נדיב לב

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
3,442
פוסט השבוע
4
תודות
16,885
נקודות
695
השבוע ב"ה נקרא את פרשת יתרו.
"ויחן שם ישראל נגד ההר". חז"ל מפרשים את הפסוק, ויחן - לשון יחיד.
זו הייתה הפעם הראשונה לעומת שאר חניות - שהעם כולו השכיל להתלכד "כאיש אחד בלב אחד".

מעבר לעובדה ההיסטורית, חז"ל באו להעביר לנו מסר עמוק.
א. אחדות אמיצה ואמתית בעם ישראל, אינה מתקיימת רק על בסיס תורתנו הקדושה. זו נקודת המוצא, ובלי זה, רק אפשר לתהות אם עם ישראל לשבטיו, לגלויותיו, מוגדר לעם אחד או אולי מקבץ שבטים ותרבויות בלי זהות אמתית אחת.

ב. יתירה מכך, הלכידות והאחדות ששרה בקרב העם, 'כאיש אחד בלב אחד', היא תנאי בסיסי להשראת השכינה וממילא קבלת התורה בהר סיני.

וכמו אז גם היום, התנאי הבסיסי לזכות בכתרה של תורה, ולהיות עם אחד באמת, מחייב אותנו להשתלם תחילה בתחום שבין אדם לחבירו, הן בפרט והן בכלל, כל מגזר ביחס לרעהו.

ובשל כך, נפתח האשכול בשבוע פרשת יתרו, אשכול שמיועד לבעלי עין טובה ולב כנה - שמסוגלים לפרגן לציבור אחר.
הליטאי לציבור החסידי, להנהגות החסידיות, לתורת החסידות, ומה שבניהם, על אף המחלוקות והדרכים השונות.
ולהיפך, החסיד, לציבור הליטאי על מעלותיו. וכן לציבור הספרדי וכל ציבור שהוא.
ובכך שנהייה מלוכדים ומאוחדים כאיש אחד בלב אחד, נתקן בזה ביטויים או מילים חריפות וזלזול שחלילה חטאנו כלפי מגזר כזה או אחר.
ונזכה לכתרה של תורה.

אז מי יש לו את האומץ לכתוב - במה הדשא של השני ירוק יותר?
מי יש לו את האומץ להתערטל ממחשבת המגזריות, מהסטיגמות, והשנאות שהצטרפו על הדרך.
ומי שלא בכיוון והעסק בכלל מיותר לו, מוזמן להצניע קולמוסו ולשלופה באשכולות אחרים אם בכלל...

אגב, אפשר להתייחס למעלות בציבור שמנגד, וכאמור, אבל אפשר לקחת צעד אחד קדימה, ולנסות להציגו באור חיובי גם בדברים שלדעתכם יש בזה חסרון (כפי החינוך שקבלתם והשקפת עולמכם), כל עוד לדעת הציבור שמנגד יש בזה מעלה.
לדוגמא, אף שציבור ב' משקיע בלימוד בצורה X שלא כמו ציבור א' שרואה בזה חסרון, אעפ"כ יש בזה גם מעלה כזו וכזו.
אבל ראשית כל נעבור אתגר שלב א, ומשם נעלה הילוך לאתגר שלב ב....

לסיום.. קראו וורט חסידי מהפרשיות האחרונות הקשור במישרים לאשכול ...
"לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו". פי' החי' הרי"מ זצ"ל - מתוך זה שלא ראו איש את אחיו זייא קענין זיך נישט אנקיקען באו לידי זה שלא קמו איש מתחתיו אז זייא קענין זיך אליין נישט רירען: [ספר שיח שרפי קודש פרשת בא]. כלומר: כשהאדם מסתכל על חברו בעין צרה, הוא עצמו נמצא בתוך האפילה.
 
תודה רבה על האשכול הנפלא!
אני חסיד, ואחד המעלות שאני רואה אצל אחיי הליטאים. זה תמימות ופשיטות בקיום ההלכה!
איני אומר ח"ו שאין את זה אצל החסידים.
רק, בעוד שאצל החסידים השקיעו יותר בפנימיות העבודה - עבודת הלב. אצל הליטאים בעצם טבעם נוטים הם לקיום פשיטות ההלכה - ולהדר בזה עד הסוף.
הלואי, ואזכה לשלימות בשני הצדדים; גם שלימות בעבודת הלב, וגם שלימות בעשיית ההלכה כדבעי.
 
תודה רבה רבה להרב @נדיב לב על האשכול הנפלא.
תודה רבה לאחי ה - @שואף להיות צדיק על תפיסת הנקודה המעניינת, גם אני מצטרף.

אף אני אחזיק אחריהם ואתייחס לאחינו בני עדות המזרח - הספרדים. מעלה מיוחדת נתברכו בה אחינו הספרדים – טבעיות מופלאה, הן בכלל והן ביחסם כלפי ה'. שירתם רוויה בדיבורים ישירים וטבעיים אל ה', עד כי לעיתים אני מוצא עצמי מקנא בהם על כך.

דבר זה ניכר גם בקרב אלו שהתרחקו, שכן הנושרים מבני עדות המזרח, בדרך כלל, נוטים להחזיק באמונתם יותר מאחיהם האשכנזים.

ואולי בכך טמון גם אופיים הנינוח והלבבי. ניתן אף להבחין בכך במפגש פשוט – דוגמת נסיעה במונית, כאשר חוויית הנסיעה עם נהג ספרדי נוטה להיות נעימה ורגועה יותר מאשר עם נהג אשכנזי. (כמובן, במחילה מכל נהגי המוניות האשכנזים.)
 
נערך לאחרונה:
ובשל כך, נפתח האשכול בשבוע פרשת יתרו, אשכול שמיועד לבעלי עין טובה ולב כנה - שמסוגלים לפרגן לציבור אחר.
ולמי שמתקשה לפרגן למגזר וחוג אחר בציבור החרדי... הציע לפחות לבקר באשכול שבא להדהד את הדברים היפים בציבור החרדי בכללותו.
 
יש בנו"ט לקשר לאשכולות הללו.

 
כליטאי- הערבות ההדדית החסידית והקהילתיות היא משהו מיוחד, כך גם החמימות בתפילה, וההקפדה על טבילה במקווה.

ספרדים- הלב הרחב, הטוב לב הנשפך 'פותחים שולחן' לכל יהודי.

בברסלב אני אוהב את הריקוד המשותף בסיום התפילה..
 
ראוי להעריך בני התורה שיוצאים לפרנסתם ואינם מוותרים על זהותם. אחרי יום עבודה עמוס הם קובעים עתים לתורה, מקפידים על תפילה ומגדלים בית של תורה. לפעמים שעת לימוד אחת שנקנית בעייפות ובמסירות מעידה על אהבת תורה גדולה מאוד.
 
הציבור החסידי בכללותו בולט אצלו החום בעבודת ה'. תפילה, שבת זמנים שחיים אותם בשירה, בשמחה ובהתעוררות הלב. ואנסה לפרוט.

חסידי ברסלב גורמים לי להתפעל מן הכנות בעבודת ה'. היכולת לדבר עם הקב"ה בפשטות, להתחיל מחדש אחרי נפילה ולא להתייאש גם כאשר הדרך ארוכה ומלת.

חסידי חב"ד בולטת אצלם תחושת האחריות לכל יהודי. הנכונות לצאת למקום רחוק, לוותר על סביבה נוחה ולעורר עוד יהודי לתורה ולמצוות ראויה להערכה גדולה.

חסידי גור אני לומד מהם מהי משמעת ציבורית. כוח של ציבור גדול להתאחד, להתגייס למען מטרה ולשמור על מסגרת ברורה.

חסידי ויז'ניץ ניכר אצלם החום, השמחה והלבביות. כאחד שביקר אצלם בטישים, השירה והאווירה המשפחתית נותנות גם לאדם מן השורה תחושה שהוא רצוי ושייך.

חסידי צאנז ראויה לציון מסורת החסד. העיסוק ברפואה, בעזרה לחולים ובבניית מוסדות. נשים נוסעות מירושלים ובני ברק לנתניה.

חסידי קרלין אפשר ללמוד ולראות מהי תפילה בכל הכוח. גם מי שאינו רגיל לדרך זו יכול להתפעל מן הרצינות ומהרצון שלא לומר את מילות התפילה מן השפה ולחוץ.
 
הבריסקערס למרות הקפדתם על חומרות שונות, בולטת אצלם התביעה לאמת ולדיוק. לא להסתפק במוסכמות ובמליצות, אלא מבררים כל דין וכל סברא עד היסוד, בלי לעגל פינות ובלי להתפעל מלחצים סביבתיים.

ומחוג חזון איש אפשר ללמוד מהי יראת שמים מעשית. הזהירות בהלכה, הדקדוק בפרטים והשאיפה שכל הנהגת החיים תהיה כפופה לדעת תורה.
 
איני קנאי ולא ירושלמי אבל אני רוצה לשבח את הקנאים אנשי היישוב הישן על ההסתפקות במועט על הפשטות ובעיקר על הכח לעמוד מול רוחות הזמן, לא ממהרים לאמץ כל חידוש ולא מודדים הצלחה לפי המושגים המקובלים ברחוב החרדי הכללי.
 
אני מתפעל מהציבור הספרדי על האמונה הפשוטה, החום המשפחתי והיכולת לדבר עם הקב"ה בטבעיות. גם אצל מי שהתרחק מעט נשאר קשר חם למסורת, מה שלא שייך בציבור האשכנזי.

על ציבור המזרחי אציין שכפי שגליתי בפורום ובמקומות אחרים קיימים אצלם אוהבי תורה שלא שערתי, זאת למרות שאני הולך בקו אחר לגמרי מהם.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון