לקחת כסף במקרה שנוסע בכל מקרה!
ואם לולי בעלי הרכב, הוא היה לוקח הסעה פרטית ועכשיו חוסך ע"י שנוסע עם אדם שיש לו רכב וכידוע למי שיש רכב שיש הרבה הוצאות חוץ מהדלק, האם אין זה מן הראוי שישתתף לפחות בסכום הדלק בשווה.
 
כשנוסעים בני המשפחה הרחבה לנופש משותף, ויוצאים כמה מכוניות, ומצוי שיש בכל רכב מקום פנוי או שניים, ויש שאין להם רכב ומצטרפים להאלו שיש ברשותם רכב, האם ראוי שיחלקו בהוצאת הנסיעה.
האם ראוי זה ענין אחד

עכ"פ יכול לחייבו מדין נהנה
לכה"פ כדין נסיעה באוטובוס עם תוספת קטנה
 
האם ראוי זה ענין אחד
אני דנתי מהצד הזה באשר מדובר שדנים ביניהם קודם הנסיעה, ואמנם כל אחד יכול לדרוש כרצונו [ואף בעל הרכב יכול לנצלו ולומר לו או שאתה משלם כפול או שיטלטל באוטובוס עם כל החבילות], אלא שהם רוצים לנהוג מבחינה הגונה וצודקת וע"ז יש לדון מהו הדרך הראויה בזה, ולמה יש חילוק מטרמפ רגיל, שאין דורשים תשלום.
עכ"פ יכול לחייבו מדין נהנה
לכה"פ כדין נסיעה באוטובוס עם תוספת קטנה
זה נידון אחרי הנסיעה, וזה לא פשוט שחייב משום נהנה אם בסתמא היה נראה דכוונתו שלא ליטול שכר ועי' ש"ך על שולחן ערוך חושן משפט הלכות מתנה סימן רמו סעיף יז וז"ל, ...ואם קרא לאורח הסועד אצל בעה"ב אחד בחנם פטור האורח בשבועת היסת שדעתו היה לאכול בחנם מהרש"ל שם: עכ"ל.

ואמנם הדין הוא שם באכול עמי שחייב ומיהו עי' קצוה"ח ונתה"מ [שחילק בין נהנה למשתרשי] וכ' דכל הנידון של התה"ד הוא להוכיח שבסתמא חייב כל שלא אמר להדיא "והפטר" וז"ל הקצוה"ח ...אלא דלא נימא דלשון בא ואכול עמי הוי נמי לשון והפטר וא"כ ודאי פטור, לזה מייתי מוהרי"ח ראיה מקרע כסותי שבור כדי דאין בלשונו לשון והפטר דאי הוי בו לשון פטור אין לחלק בין אתי לידיה בתורת שמירה, דהיכא דפוטרו בפירוש ודאי פטור, וכיון דאין בו לשון והפטר ממילא חייב כיון דלא פטרו, עכ"ל.

ומיהו באורח היכא שודאי היה כוונתו בחינם, וה"ה בטרמפ המזדמן בכביש נראה שודאי א"א לתבוע מעות לאחר שנסע שודאי המנהג שלא ליטול מעות וא"כ זהו הסתמא, ולכאורה אם נדע מה הצדק והיושר לנהוג מסתבר שזה מה שיהיה לענין הסתמא, ויל"ע.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓