- הודעות
- 3,450
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,952
- נקודות
- 695
מה פשר המילה 'היום', וכי לאחר מכן לא? הרי זה ציווי לדורות.
מסתבר שרבים וטובים עמדו כבר בשאלה. אבל אציע כן מה שחשבתי היום... להסביר.
לעיתים לא רחוקות, אדם שומר תורה ומצוות נתקל בתחושת עייפות.
הוא מתקשה לעמוד במטלות הרוחניות שמושתתות עליו מבוקר ועד ערב.
עומס דת... הגדירו זאת הריקים שבעם. אבל גם יהודי תורני מאנ"ש... יכול לחוש בשחיקה מתמדת בקיום המצוות.
לא דומה נער צעיר חדור להט ורעננות, לאדם מבוגר.
לא דומה חוזר בתשובה שאפוף אורות ומבחינתו כל מצווה זו פנינה בוהקת ויהלום מנצנץ, לעומת בחור ישיבה ממוצע.
בא הקב"ה ואומר:
היום!
אם תדבקו בי. תתחברו אלי. בלי מחיצות, בלי גדרים. בלי דינים. אלא פשוט תתחברו אלי. תחושו את הדביקות כבר היום!
קיום המצוות הוא לא ערובה היחידה להרגשת 'חיות'. אלא קיים נדבך נוסף שחיי היהודי אמורות להיות מושתתות עליו, זו הדביקות בקב"ה!
והדביקות בו, היא כאשר אדם מנטרל לרגע את האגו הגשמי, את התאוות היומיומיות, ומתבונן בעינו - 'ממחזה שמים לרום, והארץ לעומק'. או אז נוח לו - 'לבוא באש ובמים בשבילה, כי מה לו ולחיים, אם החיים הנעימים האלו נעלמים ממנו תכלית ההעלם, ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה להבין סודה ולדעת שרשה והשערים ננעלו'. כלשון מרנא בראש ספרו אמונה ובטחון.
הדביקות וההתבוננות בקב"ה וביצירתו האדירה, נוטעת באדם חיות. רעננות. פירשקייט.
אבל קיימת דרך נוספת להתחבר לקב"ה. ואחד לא על חשבון השני.
עסק התורה!
העמל בהוויות אביי ורבא עד ככלות הכוחות, בהכרח מביא לגישמאק עצום. מנטרל את הרצונות הגשמיים, ונוטע רעננות רוחנית.
וכמו שכתב רבינו הנצי"ב בהעמק דבר על אתר וז"ל:
ואתם הדבקים וגו'. הגעתם ע"י עסק התורה להיות חיים כולכם היום חיות הנפש ושמחים בדבקות בה'. ובזה גמור דבריו:
מסתבר שרבים וטובים עמדו כבר בשאלה. אבל אציע כן מה שחשבתי היום... להסביר.
לעיתים לא רחוקות, אדם שומר תורה ומצוות נתקל בתחושת עייפות.
הוא מתקשה לעמוד במטלות הרוחניות שמושתתות עליו מבוקר ועד ערב.
עומס דת... הגדירו זאת הריקים שבעם. אבל גם יהודי תורני מאנ"ש... יכול לחוש בשחיקה מתמדת בקיום המצוות.
לא דומה נער צעיר חדור להט ורעננות, לאדם מבוגר.
לא דומה חוזר בתשובה שאפוף אורות ומבחינתו כל מצווה זו פנינה בוהקת ויהלום מנצנץ, לעומת בחור ישיבה ממוצע.
בא הקב"ה ואומר:
היום!
אם תדבקו בי. תתחברו אלי. בלי מחיצות, בלי גדרים. בלי דינים. אלא פשוט תתחברו אלי. תחושו את הדביקות כבר היום!
קיום המצוות הוא לא ערובה היחידה להרגשת 'חיות'. אלא קיים נדבך נוסף שחיי היהודי אמורות להיות מושתתות עליו, זו הדביקות בקב"ה!
והדביקות בו, היא כאשר אדם מנטרל לרגע את האגו הגשמי, את התאוות היומיומיות, ומתבונן בעינו - 'ממחזה שמים לרום, והארץ לעומק'. או אז נוח לו - 'לבוא באש ובמים בשבילה, כי מה לו ולחיים, אם החיים הנעימים האלו נעלמים ממנו תכלית ההעלם, ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה להבין סודה ולדעת שרשה והשערים ננעלו'. כלשון מרנא בראש ספרו אמונה ובטחון.
הדביקות וההתבוננות בקב"ה וביצירתו האדירה, נוטעת באדם חיות. רעננות. פירשקייט.
אבל קיימת דרך נוספת להתחבר לקב"ה. ואחד לא על חשבון השני.
עסק התורה!
העמל בהוויות אביי ורבא עד ככלות הכוחות, בהכרח מביא לגישמאק עצום. מנטרל את הרצונות הגשמיים, ונוטע רעננות רוחנית.
וכמו שכתב רבינו הנצי"ב בהעמק דבר על אתר וז"ל:
ואתם הדבקים וגו'. הגעתם ע"י עסק התורה להיות חיים כולכם היום חיות הנפש ושמחים בדבקות בה'. ובזה גמור דבריו:
