א. הט"ז בדברי דוד (שמות יד, ד) כתב על המדרש הזה, וז"ל: ותמהו רבים על זה. ולפי מה שזכרתי אתא שפיר דמאחר שהשי"ת מקודש גם ממעשה רשעים מכח שעושה דין בהם, הו"א שחפץ בזה ח"ו.
ב. בעל ההעררות תשובה כתב בשיר מעון (בראשית א ב) וז"ל: והוא תמוה פשיטא שחפץ במעשיהם של צדיקים. וי"ל לפי מה דאיתא במדרש במקום אחר (ב"ר ג' ח') ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, זה יום הכפורים, וכיון ששבו בתשובה מאהבה זדונות נעשים כזכיות, ממילא טוב יותר מעשיהם של רשעים כי כולם מתהפכים לזכיות ובמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, מ"מ קאמר שחפץ יותר "במעשיהם" של צדיקים שבשעת מעשה כוונתם רק לשם שמים משא"כ רשעים בשעת מעשה מחשבתם לחטוא וגם זה שזדונות נהפכו לזכיות אינו אלא מדת טובו של הקדוש ברוך הוא אבל לא ממעשיהם.
וכעין זה כתב המאור ושמש (פר' שמות) וז"ל: הנראה בזה, שמעשי הרשעים ביאורו, מה שהרשעים שבים מדרכם הרעה, ואף על פי כן אמר במדרש שהקב"ה חפץ יותר במעשי הצדיקים - שהם צדיקים מעיקרם, כמו שאמרנו מפני שהצדיקים הם הם הגורמים לרשעים שישובו, על ידי שהם מעוררים לבבם לעזוב דרכם ולשוב אליו יתברך, ולקשר עצמם לשרשם.
ג. בנזר הקודש על המדרש שם מפרש, וז"ל: ואיני יודע באיזה מהם חפץ, כלומר בהיות העולם שקול בכח מעשה הצדיקים והרשעים, איני יודע באיזה מהם הקדוש ברוך הוא חפץ ומשגיח בו ביותר, אם הוא מטה כלפי חובה להגביר בעולם כח התוהו ובוהו הנמשך ממעשה הרשעים, או הוא מטה כלפי חסד להגביר יותר בעולם כח האור שהוא טוב הנמשך ממעשה הצדיקים.
ד. השם משמואל (פר' בראשית שנה תרעב) הביא בשם אביו האבני נזר, וז"ל: וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה אמר מעשיהן של רשעים היינו המעשים הטובים שלהם, והי' ס"ד לומר שבהם עוד חפץ יותר באשר צריכים כפיית היצה"ר יותר, קמשל"ן דאינו כן רק במעשיהם של צדיקים חפץ יותר, ודפח"ח.
ה. הנודע ביהודה (אהבת ציון דרוש ג) פירש, וז"ל: ונראה ליישב זה ע"פ מה דאמרו רז"ל (סנהדרין צ"ח ע"א) אין בן דוד בא עד שיהיה דור שכולו זכאי או כולו חייב, נמצא גם ע"י דור שכלו חייב ג"כ תתקרב הגאולה אלא שדור ההוא יאבד בעונו, ולפ"ז כבר יש מקום להסתפק אולי חפץ הקדוש ברוך הוא במעשה הרשעים למען תת פדות לשכינת עוזו המארכת עמנו בגלות המר הזה ולכן הוצרך הכתוב לגלות כי לא כן הוא והקב"ה חפץ להצדיק בריותיו.
