אייר ז' אייר. יומא דהילולא בעל ה'כלי יקר'. הסגולה כשהוא בוכה. מתורתו לע''נ. (1 צופה)

[צריך עיון]

ז' אייר

הג''ר שלמה אפרים מלונטשיץ זללה''ה

בעל 'כלי יקר'

ש – שעט​

סגולה נפלאה הנמצת בספרו הנודע 'עוללות אפרים', הובאה ע''י הגאון והמקובל ר''א גוטמכר מגריידיץ ז''ל בהגהות לשבת דק''ל שבדפוס וילנא, וזה לשונו שם.

'וגם איתא בעוללות אפרים סי' תטו שכל חולה המתפלל, או בתפילה עבור הנימול, יכוין, חנני ד' כי אומלל אני – שאני נימול.

וגם יכוין כל אדם על צרותיו בעת בכי הנימול מיסורי המילה, שקול זה עולה בלי מונע מכל קליפה שיכלל גם תפלתו, על זה נאמר 'כי שמע ד' קול בכיי' – כלומר בכי הילד הנימול, 'שמע ד' תחינתי ד' תפילתי יקח'. והוא עצה נפלאה!, עכ''ל.

ונ''ב. יתכן לומר שאין הסגולה הלזו דוקא בשעת המילה עצמה, אלא גם אח''כ בשעה שהתנוק בוכה מחמת המילה עדיין שייכא סגולה זו, וקצת משמע כך בדבריו, ודו''ק.



אגב, מדאיירי' בהגאון הכלי יקר וענינא דמילה, הן נודע ביאורו, שהגרעק''א ז''ל דן ממנו בשאלת הלכה, שבעוללות אפרים כתב שמילה החיצונית היא סיבה למילה הפנימית להסיר ערלת הלב ואז יהיה הלב פתוח להבין ולהשכיל, ומזה דן הרעק''א [קמא תשו' מב] שאבי האב יש לו שייכות טפי לחיוב מילת בנו מחמת דהוא חייב ללמדו תורה, וע''כ יש לומר דהוא יברך ברכת 'להכניסו' כשהוא המוהל ולא התופס את התינוק, עי''ש.