זריזים מקדימים למצוות, האם הוא מעליותא בגברא, או שהוא נתבע מעצם מציאות המצווה??

[יראת ה' היא חכמה]

נסתפקתי בהאי דינא דזריזים מקדימים למצוות, האם רק דין בהגברא שיש מעליותא בהא דמראה חביבות למצווה ע"י זרוזו,
או שהוא מעליותא הנגרמת מעצם מציאות המצווה, דהיא דורשת שיעשוה כמה שיותר מהר,

דהנה לגבי זמן שחיטת התמיד, אמרינן [פסחים, ריש תמיד נשחט] דמאחרינן ליה מזמנה בכדי שיהיה ניתן להקריב נדרים ונדבות, ועכ"פ הוק' לרש"י מדוע ס"ד דלא מאחרינן ליה, ותי' משום דס"ד לא לאחרו משום זריזין מקדימים למצוות,
ולכאו' חזינן דמשום זריזים מקדימין חשיב דמאחרינן ליה לזמנו, וצ"ב דהא מעיקרא זמנו הוא בכל השש שעות [לרבא], ומ"ט חשיב איחור, ולכאו' חזינן דהוא דין בהמצווה גופיה, וצ"ב הגדר בזה...

 

[למדן צעיר]

במגילה כ: איתא "כל היום כשר לקריאת המגילה וכו'" וכתב רש"י "ואע"ג דקיי"ל זריזין מקדימין למצוות… אפילו הכי כשר כל היום", ובטורי אבן תמה, מאי קמ"ל וכי סלקא דעתך דזריזין מקדימין מעכב בקיום המצוה, והנצי"ב כתב לבאר דכונת רש"י דאף לכתחלה כשר כל היום כשיש בהמתנה הידור מצוה דאין הזריזות הידור בגוף המצוה, עי"ש.

 

[מחכה]

נראה לי עיקר בזה בפסחים דף ד ובראשונים שם אפשר לדייק לכאן ולכאן לכאו'.
ממש הפנ''י שם ואפשר לראות שכדבריו עולה יפה בכו''כ ראשונים הדין הוא במצווה עצמה ולא רק בגברא (ויל''ע לפי''ז במצווה דרבנן להדעות דכל עיקר המצווה בהם הוא רק בגברא אם ישנו לדין זריזים מקדימים)

 

[יאשע בער]

בפשיטות הלשון זריזים מקדימים למצוות מראה שהוא ודאי מעליותא גם באנשים, שעל כן הם מכונים זריזים משום שהם מקדימים למצוות. [לעומת דין מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה שהוא ודאי דין במצוה].

לגבי הראיה מתמיד נשחט - לא הבנתי כיצד תסביר את זה לפי הצד השני, כי בין אם נניח שהוא דין במצוה ובין אם נניח שהוא דין במקיים המצוה לא מובן למה בכה"ג מתבטלת מעלת הזריזים.

 

[יראת ה' היא חכמה]

בפשיטות הלשון זריזים מקדימים למצוות מראה שהוא ודאי מעליותא גם באנשים, שעל כן הם מכונים זריזים משום שהם מקדימים למצוות. [לעומת דין מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה שהוא ודאי דין במצוה].

לחץ כדי לכווץ...

אה"נ דהוא מעליותא גם באנשים, שדבר פשוט הוא כי כשם שאדם המחמיר על עצמו נקרא חסיד ה"ה אדם המזדרז לקיים המצווה נקרא זריז, ואכתי מבעיא לן אי הוא דבר המחוייב מגוף המצווה או שהוא רק מעליותא בהגברא דמראה בעצמו חביבות המצווה.

לגבי הראיה מתמיד נשחט - לא הבנתי כיצד תסביר את זה לפי הצד השני, כי בין אם נניח שהוא דין במצוה ובין אם נניח שהוא דין במקיים המצוה לא מובן למה בכה"ג מתבטלת מעלת הזריזים.

לחץ כדי לכווץ...

גם אם לא יובן עניין זה מדוע מתבטלת מעלת הזריזים, אך נבין היטב מדוע האי דשחטינן להתמיד בשמונה ומחצה חשיב איחור וכל' הגמ' דבע"פ אוקמינן ליה אדיניה, דאם כל עניין הזריזין מקדימין אינו אלא במקיים המצווה, א"כ וודאי דל"ש לומר אוקמיה אדיניה, דאין עניין הזריזות שייך כלל להגדרת זמן המצווה, דהוא מצ"ע.

 

[יאשע בער]

גם אם לא יובן עניין זה מדוע מתבטלת מעלת הזריזים, אך נבין היטב מדוע האי דשחטינן להתמיד בשמונה ומחצה חשיב איחור וכל' הגמ' דבע"פ אוקמינן ליה אדיניה, דאם כל עניין הזריזין מקדימין אינו אלא במקיים המצווה, א"כ וודאי דל"ש לומר אוקמיה אדיניה, דאין עניין הזריזות שייך כלל להגדרת זמן המצווה, דהוא מצ"ע.

לחץ כדי לכווץ...

שמעתי שהגרח"פ שליט"א חקר האם תקנ"ח להקריבו בשמונה ומחצה הוא תקנה על שעה שמונה ומחצה, או שהוא תקנה לתת לאנשים להמשיך להקריב קרבנותיהם עד שמונה ומחצה, אך אי"ז קביעת זמן לשמונה ומחצה, ואם נאמר שהוא קביעות זמן לשעה שמונה ומחצה [וכמדומה שכן הסיק הנ"ל בדעת הרמב"ם], מיושבת הקושיא, דלאחר שכך נקבע זמן התמיד א"כ דינו הוא להיות קרב בשמונה ומחצה, וקודם לכן אין זה כדינו.