- הודעות
- 50
- תודות
- 477
- נקודות
- 236
התועלת החינוכית של מעמדי 'ריתחא דאורייתא' והנזק החינוכי שיש כשעושים להיפך
אפשר שהדבר שהכי מחנך את הנערים לתורה הוא העצמת השאיפה לגדלות וגבורה תורנית. הדבר שהכי מעצים בנערים שאיפה זו, הוא כשרואים בעיניהם 'גבורה תורנית', ובפרט מעמד של כמה גדולי תורה המתנצחים זה בזה בתורה ברמה גבוהה ובצורה ספונטנית. מעמדי 'ריתחא דאורייתא' שפרצו לאחרונה לתודעת הציבור מועילים הרבה לדבר זה. (לדעתי בימי האמוראים והתנאים שהלימוד לא היה בחברותות אלא בעיקר בסיעור מוחות בבית מדרש, לא היה צריך לעמול הרבה להכניס טעם בלימוד אצל האנשים הצעירים - בית המדרש היה אז דומה - להבדיל - לתחרות בינלאומית שמושכת את כולם לצפות בה).
היפך הדברים הוא כשעושים להיפך. כשלוקחים רבנים ידועי שם למסע מפנק בבלארוס כדי לחזות ולהתפלל בקברו של החפץ חיים.
מבלי למעט מילימטר מהמעשים החשובים ביותר של ארגון דרשו, ומבלי למעט מילימטר מהמעשים החשובים של רבים מהרבנים שם - אני מנסה להבין: האם במעשים אלו אנו לא פוגעים קשות בחינוך בני הישיבות והאברכים?
איזה בחור או אברך לא נושא את עיניו אל גדולי הרבנים ללמוד מהם כיצד לנהוג? ובזמן שבשנים עברו היתה נסיעה לקברי צדיקים בחו"ל (שבדרך כלל פותחת פתח להכיר את כל המושג של נסיעה לחו"ל עד שנעשה כהיתר) מעשה שבשולי המחנה, ולדאבונינו פשה הנגע גם במקומות טובים, כעת - עם המסעות המרכזיים של גדולי התורה - נכתב ונחתם בטבעת המלך וניתן גושפנקא לכל בחור שאין לו הרבה חשק ללמוד, שלא סגי לו ביציאה לפנימיה להתאוורר או לסיבוב סביב הישיבה, אלא הוא ודאי צריך לטוס לחו"ל על קברי המפרשים הראשונים והאחרונים להתפלל על קבריהם וכך הוא יתאוורר כהוגן וגם יעשה כמנהג גדולי ישראל...