אמור וקידשתו - לא המקור הנכון לכבד כהן (1 צופה)

[בן תורה]

נאמר בגמרא גיטין נ"ט ב', "ר' חייא בר אבא אמר מהכא וקדשתו לכל דבר שבקדושה תנא דבי רבי ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון".
אמנם כתב רש"י בפרשת אמור, ויקרא כא, ח: "וקדשתו - על כרחו, שאם לא רצה לגרש, הלקהו ויסרהו עד שיגרש: קדוש יהיה לך - נהוג בו קדושה לפתוח ראשון בכל דבר ולברך ראשון בסעודה".
הרי שרש"י כותב שלכבד כהן לומדים מ"קדוש יהיה לך" ולא מ"וקדשתו".
וא"כ צריך ליישב את דברי רש"י עם דברי הגמרא בגיטין.
ומצאתי בס"ד בדברי הדרישה (יורה דעה סימן כח, י) שעמד בז: "והא דאמרינן וקדשתו כו'. בגמרא יליף לה מוקדשתו וקשה על רש"י בפרשת אמור דיליף מקדוש יהיה לך ועיין במזרחי מה שנדחק שם בפרשת אמור ליישב זה ולעד"נ דלא קשה מידי דרש"י בעצמו יישב זה שם בפרק הניזקין דף נ"ט אהא דתניא וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון כו' כתב רש"י ז"ל וקדשתו כי את לחם וגו' עכ"ל וקשה לי מאי בא רש"י ללמדנו בהוספה זו אלא שקשה לרש"י ג"כ הא לימוד זה נדרש מקדוש יהיה לך כדאיתא בברייתא דתורת כהנים ומיישב דתנא דברייתא נקט בלשונו התחלת הקרא וכוונתו על סוף אותו מקרא כי פסוק זה דוקדשתו מסיים כי את לחם אלהיו וגו' עד קדוש יהיה לך וק"ל והנה הפוסקים תופסין בכל מקום לשון הגמרא דהניזקין ור"ל ג"כ סוף המקרא דקדוש יהיה לך וק"ל".
וכן הוא בדרישה חושן משפט סימן רנט: "וכיוצא בזה מצינו כמה פעמים דנקט רישא דקרא וכוונתו אסופו וגם בפרק הניזקין (גיטין נט ב) יליף מוקדשתו (ויקרא כא ח) לכבד לכהן ועיקר לימודו מסיפא דקרא דכתיב (שם) קדוש יהיה לך (וכמ"ש לעיל סימן צ"ז (ס"א) וביורה דעה ס"ס רכ"ח)".
ועל כל פנים מבואר להדיא דהמקור לכבד כהן הוא מ"קדוש יהיה לך" ולא מ"וקדשתו".

 

[הצעיר שבחבורה]

אמנם כתב רש"י בפרשת אמור, ויקרא כא, ח: "וקדשתו - על כרחו, שאם לא רצה לגרש, הלקהו ויסרהו עד שיגרש:

לחץ כדי לכווץ...

וא"כ צריך ליישב את דברי רש"י עם דברי הגמרא בגיטין.

לחץ כדי לכווץ...

כ"ה ביבמות (פח ב) מנין שאם לא רצה דפנו ת"ל וקדשתו בעל כרחו

 

[הצעיר שבחבורה]

ועל כל פנים מבואר להדיא דהמקור לכבד כהן הוא מ"קדוש יהיה לך" ולא מ"וקדשתו".

לחץ כדי לכווץ...

אבל, הכותרת אינה נכונה, אם הגמרא יכולה לומר שהמקור הוא וקדשתו, ולהסתמך על סוף הפסוק, לא ניתן לומר שאינו המקור הנכון.

 

[הצעיר שבחבורה]

ובגור אריה

קדוש יהיה לך נהוג בו קדושה לפתוח ראשון. דאם לא כן "קדוש יהיה לך" למה לי. ובגמרא בפרק הניזקין (גיטין נט:) דריש ליה מן "וקדשתו", ונראה כי דעת רש"י אף על גב דנקט בגמרא "וקדשתו", לא מן "וקדשתו" מפיק, אלא מן "קדוש יהיה לך", ושפיר נקט "וקדשתו", מפני שאם לא כתב "קדוש יהיה לך" הוי אתא "וקדשתו" שיהיה בו נוהג קדושה, רק מפני שכתוב "קדוש יהיה לך" אתא "קדוש יהיה לך" לנהוג בו דבר קדושה, ואתא "וקדשתו" לכוף אותו שיוציא נשים פסולות. ומפני דשם (גיטין נט:) איירי בלא קרא ד"קדוש יהיה לך", נקט הדרשא מן "וקדשתו", שהוא למוד ראשון:​

 

[הצעיר שבחבורה]

הא לימוד זה נדרש מקדוש יהיה לך כדאיתא בברייתא דתורת כהנים

לחץ כדי לכווץ...

לפנינו אינו.

 

[הצעיר שבחבורה]

משך חכמה

(ח) וקדשתו. בשולחן ערוך (אורח חיים) סוף סימן קכח (סעיף מה), יעויין שם (הגה): אסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה, דהוי כמועל בהקדש, אם לא מחל על כך (מרדכי הגהות דגיטין). ועיין ט"ז ומגן אברהם, והגהות מימוני הלכות עבדים פרק ג. והגר"א (שם) כתב על זה "דלא כרמב"ם בספר המצוות". זה לשונו במצות עשה ל"ב: הציווי שנצטוינו לגדל זרע אהרן ולכבדם ולרוממם, וליחס להם מעלת קדושה וכבוד, ואפילו יסרבו לכך - לא נשמע להם. כל זה לשם כבוד לה' יתעלה, כיון שלקחם לעבודתו ולהקרבת קרבנותיו, והוא אמרו: "וקדשתו כי את לחם א - להיך הוא מקריב, קדוש יהיה לך", ובא הפירוש: "וקידשתו" - לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון. וגם לשון ספרא: "וקדשתו" - על כרחו, כלומר, שמצוה זו נצטוינו בה אנחנו, ואינה תלויה ברצון הכהן, וכך אמרו (ספרא שם פיסקא ו): "קדושים יהיו לא - לוהיהם" - על כרחם... עכ"ל הרמב"ם. והביאו האחרונים ראיות על זה, ולדעתם הך "וקדשתו" דפנו, היינו שאסור באיסורי כהונה, ואם רוצה לישא אנו מצוים על זה. אולם דברי רבינו מפורשים בתוספתא סנהדרין פרק ג (משנה א) גבי כהן גדול: ואם רצה לרחוץ עם אחרים הרשות בידו, ר"י אומר אף אם רצה לרחוץ עם אחרים אין שומעין לו משום שנאמר "וקדשתו" - בעל כרחו. הרי מפורש דאין בידו למחול קדושתו, וכמו שכתב רבינו (הרמב"ם).​