שלח ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם - ביאור (1 צופה)

[אחד יחיד]

במדרש רבה (במדבר טז) נאמר בעניין זה כך:

"אמר הקדוש ברוך הוא, ויתרתי עליהם על מה שאמרו 'ונהי בעינינו כחגבים', אבל על אמרם 'וכן היינו בעיניהם' יש לי עליכם תביעה גדולה, כי מהיכן אתם יודעים איך הייתם בעיניהם? ומי אמר לכם שלא הייתם בעיניהם כמלאכים".

לכאורה לפי פשט הדברים, כוונת הביקורת על פי המדרש, היא כך – מדוע אתם מכניסים בלבכם הנחות שווא ופחדים דמיוניים, כאילו רואים אתכם כחגבים? אולי הם בכלל רואים אתכם כמלאכים?

ומקשה השפת אמת (על הפרשה, שנת תר"מ, ד"ה בפסוק), הרי ידועים דברי חז"ל (מסכת סוטה דף לה ע"ב, וכך מובא גם ברש"י על הפסוק), שהמרגלים שמעו במו פיהם את יושבי הארץ מתייחסים אליהם כך (הם שמעו שהיו אומרים עליהם, "ראינו נמלים/חגבים בין האילנות"), ואם כן מה פשר דברי המדרש "ומי אמר לכם וכו'"? הרי במו פיהם שמעו.

ומשיב על כך השפת אמת ביסוד: מי שרואה את עצמו נחות ושפל בהשוואה לזולתו, כך גם יהיה היחס אליו מצד הזולת. ואף כאן, אמנם נכון שהמרגלים שמעו את יושבי הארץ מתייחסים אליהם כחגבים, אך התייחסות זו נבעה מכך שעוד קודם לכן המרגלים עצמם ראו את עצמם כחגבים, כפי שמעידה לשון הפסוק "ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם". ואם כך, זו כוונת המדרש באומרו "ומי אמר לכם שלא הייתם בעיניהם כמלאכים", כלומר, אילו הייתם יודעים לראות בערך עצמכם, גם בעיני יושבי הארץ לא הייתם נתפסים כחגבים.

ובלשון השפת אמת – "אבל הכל אמת (-כלומר, גם דברי הגמרא וגם דברי המדרש), כי על ידי שהיו שפלים בעצמם כחגבים, לכן כן היו בעיניהם, כי הכל תלוי בעבודת האדם". ומעין זה מובא בליקוטי הרי"ם על הפרשה (ד"ה ונהי בעינינו).

 

[אחד יחיד]

רעיון ידוע נוסף על פסוק זה מובא רבות בשם האדמו"ר מקאצק (מובא בספר "אמת ואמונה", ליקוט אמרות של האדמו"ר מקאצק, אות תקכ):

"ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם, זה היה אחד מן החטאים של המרגלים; מילא 'ונהי בעינינו כחגבים' נוכל להבין, אבל 'וכן היינו בעיניהם' – מאי אכפת לך וויא דוא קוקסט אויס בייא יענעם [=איך שאתה נראה אצל השני]"…