ניסן ז' ניסן - יומא דהילולא הרה"ק רבי יצחק מדראהביטש זי"ע (1 צופה)

[התורה]

הרה"ק רבי יצחק מדראהביטש, נולד לאביו ר' יוסף ספראווידליוור שהיה מכונה "איש האמת". הרה"ק ר' יוסף היה בנו של הרב הקדוש המקובל ר' משה מסווירזש שנהרג על קידוש השם. ולאמו מרת "יענטא הנביאה". היא נקראה בשם זה מכיון שכשהיתה מכבדת את הבית, היא היתה שומעת את קול המלאכים שאומרת קדושה והיתה מצטרפת אליהם באמירת קדוש.
תחילה התנגד למרן הבעל שם טוב זי"ע, אולם לאחר מכן, הפך לתלמיד חבר שלו. מספרים כי היה נוהג לומר כל לילה בקריאת שמע שעל המיטה הפסוק "בידך אפקיד רוחי" ומיד נרדם, ואם קרה שלא נרדם היה יודע כי חטא במשהו וצריך לחזור בתשובה על כך. אירע שבתקופת מגוריו בדראהביטש לא נרדם. הוא פשפש במעשיו ולא מצא שם דבר חטא, עד שנזכר ששמע דברי ליצנות על הבעש"ט ולא מיחה.
מיד קם וסע למז'יבוז' לפייסו. למחרת התפלל בבית הכנסת של הבעש"ט ובעת קריאת התורה קרא אותו הבעש"ט (למרות שלא הכירו) בתואר "מורה מורינו רבי יצחק ב"ר יוסף" ואמר לו הבעש"ט: "מורי ורבי התלוצץ על הבעש"ט ונסע דרך כזה, הבעש"ט מוחל לו בלב שלם". בעקבות מקרה זה החליט להישאר אצל הבעש"ט. אחר כך שלח אליו את בנו הצעיר, רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, שהיה לתלמידו ואף שימש אותו שנים אחדות. היה מוכיח ומגיד מישרים בדרוהוביץ', בראדי, אוסטרהא, ובסוף ימיו בהורחוב, עלה בסערה השמימה בז' ניסן שנת תק"ד.
גליון מחוברים​

 

[התורה]

אכל סעודה כיד המלך​

בין עשרת הבטלנים שישבו ולמדו בהתמדה בבית מדרשו של הנגיד רבי יוזפא אוסטרר ז"ל מאוסטרליה, נמנה היה הרה"ק רבי יצחק מדרוהוביטש זי"ע, אביו של הרה"ק רבי יחיאל מיכל זי"ע המגיד מזלוטשוב. רבי יוזפא היה בזמנו העשיר הגדול ביותר בכל מדינת ווהלין, בהיותו סוחר גדול עם ארצות רחוקות וקרובות, ואף כיהן כפרנס הקהילה.
פעם, חלתה בתו במחלה קשה, וכסגולה לרפואתה נתן רבי יוזפא לכל אחד מעשרת הבטלנים שבבית מדרשו סכום נכבד כדי שיצומו יום אחד לרפואת בתו ואף יתפללו להחלמת בתו. כל תשעת הבטלנים עשו כפי שנתבקשו על ידי העשיר מנהל הכולל, ואולם, רבי יצחק מדרוהוביטש, במקום לצום הלך לביתו והורה לאשתו להכין סעודה כיד המלך עם דגים בשר וכל מטעמים. כל תשעת הבטלנים צמו, ורבי יצחק לעומתם אכל באותו יום סעודה כיד המלך.
בתו של רבי יוזפא אמנם החלימה ונרפאה ממחלתה, אבל יחד עם זאת תמה רבי יוזפא על רבי יצחק מדרוהוביטש ושאלו: 'הרי אני נתתי לך מעות כדי שתצום, ומדוע זה הפרת את דברי והלכת ואמרת לאשתך שתכין לך סעודה כיד המלך'. נענה לו רבי יצחק ואמר לו: כשאיציקל דרוהוביטשר [כוונתו על עצמו] צם ולא אוכל, הדבר בכלל לא עושה רושם בשמים, שכן בשמים רגילים לכך שאיציקל לא אוכל. אין זה חידוש. אבל כשאיציקל אוכל לפתע סעודה דשנה כזאת, דבר זה עושה מיד רושם גדול.
ואכן, היום כאשר אכלתי לפתע באמצע שבוע של חול, תיכף ומיד שאלו בעולם העליון זה לזה 'מאין לקח איציקל מעות, הרי לא שבת היום ולא ראש חודש', ואז נודע הדבר כי בתו של רבי יוזפא חולה, וכי אביה חילק צדקה ליושבים לפני ה' בבית מדרשו. וכי אז נמנו וגמרו בשמי שמיא כי בזכות לימוד התורה והצדקה הבריאה הבת.
וסיבת הפסקת השפעתו מן השמים היתה, אשר אשת בעל הדירה שהיתה צדקת גדולה הכירה את מעשי תקפו וקדושתו כאשר העידו חז"ל (ברכות י.) 'אשה מכרת באורחין יותר מהאיש', והיא הרגישה בדבר, כי ראתה שבכל פעם הוא מקבל מביתו סכום כסף כדי מחיתו והצטרכותו, וזה כבר ששה חודשים אשר לא קיבל שום מכתב ולא כסף, ועם כל זה הוא משלם כמקודם לבעלה שכר דירה, וגם עבור כביסתו וכדומה, ומגודל התפלאותה על דבר זה הציקה לו הרבה פעמים ושאלה: מהיכן מקור כספו, ומחמת שלא רצה להוציא שקר מפיו וגם מפני שרצה להיפטר ממנה שלא תבלבלהו יותר גילה לה את מקור השפעתו ומאותו יום ואילך נפסק הדבר.
(ספיר ויהלום פר' נח ע"ט - הגה"ח רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)​