פורים ווארטים וחיזוקים קצרים לחג הפורים

[עמוסיך]

עלה בדעתי, היות והדבר מבוקש מאד, לקבץ באשכול מיוחד זה
ווארטים קצרים מכל מעכ"ת של חו"ר הפורום המיוחד הזה בעניינו של יום הפורים הממשמש ובעל"ט
הרעיון הוא שתהיה פינה וקרן זווית בה מקובצים ווארטים רבים ויפים, ממנה כל הרוצה יבא ויטול [ושלא ישכח להשאיר גם משהו...]

 

[עמוסיך]

המן מן התורה מניין, וי"ל דכתיב הֲמִן הָעֵץ (חולין קלט.)​

יש לשאול מה נפק"מ לי אם הוא רשום בתורה, ומדוע דווקא שאלו על המן ולא שאלו על אחשוורוש.
אלא ידוע שיש לאו דאורייתא להזכיר שם ע"ז דכתיב "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ" ואיתא בסנהדרין (סג:) שהוא לאו, שלא להזכיר שמם, אא"כ רשום שמם בתורה כ"קלנבו" ועוד - עיי"ש.
והיה קשה לגמ' שהרי המן עשה עצמו אלוה, וכל סביביו השתחוו לו, א"כ איך היה אפשר להזכיר את שמו במגילה. ולכן הייתה צריכה הגמ' מקור לשם הע"ז -"המן" מן התורה.

 

[עמוסיך]

המן מן התורה מניין, וי"ל דכתיב הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ​

ולכאורה מה הקשר בין המן לחטא אדם הראשון?.
אומר ר' איסר זלמן מלצר דבר נפלא, שהמן הרשע היה האיש הכי חשוב בממלכה באותה התקופה, מחוץ לארמון, כמש"כ "וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן". ומה היה חסר לו "וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוֶֹה לִי, בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ!".
יש יהודי אחד שהוא עוד לא שולט בו!, ולכן הוא מאבד את העשתונות שלו, זה מה שחסר לו!.
ולכן בסוף נתלה, אך הוא לא היה הראשון בהיסטוריה שנהג [בנקודה זו] כך, הרי לאדם הראשון, להבדיל אא"ה, לא היה חסר כלום, "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל", יש לו הכול, ואת מה הוא בוחר, דווקא את מה שאסור לו, יש דבר אחד שהוא לא יכול לגעת בו ושם נכשל.
וזו הדרשה המן מן התורה מניין - חידוש מידה זו – 'המן העץ'.

ועוי"ל שסיבת הכליה שנגזרה ע"י הצורר, היא משום שנהנו מסעודתו של אותו רשע, קרי - מאכלות אסורות, שהתוצאה של זה, היא כליה ח"ו, וזהו ממש מן התורה, שאדם אכל מן העץ וכו' וגרם מיתה לו ולזרעו אחריו.

 

[עמוסיך]

בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי

מפייטים אנו בימי הפורים [או שמשאירים את המלאכה לרמקול] את הפיוט אותו כתבו [לכאורה] אנשי כנה"ג, כחלק מפיוט רחב ונפלא "אשר הניא", ובאות ש' כתוב,
"שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי". וצ"ל מה קרה בדיוק עם ציציותיו של מרדכי - שהם המה שגרמו ליהודים להעלות שמחה בלבבם?

ראיתי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ר' פנחס הגר פירש בפשטות, שכמו שבתו המרשעת של המן לא יכולה הייתה לזהות מי הרוכב ומיהו המוביל, כך גם יהודי שושן לא היו יכולים לשמוח מהכרזתו של המוביל "ככה יעשה", שניהם בלבוש מלכות. אך כאשר ראו את פתיל התכלת של מרדכי היהודי הבינו שאין זה אלא יהודי משלהם שאותו מוקיר המלך, וא"כ הבינו שאולי צומחת להם כעת ישועה, ואז צהלו ושמחו.

 

[עמוסיך]

עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ

מה הטעם השתמשו דייקא בלשון "צורר", ראיתי בשם חת"ס שהוא מלשון חיבור מלשון צרור, כדאיתא בחולין קז: "צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת", שע"י גזירותיו הקשות, גרם לשיראל שיתאחדו תחת מטרה אחת לזעוק ולשוב, והוא ע"ד משאחז"ל "גדולה הסרת הטבעת יותר מ..".
[אולי זה אקטואלי...]

 

[עמוסיך]

עיצומו של יום - עוצמה של יום!
קיבוץ קצר על מעלתו העצומה של יום נכבד זה.

כתב הרמב"ם (מגילה ב יח) "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר הרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם, ואף על פי שכל זכרון הצרות יבטל שנאמר 'כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני', ימי הפורים לא יבטלו שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם". ומביא שם בהגה"מ שהוא ירושלמי [וראה בהשגות שם שאומר שביאור הירושלמי הנ"ל זה שגם אם משהו יתבטל מגילה לא תתבטל].

כותב המרדכי (ב"מ רמז שצח) "ועדיף יום פורים כיום שנתנה בו התורה כי הא דמר בריה דרבינא הוה יתיב בתעניתא כולי שתא לבר מתרי יומי דעצרתא משום שנתנה בו תורה ויומי דפוריא משום ניסא". על פיו אמרו שא"כ מסוגל יום זה לרפואה כיום מת"ת בו נרפאו החולים (קדוש ישראל פי"ד אות נז).

ובדרשות החת"ס (ח"א קנו: ד"ה אלא) כתב שפורים עדיף במעלתו וקדוש טפי מפסח ושבועות!.

החיד"א בספרו 'דבש לפי' (אות פה) כתב שפורים כולל את כל הימים הטובים במעלתו, ור"ת פורים הוא פסח וסוכות ר"ה יוה"כ ומתן תורה [אמנם בסוכות זה ו' החיבור אך עדיין זה יפה]

ר' אליהו האיתמרי (בעל ה'שבט מוסר') בספרו 'מדרש אליהו' כתב שביום זה מתכפרים עוונותיהם של ישראל ע"י אכילה ושתייה שלהם - כמו שבכיפור ע"י עינוי.
ה'מאור ושמש' ברמזי פורים כתב עה"פ "וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת־אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת־כָּל־תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים" (ט כט), שתק"ף הוא בגימטרייה 'שעיר' לרמז לנו שכמו שע"י שעיר המשתלח בכיפור קטגור נעשה סנגור, כך ביום הפורים אין שטן ופגע רע!.

יש עוד הרבה הרבה מה להביא כאן, אך בשביל שלא נאבד את אפקט החיזוק נעצור כאן.

 

[אמר ליה]

במה שהק' אהא דדרשו המן מן התורה מנין, רציתי להוסיף מה שהביאו בשם הגר"א דמובא במדר"ר אסתר (פ"ט) שכשהמן אמר לעשות את העץ הראה להם היאך לתלות את מרדכי, ע"י שתלה את עצמו ויצאה בת קול ואמרה העץ הזה מזומן לך מששת ימי בראשית שנאמר המן העץ.
וראיתי בדעת זקנים פ' בראשית שכתב בזה"ל "איתא במדרש אני אומר לתלותך על העץ, וישמר להמן שיתלה עליו קרי ביה המן העץ" עכ"ל. כלומר שהקב"ה אמר לאדה"ר דבעיקרון היה מגיע לו עונש להתלות על העץ, אבל הוא שמר את זה להמן, ולפי"ז א"ש הקשר בין חטא אדה"ר להמן שנלמד מקרא דהמן העץ.

 

[עמוסיך]

ר' שלמה קלוגר זצ"ל שאל מדוע מוסתרת הריגת ושתי - הלא זה נדבך אינטגרלי בנס המגילה - לעומת המן רשע שמיתתו נזכרת ומפלתו מודגשת מאד.

אלא מתרץ ע"פ מה שלמדנו מלוט שנאמר בו "אל תבט אחריך ההרה הימלט" וכו' ומבאר שם רש"י מדוע שלא יביט "אתה הרשעת עמהם, ו[רק]בזכות אברהם אתה ניצול, אינך כדאי לראות בפורענותם - ואתה ניצול". עכ"ל. הרי שאת הישועה רק הזכאי זוכה לראות.
והנה אותו הדור היו חייבים מכמה טעמים, השתחוו לצלם, נהנו מסעודתו וכו', וושתי נהרגה כיון שהחטיאה את בנות ישראל שמו שאמרו ז"ל במגילה. וכיון שלא היו ראויים, נסתר מהם פומביותו של נס זה, ואילו אח"כ כאשר עשו תשובה וקיבלו את התורה מאהבה, אז כבר רשאים הם לראות במפלת כל שונאיהם!.

 

[שלומי]

בפורים אומר הקב״ה לאדם "מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש!

על הפסוק "ויאמר המלך לאסתר המלכה וכו' מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש" אסתר ט. יב,

אמר הרה"ק בעל ה"מראה יחזקאל" זי"ע -שכאן רומזים לנו על ההשפעות הגדולות שיכול האדם לזכות ולקבל משמים בימי הפורים.

בהקדם מאמר הכתוב "והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע" ישעיה סה, כד.

דהכוונה בזה: שכאשר ישראל מבקשים מה' כדי חיותם, אזי "והיה טרם יקראו ואני אענה" - ה' עונה אותם מיד וממלא בקשתם, כי מאן דיהיב חיי יהיב מזוני תענית ח.

אולם "עוד הם מדברים", כאשר מדברים ומבקשים 'עוד ועוד', היינו תוספת טובה - יותר מכדי הצטרכותם. אזי "ואני אשמע" - ה' שומע ומעיין בדבר אם ראוי ונכון למלאות את בקשתם.

ובידוע ש ״המלך״ הנזכר במגילה לבד, ללא הצמד 'המלך אחשורוש', הכוונה למלך מלכי המלכים הקב׳׳ה.

ובזה נשכיל כאן, שבפורים, הקב׳׳ה אומר לישראל: "מה שאלתך" - לא רק מה שהנך שואלת ומבקשת תוך כדי חיותך, "וינתן לך . אלא, ומה בקשתך עוד גם מה שאת מבקשת עוד ועוד " תוספת טובה, "ותעש" - הנני לעשות בקשתך ולמלאות משאלות לבך לטובה, כי ביום זה, כל מי שהוא פושט את ידו ליטול נותנין לו !...

 

[נקודה טובה]

ובדרשות החת"ס (ח"א קנו: ד"ה אלא) כתב שפורים עדיף במעלתו וקדוש טפי מפסח ושבועות!.

לחץ כדי לכווץ...

חידוש נורא!