- הודעות
- 4,739
- תודות
- 17,275
- נקודות
- 895
סיפר הגאון רבי יוסף כהנמן זצ"ל ראש ישיבת פונביז': כשהיה לומד חברותא עם רבי אלחנן וסרמן הי"ד בראדין, היו צריכים לעיין בעת לימודם בספר מסוים, שלא היה תחת ידם. מכיון שרבינו החפץ חיים הזכיר את אותו הספר בספרו "משנה ברורה", חשבו שבודאי יש לו את הספר, ונכנסו לביתו כדי לבקש את הספר.
אמר להם החפץ חיים, שהספר אינו נמצא ברשותו, אלא בעת שכתב את המשנה ברורה, לקח בהשאלה את הספרים שהיה זקוק להם, ואחר כך החזירם.
כאשר ראה הרב את מבוכתם של תלמידיו, הוסיף ואמר: איני מצטער על הספרים שאין לי, מצטער אני על הספרים שיש לי! כי במקום שיהיו הספרים בראשי, השתדלתי שיהיו בארון שבביתי.
והסביר דבריו: כדי לקנות ספרים צריך לשלם כסף, וכדי להשיג את הכסף, צריך להקדיש זמן לעבודה, את אותו הזמן היה אפשר לנצל ללימוד תורה, אם כן בגלל הספרים בארון נחסר מהתורה בראש, ועל זה צריך להצטער! למדנו מכאן את מבטו של החפץ חיים על ערכו של רגע!
ואמר הרב הצדיק ר' אריה לוין זצ"ל, ששמע מפי החפץ חיים, על מאמר חכמינו ז"ל בענין "איזהו שוטה, זה המאבד כל מה שנותנים לו" (חגיגה ד.), שאמר בזו הלשון: "אין דבר יקר בעולם יותר מהזמן, אשר אי אפשר לקנותו בכל מחיר שבעולם, ובכל רגע אפשר לומר מאתים מילים, אשר כל מילה מצוה בפני עצמה – ומאבדים הזמן בהיסח הדעת" !!! (מאיר עיני ישראל).
