שיר התורה כאומנות

[בן פטורא]

שברי מחשבות אשר העליתי על הכתב במלים מגומגמות ואבקש מחילה על כך
נכתב הוא בפעמים מזדמנות תו"כ כתיבת ח"ת כשהנפש מתחילה מעט להתרומם (כך כל כתיבתי )
ועל כן הסגנון אינו אחיד אך הרעיון נוסד מתחילה
והוא כתיבה אחת ארוכה אשר חלקתיה

 

[בן פטורא]

הלומד בלילה

א
בדמדומי חמה
בשעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה
בין הר לבקעה
בשפת נהר ראיתיו

אוזניו כרויות כל כולו אומר שלווה
רגליו משוכלות גיוו שעון על הסלע
עיניו עצומות פיו וליבו שטופי דמע
ידיו שלוחות אל הנהר ליגע קימעא
להירטב להשאב אל נבכי הטבע
יקשיב בחדווה כל אוושה
יאסוף על קרבו ישיל הקלפה
ישמע קול ה המתהלך בגן
בערבו של יום לעת תשקע חמה
ויסורו הצללים ויגולו הפנים
כסויי המסכות עטופי הרדידים
סרה חמה מהאיר כל סימטא
באור פולשני בהיר ומסמא
ותחתיה באותו אור רעותה תתנשא
הלבנה נושאת כליה בדומיה
וצל רך וענוג אפלולי למחצה

יהלך אחריו וכשובל יחפה, יטאטא,
ימי עבר קדמונות לקויה
את כולם תחטא ,תרפא, בזיו קרניה
ובנועם הליכות נוגעת ואינה נוגעת
בוערת ומתרת הצורה על מכונה
מבהקת ופוסחת על שחרוריותו העשנה
המצולקת מרוב קרבות השבעה מדנים
מלטפת ברוך קרניה
עצום עיניך!
שנת ישרים
ויפרוש רגליו וינח ראשו וירדם
ובחלומו עולמו בלא כללים
וגבולות -
חקקוהו ידידיו קצצו בנטיעות
עולמו שלו בו הכל סב סביבו
קם ויהי ככשרון רוחו

והלומד אשר גיוו כפוף על הסטנדר
להבין סתרי תורה בחדר לפנים מחדר
הלילה פרש צלו והוא יבוז לסדר
הן לא הבנתי עדיין הסברא
מה לי הערב והבוקר
ויבקעו לקולו כל שערי התבונה
ושדות החכמה נתנו פריים

 

[בן פטורא]

הלך לבוש קרעים
גיטרה בידו
ומושבו בין שיכורים
זוללים וסובים
סביבו המו חגו במחול
נעו לצלילו כציור במכחול-
טבלו בצנצנת האדים לחייו
התכנס בתוכו והרטיט אצבעותיו
ופיו הוגה בקצב וגרונו ינעים בשיר
ועדתו לעומתו מתקבצת


הרב דומה למלאך יבקשו תורה מפיהו (עיין הקדמת שער"י)
והתלמידים דעתם יטמינו בין החומות
כשיכורים אל רבם יבואו
ובידם יאחזו מחברות
וכנוע עצי יער ינועו בהבל מורם ורבם

 

[בן פטורא]

ומן השוק אל הארמון
שם ישבו נצורים ומבוצרים
בבירניות ומגדלים

הרחק מן ההמון
עטויי מצנפות לבושי הדר
וקולם צלול כפעמון

ושפתם סודי סודות
איש לא יבינה
עמוקה שוכנת בתהומות


משכיל אחד
רופא פילוסוף וחוזה בכוכבים
עמוק עד אין סוף וצופה נסתרים
חכם בעל שם
יחזה הארמון וממראהו יתרשם יתבשם
לבטח רעים שם אמצא עמם אשתעשע
יאמר לעצמו בחדווה מהולה בקנאה
ויבוא בשעריו

ויביט השומר אל טיב מראהו
חין ערכו והוד פרצופו ויניחהו

ויעבור המפתן
ויפתח הדלת

ויעמוד באמצע החדר אפוף
מחשבות מצחו חרוש קמטים
וימלל בקול גרוני צפוף
ועב מסיגריות עישן בלהט הרעיונים
עמידתו זקופה ולו משענת
נתנו בו חייו סימנים
ראשו קירח חשוף
משערות נשרו מיגע לימודים

ומולו רכן צייר ראשו כפוף
בעניניות מביט אל ידיו המלהטטות
על הלוח בחדוות נעורים
מפיחים בו רוח מפעימים בו חיים

ובשערו הכסוף שיבה זרוקה
הן הוא כבן שבעים שנה
ועוד לא נחה בו האש לא שקטה רתיחתה

ותבוא שעת המנוחה ויפתחו בשיחה
האומנים ואיש החכמה
ושפתם באוזניו להג והבל
פטפוטים חסרי תבונה
יבקש להעמיק בשכלו ואין
לא עלתה בידיו מאומה
ויחל נאומו, סחור סחור
משאו, יכביר רוב טענות
להודיע, הידוע להם ,בראשית מחשבות,


יגעת ומצאת תאמין
המציאה מחמת היגיעה היא
אך אינה פרי היגיעה
אתה עמל כאן ומציאתך בציפורי
רגליך יוליכוך לשם
לומד אך תבקש להביא בכור שכלך
תורה חמודה וגנוזה
דפוק בלאט בשערי סודותיה
ואל תבוא שלא כדת
הכן לבבך טהר עצמך והיא תנצרכה כבבת

 

[בן פטורא]

שני דרכים בה באומנות
כולם ימצאו בה טעמים
אף הסכלים חסרי הדעת
ימצאו נשמתן בין הבתרים
יקפצו כשעירים ישקוה בכף היד
כפרסיים משוררים ולא יוספים
אך סודה לא ידעו ולא יבנו
בחשכה ובאופל יתהלכו
למלכי התורה לגרי ביתה מצויה
וביניהם אהבת דודים
יד ביד אחוזים חבוקים ודבוקים
פה לפה משיקים שוגים ופותים