ניסן כ"ג ניסן - יומא דהילולא הגאון רבי אהרן דוד דייטש זצ"ל אברק"ק יארמוט בעל "גורן דוד"

[התורה]

גאון רבי אהרן דוד דייטש נולד ברוידניטץ (פיהם) בשנת תקע"ג בערך, לאביו הגאון רבי אברהם אהרן זצ"ל, (ונקרא שמו דוד ובשנת תרכ"ב נתוסף לו השם אהרן מחמת חולי).
למד תורה בצעירותו מפי זקינו הגאון רבי יוסף דייטש אב"ד נ"ש מגזע מהר"ל מפראג.
בשנת תקפ"ז בהיותו כבן י"ד שנה גלה לק"ק פראג ללמוד תורה בישיבת הגאון רבי ליב גלוגא זצ"ל, שם היה עד שנת תק"ץ.
לאחמ"כ נסע ללמוד בישיבת הגאון בעל "חתם סופר" זצ"ל בפרעשבורג. מרנא הגאון החתם סופר חיבבו מאוד על אף גילו הצעיר שהיה כבן י"ז שנה עד שאמר עליו שכשעומד להתפלל הוא סומך על זכותו של רבי דוד מפראג, והוא מזומן לחיי העולם הבא. היה מפורסם בגודל קדושתו שהרבה בתעניות וסיגופים.
בשנת ת"ר עבר לק"ק אירשא שם נשא בת רבי נתן אליהו עהרמן ז"ל ומשם העתיק לק"ק פעסט ללמד שיעורי תורה לתלמידים, ואחר שנה חזר לפרעשבורג, שם נשא בזו"ש בת הגאון רבי מענדל כ"ץ זצ"ל.
בשנת תר"ו נתקבל לרב בק"ק שעבעש והגליל, ובשנת תרי"א נתקבל לאב"ד ביארמוט וישב שם כ"ז שנים עד סוף ימיו.
היה ראש וראשון לכל דבר שבקדושה ועמד כראש הלוחמים נגד מהרסי הדת, וכל חכמי ישראל ובפרט הקדושים דק"ק צאנז וליסקא הסכימו למעשיו ותמכו בידו.
נלב"ע כ"ג ניסן תרל"ח, ומנו"כ ביארמוט.
גליון מחוברים​

 

[התורה]

'וראיתם אותו, וזכרתם'​

סיפר הגאון רבי יוסף ישראל דייטש ז"ל אבד"ק באלאשא יארמוט, סיפור שאירע אצל אביו רבי אהרן דוד דייטש זצ"ל אב"ד שעביש ויארמוט.
פעם נסע רבי אהרן דוד בספינה, וציציותיו היו מגולות, עד שהן נגררו אל מתחת למעילו הארוך ונראו לעין כל. ניגש אליו אחד מנוסעי הספינה ואמר לו, כבוד הרב, אולי יכסה הרב את ציציותיו, שהרי לא נאה הדבר כי הציציות יהיו נגררות כל כך אל מתחת למעיל.
נענה לו רבי אהרן דוד, ולמה זה אכסה אותם, הרי בתורה נאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה', חפץ אני לזכור את כל מצוות השי"ת, ולכן בדווקא אני הולך עם הציציות שלי כשהן מגולות. תאמר לי, המשיך הרב ואמר לו, להבדיל אלף אלפי הבדלות, האם הכומר מתבייש לצאת לרחוב כשאותותיו הטמאים תלויות לו בשרשראות בגלוי על מעילו, ולמה אם כן אבוש אני לצאת בגלוי עם האותות שלי כשהן מגולות.
השיבו האיש, מה הדמיון, הלוא האותות של הכומר עשויות מזהב, והן נאות, ולכן הוא הולך עמהן כשהן מגולות. נענה לו שוב הרב ואמר לו בפנים שוחקות, הן יודע אתה כי כל הדברים שהאנשים משתמשים בהם נחלקים לשלושה מינים, מן הדומם או מהצומח או מהחי. ולא עוד, הן גם יודע אתה, כי הזהב הוא מהמין התחתון והפשוט ביותר, מהדומם.
ובכן, באם לכומר אין הדבר נחשב לפחיתות כבוד, ואינו מתבייש לשאת בגלוי ולהתקשט באותות כאלו אשר עשויים מהסוג הפחוּת ביותר, כיצד יעלה על דעתך כי אנכי, כיהודי ירא שמים, אצניע את הקישוטים שלי אשר עשויים מהסוג החשוב ביותר, מהחי, (שכן הצמר עשוי מהחי). ולכן בדווקא אני נושא את הקישוטים שלי בריש גלי.
('אוצר הסיפורים' י"ח)​