בהעלותך ויהי העם כמתאוננים רע- מהו כ' הדמיון כאן? (1 צופה)

[ממגד שמים]

נשאלתי מבני היקר שיח' מהו כמתאוננים והול"ל מתאוננים?
והשבתיו בס"ד ע"פ המבואר בשפת אמת ובחידושי הרי"ם שכוונתם היתה לש"ש ואעפ"כ היה עליהם קיטרוג והומתק עפ,ז היטב הלשון כמתאוננים רע ודו"ק בס"ד.

 

[אברך מישיבת מיר]

א. דעת זקנים מבעלי התוס' פי' שהיו כמו אוננים על מת.

ובכלי יקר מבאר יותר שאמרטו שהם כאונן אסור בתשה"מ שנאסר בעריות

ב. הספורנו פירש שלא הו מתאוננים באמת כי לא היה באמת סיהבה לזה רק עשו כן לנסות.

ג. הרש"ר הירש ביאר כמי שמתאבלים על עצמם כלומר ראו עצמם כאילו הם מתו.

 

[יצחק א]

יש לפרש בפשוטו,
שלא כל העם או רובו היו ממש מתאוננים בפועל, אלא כששמעו התלונות שתקו והזדהו עם הדברים, במקום למחות בהם ולהודות להשם עלחסדיו, ולכן כתוב "ויהי העם כמתאוננים", שכל העם נחשב "כמתאוננים" למרות שהרוב לא התלוננו בפועל.

 

[אברך מישיבת מיר]

יש לפרש בפשוטו,
שלא כל העם או רובו היו ממש מתאוננים בפועל, אלא כששמעו התלונות שתקו והזדהו עם הדברים, במקום למחות בהם ולהודות להשם עלחסדיו, ולכן כתוב "ויהי העם כמתאוננים", שכל העם נחשב "כמתאוננים" למרות שהרוב לא התלוננו בפועל.

לחץ כדי לכווץ...

ברש"י מבואר שהעם היינו הערב הם התלוננו ולא עם ישראל הא גם בהם י"ל שק חלק התלוננו?

 

[יצחק א]

ברש"י מבואר שהעם היינו הערב הם התלוננו ולא עם ישראל הא גם בהם י"ל שק חלק התלוננו?

לחץ כדי לכווץ...

אציין כי רש"י לא פירש ערב רב אלא רשעים (ועיין שפתי כהן למה לא פירש ערב רב).
ועכ"פ מקרא אחד יוצא לכמה טעמים, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא.

אבל כמדומני דלקושטא, דווקא לדבריי משולב כאן יפה הפשט עם הדרש,
שמשמעות המקרא כפולה, שמילת "העם" כפשוטו הוא כלל העם, והם היו "כמתאוננים", אבל לגבי הרשעים שמכונים "העם" באופן פרטי, הם היו המתאוננים בפועל.

 

[הצעיר שבחבורה]

נשאלתי מבני היקר שיח' מהו כמתאוננים והול"ל מתאוננים?​

לחץ כדי לכווץ...

כתב הרמב"ן "ואמר "כמתאוננים" כי היו מדברים במר נפשם כאשר יעשו הכואבים והיה רע בעיני ה' שהיה להם ללכת אחריו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל טובה אשר נתן להם והם היו כאנוסים ומוכרחין מתאוננים ומתרעמים על ענינם"

ורבינו בחיי כתב "אמר כמתאוננים בכ"ף הדמיון להורות שהיו מגמגמין זה ולא היו מפרשין אותו מפני פחד משה כדי שלא ישמע, ולכך אמר וישמע ה' כלומר ולא משה."

ומהר"י אברבנאל כתב "ולפי שהיו דבריהם על דרך הצחוק והלעג לכן אמר הכתוב כמתאוננים בכ"ף הדמיון כי לא היו מכחישים השגחת השם ויכלתו בפרסום אבל היו מבקשים תואנות וטענות לטעון שאינו שומע הענינים השפלים"​