מחלוקת במכות טו – טז אם התראת ספק שמה התראה, וכן בשבועות ג: כא. לז. ובפסחים סג:
לענין הלכה, ואם יש חילוק בזה בין מיתה למלקות: ע' נוב"י תניינא אה"ע עז ד"ה והנה.
אם תלוי בידוע למתרה או למותרה: דעת תוס' (פסחים סג: ד"ה התראת וכתובות לג. ד"ה ניתרי) שתלוי בידיעת המותרה. ולדעת רש"י לכאורה תלוי במותרה, וע' בתוס' בפסחים סג: שיישבו דעתו כשיטתם. וע"ע ברש"י בסנהדרין (עא. ד"ה מתרין בו), ובשבועות (לז. ברה"ע ד"ה הזיד)[1], ובריב"ן (מכות כ: ד"ה ואותבינהו) שמשמע שתלוי במתרה, וצ"ע.
ביאור המח' אם התראת ספק הוי התראה: בשער"י (א, ג) ביאר דנחלקו אם כדי להיחשב מזיד גמור צריך ידיעה ודאית[2] או דסגי בידיעה שייתכן שעובר.[3] וע' קוב"ש (כתובות אות צ) שהעלה צד שנחלקו אם צריך שידע שיענש בפועל או דסגי שידע שמחוייב.[4]
[1] וגם שם אפשר לדחות לפי מש"כ תוס' בפסחים סג: לדחות הראיה מרש"י שם.
[2] זה מתיישב רק להשיטות שתלוי בידיעת המותרה.
[3] וע' תוס' כתובות טו. (ד"ה וספק) שכתבו שאם אינו יודע שיבוא ודאי לידי איסור לכו"ע אינו התראה. ולכאורה לפ"ז לא מתיישב ביאור השער"י במח', אלא צ"ל שלמ"ד ה"ס שמיה התראה סגי שיודע שב' הדברים יחד הם איסור ודאי, וכיון שעשה שניהם ולא חשש לממנ"פ חשיב מזיד, והיינו שנחלקו אם סגי בידיעה כללית או שצריך ידיעה על המעשה ההוא בפנ"ע. (וע' קובץ הערות בסוף הספר סוף סי' פ). אמנם בפסחים סג: לכאורה לא מתיישב סברת התוס', וע"ש בתוס' (ד"ה התראת) שלדבריו אינו מובן כלל מה יסבור מ"ד ה"ס שמיה התראה, וע"ש בפי' ר"ח שלדבריו מובן אם נפרש כהשער"י, ולא כהתוס' בכתובות. וע"ש בדבר שמואל מה שדחק בדעת התוס'. וצ"ע.
[4] ע' תוס' גיטין יח. (ד"ה הנהו) שכתבו דחיישינן שמא יחפה על בת אחותו גם בזה"ז כי מהרה ייבנה המקדש. והקשה בדברות משה דאף אם תזנה בזה"ז הוי התראת ספק דאינו ידוע אם ייבנה בימיה. ולכאורה מוכח שסגי בידיעה שמחוייב. אמנם לכאורה י"ל דאף אם יחשב ה"ס מ"מ אם נאמר דבזה"ז א"צ לכתוב זמן יש לחוש שאחר שייבנה המקדש תזנה ואז יתן לה גט בלי זמן ויטען שנתן לה זאת לפני שנבנה.
לענין הלכה, ואם יש חילוק בזה בין מיתה למלקות: ע' נוב"י תניינא אה"ע עז ד"ה והנה.
אם תלוי בידוע למתרה או למותרה: דעת תוס' (פסחים סג: ד"ה התראת וכתובות לג. ד"ה ניתרי) שתלוי בידיעת המותרה. ולדעת רש"י לכאורה תלוי במותרה, וע' בתוס' בפסחים סג: שיישבו דעתו כשיטתם. וע"ע ברש"י בסנהדרין (עא. ד"ה מתרין בו), ובשבועות (לז. ברה"ע ד"ה הזיד)[1], ובריב"ן (מכות כ: ד"ה ואותבינהו) שמשמע שתלוי במתרה, וצ"ע.
ביאור המח' אם התראת ספק הוי התראה: בשער"י (א, ג) ביאר דנחלקו אם כדי להיחשב מזיד גמור צריך ידיעה ודאית[2] או דסגי בידיעה שייתכן שעובר.[3] וע' קוב"ש (כתובות אות צ) שהעלה צד שנחלקו אם צריך שידע שיענש בפועל או דסגי שידע שמחוייב.[4]
[1] וגם שם אפשר לדחות לפי מש"כ תוס' בפסחים סג: לדחות הראיה מרש"י שם.
[2] זה מתיישב רק להשיטות שתלוי בידיעת המותרה.
[3] וע' תוס' כתובות טו. (ד"ה וספק) שכתבו שאם אינו יודע שיבוא ודאי לידי איסור לכו"ע אינו התראה. ולכאורה לפ"ז לא מתיישב ביאור השער"י במח', אלא צ"ל שלמ"ד ה"ס שמיה התראה סגי שיודע שב' הדברים יחד הם איסור ודאי, וכיון שעשה שניהם ולא חשש לממנ"פ חשיב מזיד, והיינו שנחלקו אם סגי בידיעה כללית או שצריך ידיעה על המעשה ההוא בפנ"ע. (וע' קובץ הערות בסוף הספר סוף סי' פ). אמנם בפסחים סג: לכאורה לא מתיישב סברת התוס', וע"ש בתוס' (ד"ה התראת) שלדבריו אינו מובן כלל מה יסבור מ"ד ה"ס שמיה התראה, וע"ש בפי' ר"ח שלדבריו מובן אם נפרש כהשער"י, ולא כהתוס' בכתובות. וע"ש בדבר שמואל מה שדחק בדעת התוס'. וצ"ע.
[4] ע' תוס' גיטין יח. (ד"ה הנהו) שכתבו דחיישינן שמא יחפה על בת אחותו גם בזה"ז כי מהרה ייבנה המקדש. והקשה בדברות משה דאף אם תזנה בזה"ז הוי התראת ספק דאינו ידוע אם ייבנה בימיה. ולכאורה מוכח שסגי בידיעה שמחוייב. אמנם לכאורה י"ל דאף אם יחשב ה"ס מ"מ אם נאמר דבזה"ז א"צ לכתוב זמן יש לחוש שאחר שייבנה המקדש תזנה ואז יתן לה גט בלי זמן ויטען שנתן לה זאת לפני שנבנה.