לדעת שגם אם לא עברנו בפועל אבל די בכך שהרהרנו.
מי אמר שבאמת צריך להתוודות על כך?
מה הפירוש שאומרים כי כך תקנו אטו אנו משקרים לקב''ה בעיצמו של יום כיפור, לא כ''כ הבנתי דברי כת''רמי אמר שבאמת צריך להתוודות על כך?
הסידור מסדר - ואנו אומרים את הנוסח במלואו כי כך תקנו
אבל אין זה מפני מצות וידוי [בעבירות שלא עברנו] אלא כדי לא לשנות מנוסח של חכמים
וברור שצריך להתוודות על עבירות שלא כתובות בסידור כדי לקיים את אותו חלק מחלקי התשובה המוכרחים
אולי על עבירות מגלגול קודםמה הפירוש שאומרים כי כך תקנו אטו אנו משקרים לקב''ה בעיצמו של יום כיפור, לא כ''כ הבנתי דברי כת''ר
כשאתה אומר 'מעולם קיוינו לך' זה מאה אחוז אמת? ועוד עשרות דוגמאות כה"גמה הפירוש שאומרים כי כך תקנו אטו אנו משקרים לקב''ה בעיצמו של יום כיפור, לא כ''כ הבנתי דברי כת''ר
לא ידעתי שיש מי שמפרש שמילת "מעולם" מתחברת עם "קיווינו לך".כשאתה אומר 'מעולם קיוינו לך' זה מאה אחוז אמת? ועוד עשרות דוגמאות כה"ג
לשון השו"ע סימן תר"ז "אין צריך לפרט החטא ואם רצה לפרט החטא הרשות בידו ואם מתוודה בלחש נכון לפרט החטא" אומר המשנ"ב ס"ק ה' אלא כשיאמר סתם חטאתי יצא ידי מצוות וידוי" ואומר שם בס"ק י"ב וז"ל והוא הדין שצריך לומר גם כן עוינו פשענו" ועיי"ש בשער הציון בס"ק י"אוברור שצריך להתוודות על עבירות שלא כתובות בסידור כדי לקיים את אותו חלק מחלקי התשובה המוכרחים
אז תמצא דוגמא אחרתלא ידעתי שיש מי שמפרש שמילת "מעולם" מתחברת עם "קיווינו לך".
אשמח אם תעדכן מי מפרש כך.
הר"י בר יקר והאבודרהם מפרשים כך, שגירסתם 'כי מעולם קיווינו לך', וכ' ע"ש הפסוק זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה.לא ידעתי שיש מי שמפרש שמילת "מעולם" מתחברת עם "קיווינו לך".
אשמח אם תעדכן מי מפרש כך.
לא תמיד יש להם שייכות אלינו דייקא, אלא לכללות כלל ישראל.
גם צריך האדם לומר כל פרטי הוידוי כולם אשמנו בגדנו כו' אעפ"י שיודע האדם בעצמו שאין בו כל הדברים ההם ונראה כמדבר שקר אין חשש בזה ואדרבה הוא מוכרח לומר כך ובזה תבין טעם נכון למה נתקן הוידוי בלשון רבים כי היה צ"ל אשמתי בגדתי כו'. אך הענין הוא שמלבד מה שנענש האדם על חטאיו גם הוא נענש על חבירו מטעם הערבות כי כל ישראל הם גוף אחד כלול מאיברים רבים א"כ לזה ראוי לאדם שיתודה בלשון רבים כדי שיתודה גם על חבירו ולכן אף אם יש עבירות שלא חטא בהם הנה אפשר שחבירו חטא בהם וצריך להתודות בלשון רבים אעפ"י שהוא לא עשה אותה העבירה.
הביאור בזה הוא:
דרך מצוותיך במצוות וידוי ותשובה:
וצריך לבאר שורש ענין ב' דברים אלו שהם א' עזיבת החטא על להבא ובכלל זה החרטה על העבר (כמ"ש הרמב"ם פ"ב מהל' תשו' ה"ב) הנק' תשובה, ב' הוידוי הנק' בקשת מחילה (כדאי' ברמב"ם פ"א), מה ענינם שבזה יכופר לו על הפגמים שעשה...
והענין כי מודעת זאת שהקליפות יש להם ג"כ אור וכלי נפש וגוף והתהוותם ע"י חטא הוא כי ע"י התאוה מתהוה הנפש הרעה ר"ל וע"י המעשה מתהוה הגוף הן אם המעשה היא במחשבה כמו הרהורים רעים הנה מהאותיות מתהוה הגוף של הקליפה הנ"ל ומן התאוה מתהוה הנפש, וכן אם הוא דיבור כמו לה"ר ורכילות ושבועת שוא ושקר וכיוצא וכ"ש במעשה שמזה מתהוה הגוף של הקליפה ומן התאוה שבלב נוצר הנפש של הקליפה וכ"ז הוא לפי שהאדם מושרש למעלה בע"ס דקדושה ועי"כ ע"י התאוה והמעשה שלו ממשיך להם נפש וגוף מיניקה שמי"ס כמש"ל, והנה ז"ס וחטאתי נגדי תמיד (תלים נ"א ה') שהוא הקליפה שהאדם עושה ע"י חטא עומדת נגדו להצר לו כמ"ש תייסרך רעתך (ירמי' ב' י"ט) וכתיב פועל אדם ישלם לו (איוב ל"ד י"א) כדאי' בזהר והנה כששב אזי צריך להמית את הקליפות הנ"ל להעבירם מן העולם כדכתיב מחיתי כעב פשעיך (ישעי' מ"ד כ"ב) וזהו ע"י החרטה עם הוידוי כי הנה ע"י החרטה שהוא עקירת הרצון מן החטא בזה מוציא הנפש מן הקליפה שתולדתה הי' מן התאוה שבלב ועתה בעקירת רצונו ותאותו הרי מוציא נפשה כנ"ל אך כדי למחות גופה הוא ע"י וידוי דברים דעקימת שפתיו הוי מעשה ובזה הוא ממחה גופה והי' כלא הי' (ומ"מ ארז"ל איזהו בע"ת זה שבא דבר עבירה ובאותו מקום ובאותה אשה (יומא פ"ו ע"ב ע"ש) כי אז המעשה שעושה למחות גוף הקליפה שוה ממש להמעשה שעשה גופה בעברו העבירה ועתה כשמונע א"ע מעשות זה הרי הורג גופה לגמרי אך אעפ"כ מחסדי האל להשוות מעשה דעקימת שפתיו למעשה גמור למחות גוף הקליפה) וזה סוד נפילת אפים שתיקנו חז"ל לומר אשמנו בגדנו כו' באל"ף בי"ת כי הנה ע"י מחשבות זרות והרהורים רעים שאין אדם ניצול מהם בכל יום ואין שום א' מהם נאבד ומזה יש לאדם כף הקלע שהמחשבות מקיפים נפשו בצאתו מן הגוף להיות נדמה לו כעושה מעניני גשמיי' וחושב ומתחכם בהם וז"ס מלפפתו כו' ולכן ע"י אמירת כ"ב אותיות הנ"ל דאשמנו בגדנו כו' הוא מוחה גוף כ"ב אותיות שבכל ההרהורים רעים אלא שצ"ל עקירת הרצון ג"כ מכל הרהורים רעים כדי להוציא הפנימי'
אז אפשר לומר את ה'סדר' גם בלי כוונה? [אני שואל כדי שתחדד]הן אמנם שדברי הרב @אור זרוע לצדיק והרב @ליטאי כבד נכונים, וכפי שכבר אומתו בדברי המקובלים ע"י הרב @נהר מעדן.
אך ליבי נוטה לכיוון אחר, ואף הזכירו הרב @יואל שילה.
נראה מאד שיש מהלך ברור בכל מהלך הסליחה, והוא - 'סדר'. סליחה איננה כפי ההבנה הפשוטה שהינה חרטה וכדו', יש 'תשובה' אך זה עניין אחר. וידוי לכאו' ענינו שונה, ויש בו מהלך ברור של 'סדר'. והדוגמא הכי פשוטה לזה, שנתבוננתי על ענין הא' ב' בוידוי, שהוא לכאו' צועק דרשני. הדבר חוזר על עצמו פעמיים גם בוידוי הקצר של אשמנו וכו', וגם בועל חטא הכל מסודר לפי סדר הא' ב', ולא זו אלא אף קיים בכוונה פעמיים כל אות.
ואף שאיני יודע לבאר העניין, ונבוך בזה מאד, אך זה בוודאי עכ"פ חזינן שיש בוידוי עניין ומהלך של 'סדר', וא"כ גם נאמר שפירוט החטאים בוידוי - אף הוא אינו דווקא וידוי על משהו שקרה, אלא הוא חלק מ'סדר הוידוי'.
גם לי זה היה תמוה
חידדתני היטב.
אני לא מבין.חידדתני היטב.
מסתמא שסגי בזה לכוונת כללית של כפרת עוונות, וכיסוד החזו"א שפליג על הגר"ח, וכ"ז לעניין שייחשב בכלל שייך לעניין וידוי. אך באמת מצד 'סדר' הוידוי לכאו' אי"ז מעכב.
ויש עוד סוגי' של וידוי על חטאים ספציפיים, וזה לכאו' סוגי' קצת שונה, ובזה לכאו' בוודאי שבעי כוונה על החטא ההוא בדווקא.
אז למה צריך כוונה בכלל על וידוי?וא"כ גם נאמר שפירוט החטאים בוידוי - אף הוא אינו דווקא וידוי על משהו שקרה, אלא הוא חלק מ'סדר הוידוי'.