ד' תעניות בין המצרים ת"ב ווקאלי, האם יש ענין להחמיר??

לענ''ד אין שום ענין להחמיר כי יסוד האיסור אין לו רגליים בפוסקים הקדמונים וכמובן צריך להזהר בשמיעת שירים של תורה ויראת שמים ולא ח''ו משירי הרחוב
דומני שבלקט יושר מעיד על רבו שלא שר אף זמירות שבת בימים אלו.
 
התפשט המנהג הזה ללא מישהו שהנהיג אותו ויכול להיות בטעות
אם כוונתו למנהג כלי זמר, בביאור הלכה (תקנא א) מביא בשם הפרמ"ג על ניגון בכלי זמר לישראל שזוהי פרנסתו, דכדי פרנסתו שרי, ומשמע מזה לכאו' שבלאו הכי אין לנגן בכלי זמר.

אם לא שנאמר שכיון שהוא בבית המשתה אצל עכו"ם, הרי אף כלפי ישראל המנגן בכלי זמר הרי זה חשוב כריקודים ומחולות.
ולענ"ד אין סברא זו מתקבלת על הדעת.


ואם כוונתו לשירה בלא כלי זמר, וכ'ווקאלי'.
הרי הראיתיו מדברי הלקט יושר שכ' שרבו לא שר זמירות בשבתות בין המצרים.
ובמקור חיים לבעל החוו"י הזכיר בתו"ד "ואסור לשמוע קול זמרא דמנא ודפומא".

ובס' קרא עלי מועד מובאים דברי הגרח"ק זללה"ה שכתב "שמעתי מאאמו"ר זללה"ה שהמנהג להחמיר בין בין המצרים ובין בספירה (אבל לא בשבתות)."
 
אני לא הייתי שומע כי שלא נדע מצרות לא עלי מדברים
אבל אכן אני מאמין ומסתבר לי שאם זה שיר עצוב על אבלות ופטירה וגעגועים לנפטר או שיר שמדבר ממש על הנפטר
ברי לי שזה מתאים ויעשו את זה, לולא שלא נעים ולא מקובל לא מצד כבוד הנפטר אלא חברתית וכו' ....
 
ברור שבימינו שהווקאלי נשמע כמו שירה רגילה ברוב המקרים [בדידי הווה עובדא כלפי כמה שירים שלא הבחנתי בהבדל] לכאו' לשמוע ווקאלי זה רק למי שלוקח את ג' השבועות כהכנה לבינה"ז שהרי כל הענין הוא הכניסה לאבילתו של הקב"ה ועיין במאמר כמו אישה בציריה
 
ברור שבימינו שהווקאלי נשמע כמו שירה רגילה ברוב המקרים [בדידי הווה עובדא כלפי כמה שירים שלא הבחנתי בהבדל] לכאו' לשמוע ווקאלי זה רק למי שלוקח את ג' השבועות כהכנה לבינה"ז שהרי כל הענין הוא הכניסה לאבילתו של הקב"ה ועיין במאמר כמו אישה בציריה
גם אני מסכים לכך שמי שמחפש לשמוע ווקאלי הוא רחוק מלהרגיש צער על החורבן וזה דבר שנתון בהרגשת הלב. אולם יש כאלו שהסיבה שלהם באמת כדי לא להיות בעצבות מחמת מאורעות קשים שעברו אבל הוא צריך להיות אמיתי בדבר ולא בגדר מורה היתרא...
 
רוב בנ"א זה מכיון שקשה להם לא לשמוע שירים ואינם מבינים שהמטרה היא הקושי
אלא מה הבנ''א הללו חשבים , יודעים הם שזה לקושי , ואינם משימים ליבם ע''כ זה כעין מה שכתוב בגמ' ( חלילה שאני בא לדמות , אבל הרעיון ממש )
שבת לא ע״ב ''אמר רבה: מאי דכתיב ‘זה דרכם כסל למו ואחריהם בפיהם ירצו סלה’? יודעים רשעים שדרכם למיתה, ויש להם חלב על כסלם. שמא תאמר שכחה היא מהן — תלמוד לומר: ‘ואחריהם בפיהם ירצו סלה’”.
 
במיוחד בשירים שקטים ועצובים?.
יעוי' בסדרה המובא בזה:
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון