פורים חובת אכילת בשר בסעודת פורים (1 צופה)

[שיח יצחק]

ברמב"ם מגילה ב, ט"ו "כיצד חובת סעודה זו, שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו" ואכן בשו"ע תרצ"ה, שיש חובה בבשר, ודעת הגרי"י פישר זצ"ל דווקא בשר בהמה, ואין יוצאים בבשר עוף. מן הדין די בסעודה אחת, ביום הפורים ואפילו היא ארוחת הבוקר (אחרי שמיעת המגילה) השוכח על הניסים בברהמ"ז – אינו חוזר. ואפשר להוסיפו כבקשה בין הרחמן וכו'.

 

[יש קונה עולמו]

ברמב"ם מגילה ב, ט"ו "כיצד חובת סעודה זו, שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו" ואכן בשו"ע תרצ"ה, שיש חובה בבשר, ודעת הגרי"י פישר זצ"ל דווקא בשר בהמה, ואין יוצאים בבשר עוף. מן הדין די בסעודה אחת, ביום הפורים ואפילו היא ארוחת הבוקר (אחרי שמיעת המגילה) השוכח על הניסים בברהמ"ז – אינו חוזר. ואפשר להוסיפו כבקשה בין הרחמן וכו'.

לחץ כדי לכווץ...

יש לציין לסתמא דגמ' בבא מציעא ע"ח: מגבת פורים לפורים מגבת העיר לאותה העיר ואין מדקדקין בדבר אבל לוקחין את העגלים ושוחטין ואוכלים אותן. פי' שאפי' לעניים לכתחילה נותנים להם וכו' וודאי שלא יתנו להם יותר ממה שהבעלי בתים יכולים להרשות לעצמם, יציבא בארעא וכו'. וע' בספר התדיר לרבי משה בן יקותיאל מן האדומים (עמוד רח) דמשמע שיוצאים יד"ח גם בעוף. [וראה ביצה י: זימנין דמשתכחי כלהו כחושים ושביק להו ואתי לאמנועי משמחת יום טוב. ור' יוסף ענגיל והפורת יוסף הוכיחו מכאן ליו"ט דמהני. וע' לשון תוס' בביצה ח. וע' תוס' כתובות ה. שהיו רגילים בד' פרקים להרבות בבהמות ולא בעופות]. ולעומתו הלקט יושר (שקדם הרבה לרב פישר ע"ה) בעמוד 157 ס"ל דלא מהני בפוריא. וע' נימוקי או"ח תרצה שהפוסקים לא נקטו כהרמב"ם בזה ממה שלא הביאו. אכן בשיר אמונים לרבי משה פיזא (דף מב) כ' הכינו מטבח לסעודת פורים בשר ויין הנבחרים. (וע' טור תפא ותוס' ברכות ו. מגילה כה. שלמדו מפיוטי הקדמונים והשד"ח האריך בזה). והשו"ע תרצו, ז שי"א שאונן מותר בבשר וכו' וגם בנימוקי יוסף ז: ובב"י תרצה מובא, שנהגו לא לאכול בלילה כדי שלא יחשבו שהיא הסעודה המקורית וכו'. ומכל זה אין עדיין משמעות לחובה, אלא רגילות ועדיפות לכתחילה. וזה פשיטא דלכו"ע. ולגבי עוף ידוע כבר שאף שאין בו שמחה (סנה' ע: לגבי ב"ס. חגיגה ח. לגבי חגיגה. מג"א תקנא,כח לגבי משנכנס אב למי שלא יכול חלב) יש בו עונג (ב"ח תקנב וע' שו"ת חוות יאיר קעח). וכמובן שבסוף זה אישי, לפום גמלא שיחנא.

 

[תיבת גמא]

לציין לסתמא דגמ' בבא מציעא ע"ח: מגבת פורים לפורים מגבת העיר לאותה העיר ואין מדקדקין בדבר אבל לוקחין את העגלים ושוחטין ואוכלים אותן. פי' שאפי' לעניים לכתחילה נותנים להם וכו' וודאי שלא יתנו להם יותר ממה שהבעלי בתים יכולים להרשות לעצמם

לחץ כדי לכווץ...

לפו'ר י'ל דמיירי דאיכא מותר ורחבות נדבה, ולכן נידון שם אם אפשר לשנות.
לא שאוספים מלכתחילה לזה..

 

[יש קונה עולמו]

לפו'ר י'ל דמיירי דאיכא מותר ורחבות נדבה, ולכן נידון שם אם אפשר לשנות.
לא שאוספים מלכתחילה לזה..

לחץ כדי לכווץ...

מותר לגבאי לתת ולעני לקבל
רק לצורך סעודת פורים והכי הלכתא
ויותר מזה מבואר ברא' שם שאפי' שלא פי' במפורש לצורך פורים אין לשנות

ותוס' רא"ש ביאר שהגם דבעלמא מעות צדקה שרי לשנותן למצוה אחרינא
אפי' באו לידי גזבר, פורים שאני, מחשיבות השמחה בו. ובחו"י (רלב) כ' שיש
סברא גדולה שהבעלים חפץ שהעני ישתמש במעות לצורך סעודת פורים, כדי שייעשה מצווה בממונו.
וכ"ה כבר בריטב"א בב"מ התם, שהואיל וסעודת פורים היא מצות היום,
יש קפידא גדולה לנותנים, שאינם רוצים שישנו לדבר אחר, ואם אפשר להסתדר בלעדי זה הרי שכל
יתר כנטול דמי ולא מוגדר כצורך פורים, אלא כשמחת כריסו,
שע"ז ודאי שלא יסכימו לפי הנ"ל.
ועוד אפשר להרחיב ומקום יש בראש להניח בו וכו',
ומה שהלב חושק, חוסר הפנאי עושק.

[נ"ב, מלכתחילה נקטתי לעיל "יש לציין" שיהיה בתור ציון
ופחות בתור ראיה ומשום שיש להוליך ולהביא
לעלות ולהוריד בה (וזה מלשון מנחות סא. במשנה וסב.
בגמ' לגבי כבשי וכו' וע"ע סוכה לז: על ד' מינים)]

 

[תיבת גמא]

ואם אפשר להסתדר בלעדי זה הרי שכל
יתר כנטול דמי ולא מוגדר כצורך פורים, אלא כשמחת כריסו,
שע"ז ודאי שלא יסכימו לפי הנ"ל

לחץ כדי לכווץ...

וכי יותר מכזית וביצה נמי נימא הכי ?
והכלל כנראה מה שדרך העולם ( אף בבשר..

 

[יש קונה עולמו]

וכי יותר מכזית וביצה נמי נימא הכי ?
והכלל כנראה מה שדרך העולם ( אף בבשר..

לחץ כדי לכווץ...

ביותר מכזית וכביצה אין עדיין יתובי דעתא ע' יומא פ. ויש בטן שתחסר ועל זה לא קפדי לעומת הבשר
שהוא תוספת 'על' העיקר וכעין תוס' כתובות סח רע"א
בטלי כסף או בטלי זהב. והא דלא עייפינהו ושדרינהו כמו מר עוקבא דלעיל משום
דבהנך דברים לא שייך פינוק, אלא ודאי עשיר היה. כלומר שזילוף יין זה פינוק
שמר עוקבא החמיר לתת לו אותו לעומת
מפות שזה הרבה יותר מזה, וגם כאן בשר זה היה באותו גדר
וכמו שנראה מתוס' בכורות כז. שצידדו שכל למשחה
שייך בבשר וממילא ש"מ מקום גדולתו.