- הודעות
- 3,442
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,885
- נקודות
- 695
השבוע ב"ה נקרא את פרשת יתרו.
"ויחן שם ישראל נגד ההר". חז"ל מפרשים את הפסוק, ויחן - לשון יחיד.
זו הייתה הפעם הראשונה לעומת שאר חניות - שהעם כולו השכיל להתלכד "כאיש אחד בלב אחד".
מעבר לעובדה ההיסטורית, חז"ל באו להעביר לנו מסר עמוק.
א. אחדות אמיצה ואמתית בעם ישראל, אינה מתקיימת רק על בסיס תורתנו הקדושה. זו נקודת המוצא, ובלי זה, רק אפשר לתהות אם עם ישראל לשבטיו, לגלויותיו, מוגדר לעם אחד או אולי מקבץ שבטים ותרבויות בלי זהות אמתית אחת.
ב. יתירה מכך, הלכידות והאחדות ששרה בקרב העם, 'כאיש אחד בלב אחד', היא תנאי בסיסי להשראת השכינה וממילא קבלת התורה בהר סיני.
וכמו אז גם היום, התנאי הבסיסי לזכות בכתרה של תורה, ולהיות עם אחד באמת, מחייב אותנו להשתלם תחילה בתחום שבין אדם לחבירו, הן בפרט והן בכלל, כל מגזר ביחס לרעהו.
ובשל כך, נפתח האשכול בשבוע פרשת יתרו, אשכול שמיועד לבעלי עין טובה ולב כנה - שמסוגלים לפרגן לציבור אחר.
הליטאי לציבור החסידי, להנהגות החסידיות, לתורת החסידות, ומה שבניהם, על אף המחלוקות והדרכים השונות.
ולהיפך, החסיד, לציבור הליטאי על מעלותיו. וכן לציבור הספרדי וכל ציבור שהוא.
ובכך שנהייה מלוכדים ומאוחדים כאיש אחד בלב אחד, נתקן בזה ביטויים או מילים חריפות וזלזול שחלילה חטאנו כלפי מגזר כזה או אחר.
ונזכה לכתרה של תורה.
אז מי יש לו את האומץ לכתוב - במה הדשא של השני ירוק יותר?
מי יש לו את האומץ להתערטל ממחשבת המגזריות, מהסטיגמות, והשנאות שהצטרפו על הדרך.
ומי שלא בכיוון והעסק בכלל מיותר לו, מוזמן להצניע קולמוסו ולשלופה באשכולות אחרים אם בכלל...
אגב, אפשר להתייחס למעלות בציבור שמנגד, וכאמור, אבל אפשר לקחת צעד אחד קדימה, ולנסות להציגו באור חיובי גם בדברים שלדעתכם יש בזה חסרון (כפי החינוך שקבלתם והשקפת עולמכם), כל עוד לדעת הציבור שמנגד יש בזה מעלה.
לדוגמא, אף שציבור ב' משקיע בלימוד בצורה X שלא כמו ציבור א' שרואה בזה חסרון, אעפ"כ יש בזה גם מעלה כזו וכזו.
אבל ראשית כל נעבור אתגר שלב א, ומשם נעלה הילוך לאתגר שלב ב....
לסיום.. קראו וורט חסידי מהפרשיות האחרונות הקשור במישרים לאשכול ...
"לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו". פי' החי' הרי"מ זצ"ל - מתוך זה שלא ראו איש את אחיו זייא קענין זיך נישט אנקיקען באו לידי זה שלא קמו איש מתחתיו אז זייא קענין זיך אליין נישט רירען: [ספר שיח שרפי קודש פרשת בא]. כלומר: כשהאדם מסתכל על חברו בעין צרה, הוא עצמו נמצא בתוך האפילה.
"ויחן שם ישראל נגד ההר". חז"ל מפרשים את הפסוק, ויחן - לשון יחיד.
זו הייתה הפעם הראשונה לעומת שאר חניות - שהעם כולו השכיל להתלכד "כאיש אחד בלב אחד".
מעבר לעובדה ההיסטורית, חז"ל באו להעביר לנו מסר עמוק.
א. אחדות אמיצה ואמתית בעם ישראל, אינה מתקיימת רק על בסיס תורתנו הקדושה. זו נקודת המוצא, ובלי זה, רק אפשר לתהות אם עם ישראל לשבטיו, לגלויותיו, מוגדר לעם אחד או אולי מקבץ שבטים ותרבויות בלי זהות אמתית אחת.
ב. יתירה מכך, הלכידות והאחדות ששרה בקרב העם, 'כאיש אחד בלב אחד', היא תנאי בסיסי להשראת השכינה וממילא קבלת התורה בהר סיני.
וכמו אז גם היום, התנאי הבסיסי לזכות בכתרה של תורה, ולהיות עם אחד באמת, מחייב אותנו להשתלם תחילה בתחום שבין אדם לחבירו, הן בפרט והן בכלל, כל מגזר ביחס לרעהו.
ובשל כך, נפתח האשכול בשבוע פרשת יתרו, אשכול שמיועד לבעלי עין טובה ולב כנה - שמסוגלים לפרגן לציבור אחר.
הליטאי לציבור החסידי, להנהגות החסידיות, לתורת החסידות, ומה שבניהם, על אף המחלוקות והדרכים השונות.
ולהיפך, החסיד, לציבור הליטאי על מעלותיו. וכן לציבור הספרדי וכל ציבור שהוא.
ובכך שנהייה מלוכדים ומאוחדים כאיש אחד בלב אחד, נתקן בזה ביטויים או מילים חריפות וזלזול שחלילה חטאנו כלפי מגזר כזה או אחר.
ונזכה לכתרה של תורה.
אז מי יש לו את האומץ לכתוב - במה הדשא של השני ירוק יותר?
מי יש לו את האומץ להתערטל ממחשבת המגזריות, מהסטיגמות, והשנאות שהצטרפו על הדרך.
ומי שלא בכיוון והעסק בכלל מיותר לו, מוזמן להצניע קולמוסו ולשלופה באשכולות אחרים אם בכלל...
אגב, אפשר להתייחס למעלות בציבור שמנגד, וכאמור, אבל אפשר לקחת צעד אחד קדימה, ולנסות להציגו באור חיובי גם בדברים שלדעתכם יש בזה חסרון (כפי החינוך שקבלתם והשקפת עולמכם), כל עוד לדעת הציבור שמנגד יש בזה מעלה.
לדוגמא, אף שציבור ב' משקיע בלימוד בצורה X שלא כמו ציבור א' שרואה בזה חסרון, אעפ"כ יש בזה גם מעלה כזו וכזו.
אבל ראשית כל נעבור אתגר שלב א, ומשם נעלה הילוך לאתגר שלב ב....
לסיום.. קראו וורט חסידי מהפרשיות האחרונות הקשור במישרים לאשכול ...
"לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו". פי' החי' הרי"מ זצ"ל - מתוך זה שלא ראו איש את אחיו זייא קענין זיך נישט אנקיקען באו לידי זה שלא קמו איש מתחתיו אז זייא קענין זיך אליין נישט רירען: [ספר שיח שרפי קודש פרשת בא]. כלומר: כשהאדם מסתכל על חברו בעין צרה, הוא עצמו נמצא בתוך האפילה.
