חורבן העולם לאחר ששת אלפים שנה (1 צופה)

[אלף בית]

האם זה כפשוטו?

 

[מחשבה]

מורה נבוכים - חלק ב פרק כט

והענין אשר נלך סביבו כבר התבאר, והוא, שהפסד זה העולם והשתנותו ממה שהוא או השתנות דבר מטבעו והמשכו לפי השינוי ההוא - הוא דבר שלא בא אלינו בזה דבר נביא ולא דבר 'חכמים' עוד. כי אמרם, "שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב" - אינו העדר המציאות לגמרי, לאמרו, 'וחד חרוב' - הורה על השאר הזמן. וזה עוד - מאמר 'יחיד', והוא על צורה אחת; ואשר תמצא לכל ה'חכמים' תמיד, והוא - יסוד יעשה ממנו ראיה כל אחד מ'חכמי המשנה' ו'חכמי התלמוד', הוא - אמרו, "אין כל חדש תחת השמש", ושאין שם התחדשות בשום פנים ולא בשום סיבה; עד שמי שלקח 'שמים חדשים וארץ חדשה' לפי מה שיחשב אמר, "אף שמים וארץ שעתידין להבראות - כבר הן ברויין ועומדין, שנאמר, 'עומדים לפני' - 'יעמדו' ולא נאמר, אלא, 'עומדין'", והביא ראיה באמרו, 'אין כל חדש תחת השמש'. ולא תחשוב, שזה סותר למה שבארתיו; אבל אפשר שהוא רוצה, שהענינים ההם היעודים, הטבע המחיב אותם אז - מ'ששת ימי בראשית' הוא נברא - וזה אמת:

 

[שירת העשבים]

ארבע שיטות עיקריות ישנן בזה: יש אומרים, כי החורבן באלף השביעי יהיה כה מושלם עד כדי החזרת הבריאה כולה לתוהו ובוהו ולאפיסה מוחלטת, כאשר היה קודם בריאת העולם (כתבי הרמב"ן ח"א עמ' קפח; השגות הראב"ד פ"ח מהלכות תשובה ה"ח). יהיה זה לאחר הרגע האחרון שבסוף האלף השישי. הבריאה כולה - שמים וארץ וכל צבאם - תגיע לתכלית אשר לשמה נבראה בששת ימי בראשית, ומעתה אין עוד צורך בה, ועל כן תחרב כליל.
לעומתם סוברים אחרים, שהעולם לא יחרב כלל, וכוונת דברי רב קטינא באומרו "חד חרוב" ביאורו: חרוב מיצר הרע, כי תתבער רוח הטומאה והזוהמה הגופנית מן העולם (מגיד מישרים לר"י קארו פרשת בהר ופרשת ויקהל). לנוכח דעה זו - שהעולם לא יחרב כלל - יש לבאר מה יארע באותו הזמן: הכל מודים כי העולם בזמן ההוא מיועד לצדיקים אשר ניעורו בתחיית המתים. ומטרתו, להתענג תענוג שאין לו סוף. אלא שנחלקו על צורת היותם בו: יש אומרים כי תהיינה נשמותיהם עטויות בלבוש גשמי - בשרי (רבינו בחיי עה"ת פרשת בהר); ויש אומרים שנשמותיהם תלבשנה מלבוש אחר טהור וקדוש כמלאכי עליון.
בדרך אחרת יש שמבאר את מהות החורבן. לדעתו, ה"וחד חרוב" אינו מתייחס כלל לאלף השביעי, כי אם לאחד מאותם "שית אלפי שנין", שיהיו בו פורעניות קשות, צרות ומבוכות, והיינו האלף האחרון שבהם, הוא האלף השישי (בית הבחירה למאירי בפתיחה למסכת אבות). לדעה זו, יוצא איפוא, שרובו הגדול של ה"וחד חרוב" כבר מאחורינו, באשר עמידתנו עתה בסופו של האלף השישי.
שיטה נוספת מצינו בזה, המפשרת בין הדעות הקודמות. לשיטה זו, אמנם יחרב העולם בסופו של דבר חורבן מוחלט, אך לא יהיה זה כבר באלף השביעי הבא לקראתנו, אלא ביובל - הוא האלף החמישים, ועד אז בכל אלף שביעי יחרב העולם חורבן חלקי, שביעית החורבן, עד שיכלו שבע השבעיות, ובסיומם יחזור העולם לתוהו ובוהו, כאשר היה קודם בריאת העולם. (רבינו בחיי במדבר פר' בהעלותך י, לה; ר"י אברבנאל מפעלות אלקים ז, ג).

(מתוך "ויקישיבה")