ויצא זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה - קאי על השכינה

[געגועים]

זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה, ברבינו בחיי: ועל דרך הקבלה "זה לי עשרים שנה" כמו זה אלי ואנוהו, וכן בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, ולפי שכבר הזכיר למעלה "זה עשרים שנה אנכי עמך", לא היה צריך לחזור זה לי עשרים שנה בביתך, אבל הענין כי למעלה ידבר על עצמו, ועתה ידבר בשכינה, כי היה ה' יתעלה עמו כל עשרים שנה שהיה בביתו. עכ"ל.

והנה אי' זה אלי ר"ת זכור את יום השבת לקדשו, וא"כ יעקב אבינו אמר "זה לי" ר"ת זכור יום השבת לקדשו בלי ריבוי "את", כי "את" מרבה תוספות שבת קודש, אבל יעקב אבינו כל עשרים שנה שהיה בביתו של לבן לא שמר אלא את השבת ולא תוספות שבת, כדאי' בספר בינת נבונים על מדרש פליאה עיי"ש הטעם, ולכן אמר זה לי עשרים שנה.​