זהירות מחלוקת! (1 צופה)

[מאן דהו]

כבר ידועים התבטאויותיהם של גדולי הדורות בגנות המחלוקת, והצורך הגדול להתרחק ממנה, כמו מאש בוערת בשדה קוצים. על החפץ חיים מסופר, שכאשר התעורר ויכוח בעירו, והבין שזה עלול להיגרר למריבה ומדון, היה עוזב את העיירה לתקופה מסוימת עד ששקטה המהומה ונרגעה אימת המחלוקת, כי לא רצה להימצא בקרבת אנשי הריב. סיפור בגנות המחלוקת סיפר אחד מהמגידים. מעשה שאירע בעיירה בפולין: בני הקהילה חיפשו שוחט כשר, ירא אלוקים, שישחט עבור בני הקהילה. הצעות רבות הועלו, ומתוכן, לאחר סינון ובירור, נשארו שתי הצעות ראויות. ראשי הקהל החליטו כי יערכו בחירות בין שני השוחטים. שני השוחטים היו ידידים טובים אך היצר הרע שיודע לנצל הזדמנויות כאלו הטיל ביניהם מריבה. כל שוחט הקהיל סביבו פעילים ומשפיעים, הללו טוענים בכה והללו בכה, ואש המחלוקת התלקחה ומאנה להירגע. אחד השוחטים היה מקורב אל בעל ה'שפתי צדיק זצ"ל, ושלח אליו מכתב, בו הוא מפרט את דבר הפלוגתא עם השוחט השני, ושואל ממנו עצה: מה תפקידי בעת הזאת? שלח לו ה'שפתי צדיק': "מחלוקת היא אש, ומאש בורחים, שא רגליך והימלט מן המקום אשר אתה שמה". המכתב טרם הגיעו ליעדו – אל השוחט, הוא הגיע לידי אחד מן הפעילים שצידדו לטובתו, הלה לא רצה שהשוחט יעזוב את העיר, ועל כן החליט שלא למוסרו לידי השוחט, וכך השוחט נשאר בעיר, וכדרכה של מחלוקת היא המשיכה לבעור במלוא העוצמה. כעבור שבוע, השוחט – תלמידו של ה'שפתי צדיק' הלך לעולמו בפתע פתאום ואחריו מתו עוד כמה ממחרחרי הריב. פחד וחרדת אלוקים נפל על הקהילה, הכל ראו עד היכן מגעת שריפת המחלוקת. לימים נודע דבר תשובתו של ה'שפתי צדיק' לתלמידיו, גם פרשת העלמת המכתב ע"י 'ידידו' נודע אף הוא למשפחתו, ומספרים שעוד כמה דורות היה קשה לבני משפחת השוחט למחול לו על מעשה נלוז זה, שלא מסר לאבי המשפחה את דבריו הנחרצים של מורו ורבו, ובזה גרם לסילוקו מהעולם בטרם עת.

 

[מאן דהו]

פעם באו תושבים מעיר אחת אל הגאון בעל "ה"אבני נזר" מסוכטשוב בטענה: שהרב שלהם הכשיר בשאלה של בשר וחלב, וזאת אע"פ שלפי דעת רוב האחרונים יש להחמיר ולאסור. ולכן אנו מבקשים להסמיך מורה הוראה נוסף, אותו נשאל ולפיו נלך.
אמר להם הרבי: אינני יכול להכריע בשאלה, עד שלא אברר את פרטי הדברים ואדבר עם הרב של עירכם. אך גם בלא להיכנס לכל פרטי השאלה, הרי אפילו לדבריכם התיר הרב שלכם רק איסור דרבנן, ואילו אתם רוצים לעבור על איסור דאורייתא. תמהו האנשים: איסור תורה? כן קרא הצדיק, מחלוקת היא איסור דאורייתא לדעת כולם, על ידי המחלוקת מגיעים לעבור על איסורי תורה רבים: לשון הרע, רכילות, שנאת חינם, הלבנת פנים ועוד איסורים רבים.

 

[מאן דהו]

הקשה הגאון החתם סופר איך נתנו הצדיקים בני לוי לבנם את השם קרח, שהוא שם מאלופי עשו בראשית ל"ו ה'
והלא בגמ ' יומא לח: כתוב שלא יקרא אדם לבנו שם אדם רשע, וגם רואים שנעשה רשע משום שנתנו לו שם זה, וכותב ליישב דזהו הפירוש ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי, שהיה לו להתקדש על ידי שהיה בן יצהר וקהת ולוי, רק וייקח קרח, השם קרח לקח כל הקדושה .

 

[מאן דהו]

"וַיִּקַח קֹרַח.."
אמר בעל חידושי הרי"ם זצ"ל: כל הטעות של קורח הייתה , שהוא חשב שאפשר לקחת לבד, "ויקח קרח" - אני לוקח ! והאמת שהאדם צריך בכל עת להכניס אל לבו: "אני לא לוקח לבד". אני סך הכל מקבל. אם משמים נותנים לי, אני לוקח, ואם לא נותנים לי, אני לא לוקח ...
רש"י אומר, "פרשה זו יפה נדרשת", יש אומרים, שפרשה זו של קרח , אפשר לדרוש בה בכל ימות-השנה, שבכל השנה יש מחלוקות. וכן אומרים "ובני קרח לא מתו" - שהמחלוקת, לא מתה .
והבן איש חי אומר: קורח התעשר בגלל הגזלה שגזל את אוצרות פרעה במצרים... אך הוא לא הסתפק בזה וגם חיפש כבוד ... סופו שהודח מהעולם. זה רמוז במילה ג זֵ לָ ה: אותיות לפני גזלה הם כָ בוֹ ד. ואותיות שאחרי גזלה הם מ ו דָ ח שנידחה מן העולם . ועוד אפשר להסביר: כ וֹ בֵ ד = גזלה = חוֹמֵד. למרות שהיה כָ בֵ ד בכסף רצה לחמוֹד עוד

 

[מאן דהו]

במדרש רבה (קרח יח,ח) מובא: "קרח שפקח היה מה ראה לשטות זה? אלא עינו הטעתו". הרבה קולמוסים נשתברו בפירוש דברי המדרש "עינו הטעתו". פירוש נפלא על כך כתבו בשם האדמו"ר ממישקולץ: דהנה בתרגום אונקלוס על הפסוק "ויקח קרח" פירש: "ואתפלג קרח". ופירשו המפרשים "ואתפלג" –קרח פילג וניתק את עצמו מדרך האבות . וידועים דברי חז"ל מדרש רבה (סח) על הפסוק (תהלים קכא,א): "אשאֵ עיַּני אלֶ ההִרים" –אל תקרא ההרים אלא ההורים. דהיינו האדם צריך להסתכל למעלה אל ההורים – האבות, וללכת בדרכיהם. וזהו הכוונה "עינו הטעתו" – קרח לא קיים את הדרוש "אשא עיני אל ההורים" – להסתכל למעלה לדרך האבות בכדי ללכת בדרכיהם, אלא לקח לו דרך לעצמו, ולכן נכשל אף על פי שפיקח היה.. ועל פי פירוש מתוק זה, המשיך לבאר את דברי המדרש פליאה: "מה ראה קרח לחלוק על משה? פרה אדומה ראה". שקרח אף על פי שעזב את דרך אבותיו, רצה לנצל את זכות אבותיו שתעמוד לו שלא ייענש על מעשיו, כמו בפרה אדומה שבאה לכפר על חטא העגל כמובא ברש"י (פר' חוקת): "משל לבן שפחה שטינף פלטרין של מלך, אמרו לאמו שתבוא ותקנח את צואת בנה ". וזהו אם כן פירוש המדרש, מה ראה קרח לחלוק על משה, ולא פחד שייענש? פרה אדומה ראה. קרח חשב, כמו שפרה אדומה מכפרת על עוון בניה, אם כן גם לו תעמוד זכות אבותיו בעדו, אולם "עינו הטעתו" דזכות אבות מסייעת לאדם רק כשהולך בדרכיהם ..

 

[מאן דהו]

''ואון בן פלת בני ראובן"
און בן פלת, אשתו הצלתו, אמרה לו, למה אתה מתערב במחלוקת, הרי בכל אופן או משה יהיה המנהיג, או קרח, אבל אתה הרי לא תקבל שום מינוי ולמה לך להתערב, והיינו דכתיב חכמות נשים בנתה ביתה זו אשתו של און בן פלת (שם).
בעלי המוסר שואלים הרי לדבר כזה לא צריך חכמה רבה, ומסבירים שבשעת מחלוקת כל שכל ישר כל שהוא, הוא חכמה רבה, מפני שבשעת המחלוקת מאבדין את השכל.

ומדוע תתנשאו על קהל ה'
גאון אחד שאל פעם את הרבי מלובלין מדוע ינהרו רבים אליו ללמוד, ומה יראו מכבודו כי ייסעו אליו, ולמה לא יבואו גם אלי, הלוא אנכי תלמיד חכם גדול יותר מכבודו. השיב לו הרה"ק בנחת, גם בעיני פלא שהם באים אלי, יודע אני את ערכי השפל, מי אני ומה אני כי רבים יבואו אלי לדרש את א-לקים ולמה, לא ילכו באמת אל כבודו אשר ידעתיו לגאון מובהק סיני ועוקר הרים, ואולי היא הנותנת משום שאני מתפלא על שהם באים אלי, לכן באים דווקא אלי, ומפני שכבודו מתפלא למה לא יבואו אליו על כן אינם באים אליו.

 

[מאן דהו]

ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים

נצטווינו בפרשת קדושים (ויקרא יט, לב): "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן", ומכאן למדו חז"ל (קדושין לב ע"ב) מצות קימה בפני תלמיד חכם. ועד כמה חייב לעמוד מפניו אומרת הגמרא: "יכול יעמוד מפניו ממקום רחוק? תלמוד לומר 'תקום והדרת' - לא אמרתי קימה אלא במקום שיש לו הדור בעמידתו" ופרש רש"י: "הדור בעמידתו - דהינו תוך ד' אמות, דמוכחא מילתא שמפניו הוא עומד". אמנם, לא כל תלמידי החכמים שווים לעניין זה. נפסק בשלחן ערוך (יורה דעה סי' רמד, ט- יד): "הרואה חכם עובר, אינו עומד עד שיגיע לתוך ארבע אמותיו, וכיון שעבר מלפניו יושב. ואם רבו מובהק - עומד מלפניו מלוא עיניו, ואינו יושב עד שיתכסה מעיניו או עד שישב במקומו. ראה אב בית דין - עומד מלפניו משיראנו מרחוק מלוא עיניו עד שיעבור מלפניו ארבע אמות. ראה את הנשיא - עומד מלפניו מלוא עיניו, ואינו יושב עד שישב במקומו או עד שיתכסה מעיניו".
לפי זה, אומר החיד"א ב"נחל קדומים" - תחילת בזוי משה על ידי קרח ועדתו מונחת כבר בפסוק זה: "ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים" - הם השוו את כבודו לכבודם של שאר מאתים וחמשים ראשי הסנהדריות, וקמו רק "לפני משה" כלומר, רק כאשר בא לפניהם ממש, כשהגיע לתוך ד' אמותיהם, ולא כפי הדין שמיד כשרואים אותו עומדים מלפניו מלוא עיניהם.

 

[מאן דהו]

"כלם קדושים ובתוכם ה''
פירש האדמור מויז'ניץ ז"ל בעל ה"אמרי חיים" קרח טען, וממשיך לטעון את זה עד היום, שכולם קדושים. וכששואלים אותו מדוע לא רואים את זה, מדוע הם לא נראים כך, משיב קרח, "ובתוכם ה'". הם קדושים בלב. ועד היום הם עונים את אותה תשובה כששואלים אותם על התנהגותם, והם עונים: יש לי לב יהודי.

 

[מאן דהו]

רב אחד הזדמן לבית כנסת בעיר גדולה, והתפלא לראות שכל המתפללים אומרים קדיש יתום לאחר התפילה . שאל הרב את הגבאי לפשר הדבר. "וכי הייתה בעיר מגיפה חס וחלילה, שכולם יתומים?" "לא", אמר השמש, "פשוט מי שבא להתפלל הם אלה שיש להם חיוב לומר קדיש". נאנח הרב ואמר: "כל העדה כולם קדושים", כולם אינם אלא אלה האומרים קדיש .

 

[מאן דהו]

איך נהרו חמישים ומאתיים איש אחרי קורח.

מגיד אחד נתן בזה משל: פעם הגיעו האינדיאנים באמריקה לראש השבט שלהם, לצ'יף, ושאלו אותו : החורף הקרוב יהיה קר או לא?. הצ'יף הרהר רגע, והכריז: החורף השנה יהיה קר מאוד. לכן, תתחילו לאסוף עצים. נצטרך המון עצים כדי להתחמם. הצ'יף אמר - עושים. ערימות העצים באזור המחיה של השבט הלכו והתגבהו. כולם מתכוננים לחורף קשה וסוער במיוחד .

אחרי שבוע באים שוב הילידים לראש השבט ושואלים אותו: אתה בטוח שהחורף יהיה ממש קר השנה?. והוא עונה להם: חכו עד מחר . הלילה אני אעשה עליית נשמה, אשאל את הרוחות ואחזיר לכם תשובה. יצא הצ'יף מחוץ לג'ונגל, התקשר למכון המטאורולוגי, ושאל אותם על התחזית לקראת החורף המתקרב. הולך להיות קר מאוד בחורף, הם אמרו לו. הולך להיות קר מאוד בחורף, אמר הצ'יף לבני השבט. והעצים נערמים בהמוניהם.

אחרי שבועיים שוב ניגשים האינדיאנים לראש השבט ומבקשים תחזית מדויקת יותר. עד כמה קר יהיה?, הם שואלים אותו. הם רוצים לדעת כמה עצים הם צריכים במלאי. תחזרו מחר, אומר לכם בדיוק, אומר הצ'יף. ושוב, יצא הצ'יף מחוץ לג'ונגל, ההקשר למכון המטאורולוגי, ושאל אותם על התחזית לקראת החורף המתקרב. הולך להיות מאוד-מאוד קר החורף, הם אמרו לו. הולך להיות מאוד-מאוד קר החורף, אמר הצ'יף לבני השבט . ומרוב עצים כבר לא ראו ג'ונגל...

עוברים שבועיים נוספים ובני השבט שוב מבקשים את עצתו של ראש השבט. הם רוצים לדעת האם יהיה ממש-ממש קר בחורף. ושוב, הוא מתקשר למכון המטאורולוגי, והם אומרים לו יהיה מאוד-מאוד-מאוד קר החורף. תגידו, אומר הצ'יף , מאיפה אתם יודעים שהולך להיות חורף כל כך קר?. מה זאת אומרת?, עונים לו נציגי המכון המטאורולוגי. האינדיאנים אוספים עצים כמו משוגעים .

 

[מאן דהו]

" רב לכם בני לוי"

כתב רש"י קרח שפקח היה מה ראה לשטות זה עינו הטעתו וכו'. חכמינו ז"ל דייקו בלשונם קרח שפקח היה וכו' ולא אמרו חכם היה, דבאמת לא היה חכם, דמי שנכנס למחלוקת, זו ראיה שהחכמה ממנו והלאה, דאמרו חז"ל איזהו חכם - הרואה את הנולד, וממחלוקת לא יוצא שום דבר טוב רק שנאה ותחרות וכו' ולבסוף לא משיג מכל מה שרצה במחלוקת כלום ואדרבה מפסיד. הנותן עינו במה שאינו שלו מה שמבקש אין נותנים לו , ומה שבידו נוטלים ממנו, הגמל הזה הלך שיעשו לו קרניים, וחתכו לו את האזנים, "פקח" חושב שיכנס למחלוקת ויצא בשלום, "חכם" לא נכנס כלל למחלוקת .

מעשה היה ביהודי אחד שעשה איזה דבר שהזיק ליהדות כשנכנס אל מרן הגרי"ז זצ"ל, נזף בו וצעק עליו על רוע מעלליו. שאל אותו היהודי, רבי, מה אפשר לעשות כדי לתקן את המצב? ענה לו אי אפשר לעשות כלום, וסיפר לו את המעשה דלהלן: מעשה היה בעיירה יהודית שהיה שם עגלון אחד שהיה מסיע את האנשים למקום חפצם, ומזה הייתה פרנסתו, ויהי היום ובחור אחד למד את המקצוע הזה היטב, קנה לו סוס ועגלה והחל לעסוק ג"כ באותו עסק באותה עיירה, כששמע מכך העגלון הוותיק כעס עליו מאד, והחל לצעוק עליו שהוא מקפח אותו בפרנסתו וכדומה , והחל מריבה גדולה ביניהם . הגיעו השנים לפשרה שהעגלון הוותיק ישאל את העגלון החדש שאלה בהלכות עגלונים, והיה, אם ידע את התשובה יוכל להמשיך כאן, ואם לא יהיה חייב ללכת לעיר אחרת. שאל אותו העגלון הזקן, מה קורה אם העגלה נתקעת בבוץ סמיך ועמוק? אמר לו העגלון הצעיר מורידים את הנוסעים והחבילות מהעגלה, כדי שהעגלה תהיה יותר קלה ויוכלו להוציאה. חזר ושאלו מה קורה אם עשו כן ולא הועיל? אמר לו מביאים סוסים אחרים וקושרים חבל לעגלה הקשורה בבוץ ומושכים. חזר ושאל מה קורה אם גם עשו כן ולא הועיל, כי הבוץ עמוק וסמיך מאד , אמר לו איני יודע . אם כן אמר לו העגלון הזקן, כיון שלא ידעת עליך ללכת לעיר אחרת ולא להמשיך בעיר הזו, אמר לו מקובל עלי כיון שזו התנאי שהיה בנינו, אולם בבקשה ממך תלמד אותי מה באמת עושים במצב כזה? אמר לו העגלון הזקן: במצב כזה באמת אין מה לעשות, אולם עגלון חכם יודע שלכזה בוץ לא נכנסים. ואז פנה מרן הגרי"ז לאותו יהודי ואמר: באמת אין מה לעשות, אבל אם היית חכם היית יודע שלכזה בוץ לא נכנסים ...

 

[מאן דהו]

רבי ישראל המגיד מקוזניץ אהב את השלום ואת האחדות, והיה אומר יותר טוב שלום שלא לשם שמים ממחלוקת לשם שמים, ואף היה אומר אילו היו כל ישראל עושים שלום ביניהם ומושיטים יד איש לרעהו לשם קשר של אהבה ואחווה ורעות, היו כל הידיים מצטרפות ליד אחת גדולה שהייתה מגעת עד לכיסא הכבוד .
ומספרים כי בעיר אחת סמוכה לקוזניץ פרצה מחלוקת בתוך הקהילה, והיו כאלה בתוך הקהילה שהחליטו לייסד להם קהילה מיוחדת, הדבר נודע להרה"ק מקוזניץ והזמין את הראשים ואמר להם, ישנן עבירות חמורות שבחמורות, כמו ע"ז ושפיכות דמים וכדומה, ועל כולם אנו מוצאים עונשים חמורים בתורה לעוברי עבירות אלו, אבל אין אנו מוצאים בתורה מפורש כי עלינו להבדל מעוברי עבירה אלו, ורק במקום אחד אנו מוצאים בתורתנו לאמר "הבדלו מתוך העדה הזאת" וזהו דווקא במחלוקת קרח ועדתו, שהם רצו להכניס פילוג בתוך מחנה ישראל , וכמ"ש הכתוב "ויקח קרח" ומתרגם אונקלוס "ואתפלג קרח" ומי שרוצה לעשות פילוגים בישראל צריכים ומחויבים ומוזהרים מן התורה להבדל ממנו .

 

[מאן דהו]

בספרו "תורת גבריאל מביא הגאון רבי גבריאל זאב מרגליות זצ"ל (חתנו של הצדיק רבי נחומ'קה מהורודנא) הערה מעניינת: מדוע הפסוק פותח רק בדתן עצמו – ואילו לגבי 'רעהו' אבירם הוא מזכיר גם את 'עדת אבירם '? את ההערה, מביא הגרג"ז מרגליות בשם אומרה: בעל-בית מופלא וירא א-לוקים מהורודנא בשם ר' דובער מאלשיך, שהשיב בעצמו בתירוץ נפלא: כפי הנראה, היה דתן גדול מאבירם אחיו, כי על כן הוזכר תמיד ראשון לאבירם אחיו, ולכל אחד מהם הייתה עדה בפני עצמו. וכאשר היו הולכים בשורה – היה דתן הולך בראש, והעדה שלו אחריו, ואחר כך הלך אבירם , ועדתו השתרכה מאחוריו. נמצא, אפוא, שכאשר פתחה הארץ את פיה – פגעה בדתן בראשונה, ואחריו נבלעו גם עדתו, ואחר כך נבלע אבירם ועדתו אחריו .ואם כן, התיאור בתהילים ברור ומדויק: "תפתח ארץ ותבלע דתן" – בראשונה ואחר כך את הבאים אחריו, ואז את אבירם, ונמצא שהארץ כיסתה "על עדת אבירם", שהיו האחרונים ליפול...

 

[מאן דהו]

"ותפתח הארץ את פיה''
הם חטאו בפיהם, בלשון הרע, במחלוקת והוצאת דיבה, ונענשו במידה כנגד מידה – ותפתח הארץ את פיה .
הר"ר וולף מסטריקוב אמר: משה רבנו הלא היה נמוך (קטן בעיניו) מכל האדם אשר על-פני האדמה, והיינו שהיה מגיע ממש עד עפר, ובכל-זאת טענו כנגדו: ''ומדוע תתנשאו'', זאת אומרת שאפילו מין ענווה כזאת, להיות שפל עד עפר, נחשבת גם היא בעיניהם לגאות והתנשאות, אם-כן לא נשאר להם אלא לירד מתחת לפני האדמה!

 

[איש האשכולות]

כמה מכוערת היא המחלוקת!

כמה קשה מכוערת וסוערת היא המחלוקת וכמה רך שליו וענוג הוא השלום. ליבת המחלוקת לא פורצת בין רגע, היא עוברת תהליך הדרגתי מתמשך ומתפתח עם נקודות יציאה רבות, וככל שממשיכים לעסוק ולהפוך בה- או אז היא מתפרצת כהר געש, מוחקת גבולות ושואבת פנימה את בעליה, והשלכותיה המסוכנות הם מעבר למה ששיער 'החולק'...

• נדיב לב
• 27 יוני (6) 2025
• הערות: 7
• קטגוריה: חומש במדבר