חגיגה ופנית בבוקר - של חול המועד, מדוע רש"י מביא ב' טעמים?

[געגועים]

בחגיגה (יז) מה חג המצות טעון לינה אף חג הסוכות טעון לינה, והתם מנלן, דכתיב (דברים טז ז) ופנית בבקר והלכת לאהליך.
וברש"י: ופנית בבקר. שהוא חול המועד, דאילו ביו''ט תחומין אסור.

ואילו בראש השנה (ה.) כתב רש"י טעם אחר: ופנית בבקר. בי''ט לא קאמר קרא, שהרי הוא יום שחיובו ליראות בעזרה.

וכן כתב רש"י בסוכה (מז. ד"ה ולינה) ופנית בבקר והלכת לאהליך, בי''ט לא קאמר קרא, שהרי הוא יום שחייבו חכמים ליראות בעזרה כדי להביא עולת ראייה, ואי אפשר לומר והלכת לאהליך אלא בחולו של מועד.

ורש"י בפסחים (צה:) משלב את שתי הטעמים גם יחד,
א - דאילו ביו''ט תחומין אסור. ב - שהרי הוא יום שחיובו ליראות בעזרה.

ויש להבין מדוע רש"י הוצרך לב' טעמים?​