חילוקים ופלפולים המבוססים על טעות במקורות

[אחד יחיד]

כי בשחיטה זה כן השתנה ממה שהיה אז אין ענין לומר מה היה קודם, אלא מה התחדש, בשונה מקידושין שעצם האישות לא השתנתה אלא התחדש בה קניינים וחוזק לאישות ולכן אומר הרמב"ם מה היה קודם ומה נוסף על זה

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי, אבל גם בשחיטה הרמב"ם אומר מה היה לפני.

 

[ממגד שמים]

מעשה בראש ישיבה ששאל בחור למדן, האם אשה יכולה לנדור?
הבחור התחיל להתפלפל ולהתפלסף עד שהציע מערכה שלימה להוכיח שאשה יכולה לנדור.
צחק ראש הישיבה לקח חומש במדבר והראה לופסוק מפורש "איש או אשה כי יפלא לנדור נדר נזיר לה."

לחץ כדי לכווץ...

שמעתי מעשיה זו בעבר, בתוספת נופך שהיה יהודי שהדפיס ספר שלם להוכיח דבר זה. יותר הרגיש לי כמו סיפורי חסידים, תמוה לאמר שאדם יוציא ספר שלם בלי לבדוק את המקראות.

 

[נראה לפשוט]

בדיוק השבוע ראיתי בעלון של ארגון תורה שבכתב.

מעשה בראש ישיבה ששאל בחור למדן, האם אשה יכולה לנדור?
הבחור התחיל להתפלפל ולהתפלסף עד שהציע מערכה שלימה להוכיח שאשה יכולה לנדור.
צחק ראש הישיבה לקח חומש במדבר והראה לופסוק מפורש "איש או אשה כי יפלא לנדור נדר נזיר לה."

בקיצור זה גם קריטי ללמוד חומש.

לחץ כדי לכווץ...

מפורסם שמישהו חיבר קונטרס שלם בענין והראהו להקה"י שא"ל בזה"ל "ספר קטן יש לי בביתי וחומש שמו, וכתיב ביה איש או אשה וגו"

 

[נדיב לב]

מסופר על מג"ש אחד שמסר שיעור שלם ובסופו אמר: שממילא מיושב הרמב"ם, שאלוהו התלמידים הרי הרב לא תירץ כלום, אז היאך מיושב הרמב"ם? נענה ואמר: הרמב"ם בעיקרון לא היה אמור להיות קשה, אלא מה? היה צריך להיות שיעור, אז הרמב"ם נהיה קשה לצורך העניין וכאשר נגמר השיעור שוב הדרא קושיא לדוכתא וממילא הוא מיושב...

לחץ כדי לכווץ...

סיפר הגה"צ ר' דן סג"ל שהגר"ש רוזובסקי היה מתלוצץ מהראשי ישיבות האומרים פשטים ברמב"ם, שלא ישכחו מלסיים - בדרך אגב אחר אמירת הפשט שלהם - אבל פשט זה לא נכנס כל כך בלשון הרמב"ם....

 

[נדיב לב]

ארבע עשרה דוגמאות ממגידי שיעור שבילו ימים שלימים בסברות רחוקות שאין נוגעים לעצם הענין ועושים מלאכת ה' וכו'.
מתוך ספר דר"ה של ר' נחום אבראהאם

א מגיד שיעור לבחורים צעירים שלמדו ארבעה אבות ועוד טרם ידעו מה הגמ' אומרת היה מפלפל ב' ימים אם הא דתם משלם מגופא הוא דין בקרן או בחצי נזק.

ב. מג"ש אחר כשלמדו האיש מקדש עוד טרם שגמרו המשנה למד עמהם סי' בקהלת יעקב לפרש גדר קידושין.

ג. מגי"ש אחר שלימד סוגיא דשליחות טרם ידעו מהיכן נלמד שליחות האריך כמה ימים בקושיא מגמ' דטלי גיטך מע"ג קרקע אם הוא מטעם שליחות.

ד. בריש ב"ק הציע מגיד שיעור א' חקירה אם חיוב נזקי ממונו הוא לפי שפשע ולא שמר ממונו או לפי שאין חבירו צריך לסבול נזק בשביל בהמתו וא"כ אין זה כלל בשביל שפשע ולא שמר ממונו ובנה ע"ז כמה בנינים ומערכה שלימה מגדל פורח והנה המשנה ראשונה צווח הצד השוה שבהן שהן ממונך ושמירתן עליך' וכן משנה בשניה חבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו' וספרי זמנינו אפילו אינם מביאים לשון זה שבמשנה לפלפל בו ועכ"ז בונים בנינים על חקירה שדופת קדים כזה ומבלים על חקירה זו זמן היקר של בחורים צעירים וכן נמצא חקירה מגוחכת אם בחיוב נזקי ממונו החיוב על הבעלים או על הבהמה ורק התשלומין על הבעלים ככה הם מסבבים את הראש של בחורי חמד ומוריקים אותם מכל מין ישרות בתורה יש עוד כמה דוגמאות אבל די בזה וטעו בדברי המאירי שכ' בריש ב"ק דמה שחייבה בנזיקין זהו סימן שחייב בשמירה ודייקו מזה דאין החיוב בגלל חיוב שמירה רק בשביל שחבירו סבל עבור ממונו והשמירה אינו אלא היכי תימצי להיות פטור ופה להם ולא ידברו דאין כונת המאירי רק למה דמבואר בגמ' דשן ורגל ברה"ר פטור משום דאורחייהו בכך דכיון דאין חיוב על נזקן אין חיוב על שמירתם.

ה. מגיד שיעור א' שלמד בגמ' דאין הולכין בממון אחר הרוב בילה חצי שבוע בהחידוש של הקצות סי' רפ ובמש"ש בקו' הספיקות וכשנבחנו הבחורים בסוף השבוע אף א' מהם לא ידע לפרש היטב החילוק בין אחרי רבים להטות בדיינים דהוי המיעוט כמי שאינו ובין אין הולכין בממון אחר הרוב דאית ביה מיעוט וחזקה מגיד שיעור כזה ראוי לנזיפה.

ו. במבקשי תורה יו"ט ח"א ע' תמח הביאו שיעור מראש ישיבה מפורסם שמאריך לחקור למה נאסרו תלישה וצידה ביו"ט ולישת עיסה הותרה ומיישב דכל שעדיין מחובר במקומו לא נקרא אוכל והתורה לא התירה רק אוכל' נפש וכל מי שלמד פעם מס' ביצה והלכות יו"ט ישתומם היאך נעלם ממנו דבר מפורש המבואר ברא"ש ור"ן רפ"ג דביצה והרשב"א בעבוה"ק ומובא בכל הפוסקים ראשונים ואחרונים דלא התירה תורה מה שדרכה ליעשות לימים רבים ואם ידע ראש ישיבה הנ"ל מזה למה לא הזכירו שם אפילו ברמז ולמה לוקח בחורים תמימים ומאכילם דברים מרים כלענה תחת להאכילם לחם התורה הקדושה וכי אין ראוי לקרוע על שכחת התורה כזה וכל אלו הם רק טיפה מן הים מה שראיתי בדברי המגידי שיעור הנדפסים דברים מסמרים שערות הראש אך להעתיקם יצטרך לזה חיבור גדול בפני עצמו וגם בספרי הלכה דזמנינו ימצא לרוב דברים מגוחכים היפוך כל הפוסקים וניכר מדבריהם שלא ידעו אפילו שהפוסקים מדברים מזה הענין כי היאך אפשר שידעו אם כל מעלתם הוא שיודעים היאך ללמוד רק ג' דפים בגפ"ת לזמן וסימן א' או שתים בשו"ע לזמן ז אלול תשע"ג התחיל מגיד שיעור א' מס' נדרים עם בחורים צעירים בני י"ג ועוד ביום הראשון או השני של התחלת הזמן אחר שכבר הגיעו לשורה העשירית של הר"ן לפני שתפסו היטב המושג של נדר בהתפסה ושלא בהתפסה ומהו עיקר נדר ויד או כינוי ששמעו זה פעם ראשון בחייהם כבר חילקו לכל תלמיד ה' דפים של מראי מקומות ועיונים ומפלפל בסברת שער המלך ומשנה למלך ועוד אחרונים שומו שמים על זאת מלמד כזה הוא עושה מלאכת ה' ברמיה ומותר לסלקו באמצע הזמן בלי חיוב תשלומין וזהו דומה למלמד תינוקות שלומד חומש עם תינוקות עם פי' האור החיים הקדוש או הנועם אלימלך ומאור ושמש תחת פירש"י כאילו זהו פשוטו של מקרא.

ח. א' התחיל מסי קידושין ועוד לפני שגמרו כל המשנה האריך בשיעור שלם בביאור מחלוקת סברות הפני יהושע גיטין מג ואבני מילואים סי' מד בטעם דאין קידושין תופסים באשת איש אי מטעם דאין לה יד לקבל קידושין מאחר או משום דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות והנפקא מינא היוצא ממחלוקתם ולמה לא רצה כל א' ללמוד סברא האחרת וימחול לי המגיד שיעור אם אכנהו שוטה' כי היאך אתארהו אם מבלה זמן על ענין שאינו שייך לדף ההוא כלל וכ"ש שאינו נוגע לפשט הפשוט בסוגיא והבחורים הרי הכינו עצמם ללמוד קידושין ולא לשמוע סברות של אחרונים ומה אתה רוצה מחייהם הם אינם מוכנים לכך כל עוד שאין להם ידיעה עמוקה וברורה בכל המסכתא ואילו היה מביט המגיד שיעור להלאה באותה מסכת קידושין מט היה רואה שגדר התלמיד הוא מי שיודע להשיב מה שכתוב בפנים וגדר החכם שהוא למעלה מתלמיד הוא להבין סברות והיאך הוא מקדים לעשותם חכמים עוד לפני שהם בגדר תלמידים.

ט. מגיד שיעור מפורסם זה כבר שלשים שנה שבכל שנה חוזר על מס' קידושין ואומר אותן השיעורים עצמן בכל שנה ושנה אינו שוכח בכל שנה כשמגיע לדף יד במשנה דעבד עברי יוצא בשנים עוד לפני גמר כל המשנה מתחיל לפלפל ב' ימים ולהסביר שמועה פורחת באויר בשם הגרי"ז דדין שש בעבד עברי אינו דין במכירה שנמכר לשש דבאמת נמכר לעולם אך השביעית מפקיע המכירה ודבר זה מביא לידי גיחוך מכח כמה ראיות כאשר ביארתי באריכות בספרי על קידושין שא"א להאמין שהגרי"ז אמר זה באמת כמו שנמסר לפנינו כי בודאי היה מסקנתו דבודאי א"א לומר כן אך השומע שמע וטעה ושמע רק מקצת דבריו וזה המגיד שיעור מפטם את הצעירים בחקירות שדופות קדים כאלו תחת להזין אותם בלחמה של תורה הגרי"ז עצמו אמר תמיד שכל מה שנאמר בשמו ולא כתבו בעצמו אין ליתן שום משקל לזה כאשר העידו תלמידיו בכמה מקורות.

י. אותו מגיד שיעור עצמו בכל שנה כשמגיע לדף ז בסוף הזמן כי רק עד שם מגיעין במחלוקת רבה ורב יוסף אי חפץ הקידושין צריך שומא מציע ספק אם המחלוקת הוא גם ביש ספק אם שוה אפילו פרוטה אם גם אז ס"ל לרבה דא"צ שומא ובכל שנה ושנה חוזר ואומר שחיפש בכל המפרשים והליקוטים ולא מצא כלום בדבר זה רק בס' משנת הלוי שמסתפק בזה ואלמלא היה אותו מגיד שיעור לומד להלן יב בעובדא דזוודא דאורדי ואבנא דכוחלא שהיה צריך לעיין אם שוה פרוטה ואעפ"כ הוי קידושין אע"ג דלא שמוה מקודם לא היה צריך לחפש כ"כ במפרשים ובליקוטים ואם לא היה מואס ובועט בדברי רבותינו הפוסקים היה פותח ספר הטור אה"ע לא שכותב להדיא א"צ לשום אותה תחלה אם שוה פרוטה ופלא גדול דאחר שלשים שנה שחוזר בכל פעם על מסי קידושין לא עלה בדעתו אף פעם לראות דעת הפוסקים ורק באחרוני אחרונים מעיין.

יא. הרב ר' דוד סייקס ביקש לפרסם שבבחרותו למד בישיבת נר ישראל באלטימאר והמגיד שיעור הסביר שיטת שערי שבועות של רב האי גאון בענין א' ובנה מגדל הפורח באויר והרב הנ"ל לא התעצל ולקח ס' שערי שבועות של רב האי גאון ועיין בפנים וראה שדבריו לא מתאים עם כל ההסבר של המגי"ש והלך להראות להמגיד שיעור ולא נתן לו אוזן קשבת שאל לו בתמימות וכי לא זהו דרך הנכון להבין דברי רב האי גאון לעיין בפנים הספר ואותיות מחכימות ענה לו המגי"ש אתה תלמוד כמו שאתה רוצה ואני אלמוד לדרכי ונשתומם הרב הנ"ל הכי זהו ישרות בתורה לרמות את עצמו ולומר דברים שלא עלה על דעת המחבר ושאל את כל חבריו בישיבה וגם הם כולם פה אחת אמרו שאין להם שום השגה למה ועל מה לומדים תורה משונה כזו ואח"כ הלך ללמוד בלעיקוואד וגם שם היה איזה מגיד שיעור סחטן והרב הנ"ל שאל את חביריו מה התכלית בסחטנות כזה וכולם אמרו שאין ביד שכלם להבין המטרה כי הוא למעלה מהשגת בינת אנוש אבל לדבר א' הודו כולם דכדי שיוכלו לומר דברים מטופשים כאלו שפטפט המגיד שיעור ההוא צריך ללמוד קודם לכה"פ חצי שנה על דרך הלימוד החדש המשובש ואז כבר יכולים לפטפט מה שרוצים ואפילו אם הוא שטות היותר גדול שאפילו תינוק בר בי רב דחד יומא אינו יכול להכילו ולעכלו מ"מ ע"י ישיבה'שע הסברה מקבל זה השטות חלות ונעשה חפצא והגברא מקבל ב' דינים חלוקים חצי שוטה וחצי בר דעת.

יב. הואיל ואיתעביד ביה מצוה חדא. בעיר מאנסי אירע לפני כמה שנים בא' מהמגידי שיעור המופלגים שהיה ידוע לקוועטשער גדול שהרציא שיעור כללי ובאמצע דבריו חידש דציצית שבלו יעשו מהם פתילה לנר שבת הואיל ואיתעביד ביה מצוה חדא יעשה ממנו מצוה אחרת ושיסע אותו הג"ר משה זילבערמאנסי ז"ל באמצע דבריו דהלא אין עושין פתילה של צמר לנר שבת נתבהל אותו למדן ופתח משניות ועיין במשנה פרק במה מדליקין ולא מצא שם דין זה ואמר שאין דין כזה א"ל ר' משה הלא מבואר הוא בברייתא בגמ' שהוסיפו עליהם צמר ענה הלמדן זהו באמת קושיא חזקה ויש לעיין בדבר א"ל ר' משה במטותא ממך בשיעור הבא תוסיף עוד חידוש שעדיף ליקח למים שלנו ממים שעשו בהם השקה למקוה הואיל ואיתעביד ביה מצוה חדא יעשו ממנו מצוה אחרת.

יג. בישיבה גדולה חסידי שלומדים בשיעור א' בכל שנה בבא בתרא פרק חזקת הבתים כד' או ה' דפים לזמן בשיעור עיון ועוד איזה דפים בשיעור פשוט הסדר הוא בכל שנה כשמתחילין משנה ראשונה דחזקת הבתים עוד לפני שלומדים הגמ' מתעמקים באחרונים להבין למה בקרקע שיעור חזקה הוא בגי שנים ובמטלטלים מבואר להלן מב דהחזקה הוא לאלתר ותחת להמתין עד שמגיעים לדף מב לומדים עכשיו הרשב"ם שם ואת הרבינו יונה המובא בשטמ"ק כח ד"ה ופרקינן ואת החידושי הרי"ם והרבה מתלמידי ישיבה ההוא שואלים למה א"א להמתין עד שיגיעו לסוגיא ההוא אולי רצוי יותר שילמדו עמנו תחלה סוגיא של כאן ונלך על הסדר והתירוץ הוא כי יש חשש שיגמרו יותר מה' דפים לזמן ואם היה למגיד שיעור ההוא קצת שכל היה אומר בקיצור דקרקעות אינו כמטלטלין דמטלטלין הם בחזקת המוחזק בו עכשיו ומרא קמא המערער הוא מוציא מחבירו משא"כ קרקע שהוא בחזקת מרא קמא והמוחזק בו עכשיו צריך ראיה היאך בא לידו ושאר כל ההסבירים הארוכות לא שייך לסוגיא זו ובודאי לא לפני לימוד הגמ' ובודאי שאין כדאי לבלות בשביל זה חצי שבוע ובודאי לא לבחורים צעירים.

יד. בני למד בישיבת ליזענסק והיה שם מגיד שיעור למדן עצום כ"כ עד שמחמת למדנותו שלא ידע בין ימינו לשמאלו והוא סיפר לי שפעם נועצו יחד התלמידים הטובים של כתה ההוא מה לעשות שאין מבינים מה שהמגיד שיעור מדבר אצל השיעור פשוט אינו עולה על הדעת ואינו נכנס למח לכן החליטו לעיין במקורות הדברים שהמגיד שיעור הזכיר בשעת השיערו והנה הם פותחים את הרשב"א ושם לא כתוב כלל מה שאמר בשיעור וכן בפני יהושע וכו' ולכן לקחו את הפני יהושע והלכו אצל המגיד שיעור שיראה להם היכן כתוב שם מה שהגיד אמר להם תחפשו ותמצאו אמרו לו כבר חיפשנו ולא מצאנו הביט בפנים וחיפש בכל פיסקא הארוכה ומצא שם איזה תיבות המדבר מענין זה שהוא הגיד והראה להם באצבע כאן הוא אמרו לו אבל לא כתוב שם אותן הדברים שאמר המגיד שיעור רק באופן אחר כשלא היה לו ברירה אמר להם האמת אומר לכם שלא ראיתי הפני יהושע בפנים רק מובא באיזה ספר של קוועטשער גדול ומחבר ספר ההוא נודע לבעל עיון ואם הוא אומר שכ"כ פני יהושע מוכרח שזהו כונת הפני יהושע' שוב הביאו לו הרשב"א שלא כתוב שם כאשר אמר המגיד שיעור אמר להם לפי שיש קושיא על הרשב"א וא"כ מוכרח הוא לפרש כך' אמרו לו יפה מאד אבל זה לא כתוב ברשב"א והמגיד שיעור אמר שכ"כ הרשב"א סוף דבר פנה המגיד שיעור להמנהל שאינו יכול ללמוד כך עם בחורים מחוצפים ועזי פנים שאין רוצים ללמוד רק לומר דיעות ובא המנהל ועשה סדר ודיבר דרשות חוצבות להבות אש שבחורים צריך להיות להם ביטול להמגידי שיעור ולהאמינם בכל מה שאומרים אפילו אם אומר לך על שמאל שהוא ימין וכו' וכו' והם שוטים השופטים את שופטיהם וכו' וכו' (מיותר לומר שמשיעורי המגיד שיעור ההוא לא יצא שום תלמיד חכם כי דיו לבא מן הדין להיות כנידון).​

 

[בדן]

הסיפור על 'קודם מת"ת' שמעתי מר' אשר וייס שזה מעשה שהיה, שהיה בש"ב ודיבר דרשן על הרמב"ם של קידושין, ושאל למה הרמב"ם לא כותב כך על שאר מצוות ולדוגמא על שחיטה... ואח"כ העיר לו הגר"א וייס שבשחיטה הרמב"ם כן כותב כך ושפעם הבאה יביא דוגמא אחרת (קודם מת"ת מותר להדליק אש בשבת וכו'...)

הסיפור על הנדר שמעתי מזה שנים על ר' משולם איגרא שנשאל בפלפול ארוך אם יש נזירות באשה, ועל זה השיב 'ספר קטן יש עימדי' וכו'...
וזה כמובן הגיוני הרבה יותר מנדר שיש פרשה בתורה של בעל מיפר, וקשה מאד להניח שאי מי שיכול לפלפל יטעה בזה...

 

[מרכז]

יש לציין דוגמא עסיסית לזה.
פעם שמעתי על מג"ש ידוע ות"ח גדול שפלפל והציג בהתלהבות את דברי הגר"ח על הרמב"ם בעניין המקדש חמש נשים, אך אחר דבריו נמצא שהפסק הסותר ברמב"ם כלל לא כתוב בו, כך גילו לאחר הערת אחד מהשואלים. ומכח זה אכן כתב הגרש"ר בקידושין שם, דלא אמר הגר"ח דבר זה מעולם.
מצו"ב

(עיקר ההערה של ר' שמואל זצ"ל על הטעות ברמב"ם היא בתחלת העמוד השני)

 

[המביט]

ארבע עשרה דוגמאות ממגידי שיעור שבילו ימים שלימים בסברות רחוקות שאין נוגעים לעצם הענין ועושים מלאכת ה' וכו'.
מתוך ספר דר"ה של ר' נחום אבראהאם

א מגיד שיעור לבחורים צעירים שלמדו ארבעה אבות ועוד טרם ידעו מה הגמ' אומרת היה מפלפל ב' ימים אם הא דתם משלם מגופא הוא דין בקרן או בחצי נזק.

ב. מג"ש אחר כשלמדו האיש מקדש עוד טרם שגמרו המשנה למד עמהם סי' בקהלת יעקב לפרש גדר קידושין.

ג. מגי"ש אחר שלימד סוגיא דשליחות טרם ידעו מהיכן נלמד שליחות האריך כמה ימים בקושיא מגמ' דטלי גיטך מע"ג קרקע אם הוא מטעם שליחות.

ד. בריש ב"ק הציע מגיד שיעור א' חקירה אם חיוב נזקי ממונו הוא לפי שפשע ולא שמר ממונו או לפי שאין חבירו צריך לסבול נזק בשביל בהמתו וא"כ אין זה כלל בשביל שפשע ולא שמר ממונו ובנה ע"ז כמה בנינים ומערכה שלימה מגדל פורח והנה המשנה ראשונה צווח הצד השוה שבהן שהן ממונך ושמירתן עליך' וכן משנה בשניה חבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו' וספרי זמנינו אפילו אינם מביאים לשון זה שבמשנה לפלפל בו ועכ"ז בונים בנינים על חקירה שדופת קדים כזה ומבלים על חקירה זו זמן היקר של בחורים צעירים וכן נמצא חקירה מגוחכת אם בחיוב נזקי ממונו החיוב על הבעלים או על הבהמה ורק התשלומין על הבעלים ככה הם מסבבים את הראש של בחורי חמד ומוריקים אותם מכל מין ישרות בתורה יש עוד כמה דוגמאות אבל די בזה וטעו בדברי המאירי שכ' בריש ב"ק דמה שחייבה בנזיקין זהו סימן שחייב בשמירה ודייקו מזה דאין החיוב בגלל חיוב שמירה רק בשביל שחבירו סבל עבור ממונו והשמירה אינו אלא היכי תימצי להיות פטור ופה להם ולא ידברו דאין כונת המאירי רק למה דמבואר בגמ' דשן ורגל ברה"ר פטור משום דאורחייהו בכך דכיון דאין חיוב על נזקן אין חיוב על שמירתם.

ה. מגיד שיעור א' שלמד בגמ' דאין הולכין בממון אחר הרוב בילה חצי שבוע בהחידוש של הקצות סי' רפ ובמש"ש בקו' הספיקות וכשנבחנו הבחורים בסוף השבוע אף א' מהם לא ידע לפרש היטב החילוק בין אחרי רבים להטות בדיינים דהוי המיעוט כמי שאינו ובין אין הולכין בממון אחר הרוב דאית ביה מיעוט וחזקה מגיד שיעור כזה ראוי לנזיפה.

ו. במבקשי תורה יו"ט ח"א ע' תמח הביאו שיעור מראש ישיבה מפורסם שמאריך לחקור למה נאסרו תלישה וצידה ביו"ט ולישת עיסה הותרה ומיישב דכל שעדיין מחובר במקומו לא נקרא אוכל והתורה לא התירה רק אוכל' נפש וכל מי שלמד פעם מס' ביצה והלכות יו"ט ישתומם היאך נעלם ממנו דבר מפורש המבואר ברא"ש ור"ן רפ"ג דביצה והרשב"א בעבוה"ק ומובא בכל הפוסקים ראשונים ואחרונים דלא התירה תורה מה שדרכה ליעשות לימים רבים ואם ידע ראש ישיבה הנ"ל מזה למה לא הזכירו שם אפילו ברמז ולמה לוקח בחורים תמימים ומאכילם דברים מרים כלענה תחת להאכילם לחם התורה הקדושה וכי אין ראוי לקרוע על שכחת התורה כזה וכל אלו הם רק טיפה מן הים מה שראיתי בדברי המגידי שיעור הנדפסים דברים מסמרים שערות הראש אך להעתיקם יצטרך לזה חיבור גדול בפני עצמו וגם בספרי הלכה דזמנינו ימצא לרוב דברים מגוחכים היפוך כל הפוסקים וניכר מדבריהם שלא ידעו אפילו שהפוסקים מדברים מזה הענין כי היאך אפשר שידעו אם כל מעלתם הוא שיודעים היאך ללמוד רק ג' דפים בגפ"ת לזמן וסימן א' או שתים בשו"ע לזמן ז אלול תשע"ג התחיל מגיד שיעור א' מס' נדרים עם בחורים צעירים בני י"ג ועוד ביום הראשון או השני של התחלת הזמן אחר שכבר הגיעו לשורה העשירית של הר"ן לפני שתפסו היטב המושג של נדר בהתפסה ושלא בהתפסה ומהו עיקר נדר ויד או כינוי ששמעו זה פעם ראשון בחייהם כבר חילקו לכל תלמיד ה' דפים של מראי מקומות ועיונים ומפלפל בסברת שער המלך ומשנה למלך ועוד אחרונים שומו שמים על זאת מלמד כזה הוא עושה מלאכת ה' ברמיה ומותר לסלקו באמצע הזמן בלי חיוב תשלומין וזהו דומה למלמד תינוקות שלומד חומש עם תינוקות עם פי' האור החיים הקדוש או הנועם אלימלך ומאור ושמש תחת פירש"י כאילו זהו פשוטו של מקרא.

ח. א' התחיל מסי קידושין ועוד לפני שגמרו כל המשנה האריך בשיעור שלם בביאור מחלוקת סברות הפני יהושע גיטין מג ואבני מילואים סי' מד בטעם דאין קידושין תופסים באשת איש אי מטעם דאין לה יד לקבל קידושין מאחר או משום דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות והנפקא מינא היוצא ממחלוקתם ולמה לא רצה כל א' ללמוד סברא האחרת וימחול לי המגיד שיעור אם אכנהו שוטה' כי היאך אתארהו אם מבלה זמן על ענין שאינו שייך לדף ההוא כלל וכ"ש שאינו נוגע לפשט הפשוט בסוגיא והבחורים הרי הכינו עצמם ללמוד קידושין ולא לשמוע סברות של אחרונים ומה אתה רוצה מחייהם הם אינם מוכנים לכך כל עוד שאין להם ידיעה עמוקה וברורה בכל המסכתא ואילו היה מביט המגיד שיעור להלאה באותה מסכת קידושין מט היה רואה שגדר התלמיד הוא מי שיודע להשיב מה שכתוב בפנים וגדר החכם שהוא למעלה מתלמיד הוא להבין סברות והיאך הוא מקדים לעשותם חכמים עוד לפני שהם בגדר תלמידים.

ט. מגיד שיעור מפורסם זה כבר שלשים שנה שבכל שנה חוזר על מס' קידושין ואומר אותן השיעורים עצמן בכל שנה ושנה אינו שוכח בכל שנה כשמגיע לדף יד במשנה דעבד עברי יוצא בשנים עוד לפני גמר כל המשנה מתחיל לפלפל ב' ימים ולהסביר שמועה פורחת באויר בשם הגרי"ז דדין שש בעבד עברי אינו דין במכירה שנמכר לשש דבאמת נמכר לעולם אך השביעית מפקיע המכירה ודבר זה מביא לידי גיחוך מכח כמה ראיות כאשר ביארתי באריכות בספרי על קידושין שא"א להאמין שהגרי"ז אמר זה באמת כמו שנמסר לפנינו כי בודאי היה מסקנתו דבודאי א"א לומר כן אך השומע שמע וטעה ושמע רק מקצת דבריו וזה המגיד שיעור מפטם את הצעירים בחקירות שדופות קדים כאלו תחת להזין אותם בלחמה של תורה הגרי"ז עצמו אמר תמיד שכל מה שנאמר בשמו ולא כתבו בעצמו אין ליתן שום משקל לזה כאשר העידו תלמידיו בכמה מקורות.

י. אותו מגיד שיעור עצמו בכל שנה כשמגיע לדף ז בסוף הזמן כי רק עד שם מגיעין במחלוקת רבה ורב יוסף אי חפץ הקידושין צריך שומא מציע ספק אם המחלוקת הוא גם ביש ספק אם שוה אפילו פרוטה אם גם אז ס"ל לרבה דא"צ שומא ובכל שנה ושנה חוזר ואומר שחיפש בכל המפרשים והליקוטים ולא מצא כלום בדבר זה רק בס' משנת הלוי שמסתפק בזה ואלמלא היה אותו מגיד שיעור לומד להלן יב בעובדא דזוודא דאורדי ואבנא דכוחלא שהיה צריך לעיין אם שוה פרוטה ואעפ"כ הוי קידושין אע"ג דלא שמוה מקודם לא היה צריך לחפש כ"כ במפרשים ובליקוטים ואם לא היה מואס ובועט בדברי רבותינו הפוסקים היה פותח ספר הטור אה"ע לא שכותב להדיא א"צ לשום אותה תחלה אם שוה פרוטה ופלא גדול דאחר שלשים שנה שחוזר בכל פעם על מסי קידושין לא עלה בדעתו אף פעם לראות דעת הפוסקים ורק באחרוני אחרונים מעיין.

יא. הרב ר' דוד סייקס ביקש לפרסם שבבחרותו למד בישיבת נר ישראל באלטימאר והמגיד שיעור הסביר שיטת שערי שבועות של רב האי גאון בענין א' ובנה מגדל הפורח באויר והרב הנ"ל לא התעצל ולקח ס' שערי שבועות של רב האי גאון ועיין בפנים וראה שדבריו לא מתאים עם כל ההסבר של המגי"ש והלך להראות להמגיד שיעור ולא נתן לו אוזן קשבת שאל לו בתמימות וכי לא זהו דרך הנכון להבין דברי רב האי גאון לעיין בפנים הספר ואותיות מחכימות ענה לו המגי"ש אתה תלמוד כמו שאתה רוצה ואני אלמוד לדרכי ונשתומם הרב הנ"ל הכי זהו ישרות בתורה לרמות את עצמו ולומר דברים שלא עלה על דעת המחבר ושאל את כל חבריו בישיבה וגם הם כולם פה אחת אמרו שאין להם שום השגה למה ועל מה לומדים תורה משונה כזו ואח"כ הלך ללמוד בלעיקוואד וגם שם היה איזה מגיד שיעור סחטן והרב הנ"ל שאל את חביריו מה התכלית בסחטנות כזה וכולם אמרו שאין ביד שכלם להבין המטרה כי הוא למעלה מהשגת בינת אנוש אבל לדבר א' הודו כולם דכדי שיוכלו לומר דברים מטופשים כאלו שפטפט המגיד שיעור ההוא צריך ללמוד קודם לכה"פ חצי שנה על דרך הלימוד החדש המשובש ואז כבר יכולים לפטפט מה שרוצים ואפילו אם הוא שטות היותר גדול שאפילו תינוק בר בי רב דחד יומא אינו יכול להכילו ולעכלו מ"מ ע"י ישיבה'שע הסברה מקבל זה השטות חלות ונעשה חפצא והגברא מקבל ב' דינים חלוקים חצי שוטה וחצי בר דעת.

יב. הואיל ואיתעביד ביה מצוה חדא. בעיר מאנסי אירע לפני כמה שנים בא' מהמגידי שיעור המופלגים שהיה ידוע לקוועטשער גדול שהרציא שיעור כללי ובאמצע דבריו חידש דציצית שבלו יעשו מהם פתילה לנר שבת הואיל ואיתעביד ביה מצוה חדא יעשה ממנו מצוה אחרת ושיסע אותו הג"ר משה זילבערמאנסי ז"ל באמצע דבריו דהלא אין עושין פתילה של צמר לנר שבת נתבהל אותו למדן ופתח משניות ועיין במשנה פרק במה מדליקין ולא מצא שם דין זה ואמר שאין דין כזה א"ל ר' משה הלא מבואר הוא בברייתא בגמ' שהוסיפו עליהם צמר ענה הלמדן זהו באמת קושיא חזקה ויש לעיין בדבר א"ל ר' משה במטותא ממך בשיעור הבא תוסיף עוד חידוש שעדיף ליקח למים שלנו ממים שעשו בהם השקה למקוה הואיל ואיתעביד ביה מצוה חדא יעשו ממנו מצוה אחרת.

יג. בישיבה גדולה חסידי שלומדים בשיעור א' בכל שנה בבא בתרא פרק חזקת הבתים כד' או ה' דפים לזמן בשיעור עיון ועוד איזה דפים בשיעור פשוט הסדר הוא בכל שנה כשמתחילין משנה ראשונה דחזקת הבתים עוד לפני שלומדים הגמ' מתעמקים באחרונים להבין למה בקרקע שיעור חזקה הוא בגי שנים ובמטלטלים מבואר להלן מב דהחזקה הוא לאלתר ותחת להמתין עד שמגיעים לדף מב לומדים עכשיו הרשב"ם שם ואת הרבינו יונה המובא בשטמ"ק כח ד"ה ופרקינן ואת החידושי הרי"ם והרבה מתלמידי ישיבה ההוא שואלים למה א"א להמתין עד שיגיעו לסוגיא ההוא אולי רצוי יותר שילמדו עמנו תחלה סוגיא של כאן ונלך על הסדר והתירוץ הוא כי יש חשש שיגמרו יותר מה' דפים לזמן ואם היה למגיד שיעור ההוא קצת שכל היה אומר בקיצור דקרקעות אינו כמטלטלין דמטלטלין הם בחזקת המוחזק בו עכשיו ומרא קמא המערער הוא מוציא מחבירו משא"כ קרקע שהוא בחזקת מרא קמא והמוחזק בו עכשיו צריך ראיה היאך בא לידו ושאר כל ההסבירים הארוכות לא שייך לסוגיא זו ובודאי לא לפני לימוד הגמ' ובודאי שאין כדאי לבלות בשביל זה חצי שבוע ובודאי לא לבחורים צעירים.

יד. בני למד בישיבת ליזענסק והיה שם מגיד שיעור למדן עצום כ"כ עד שמחמת למדנותו שלא ידע בין ימינו לשמאלו והוא סיפר לי שפעם נועצו יחד התלמידים הטובים של כתה ההוא מה לעשות שאין מבינים מה שהמגיד שיעור מדבר אצל השיעור פשוט אינו עולה על הדעת ואינו נכנס למח לכן החליטו לעיין במקורות הדברים שהמגיד שיעור הזכיר בשעת השיערו והנה הם פותחים את הרשב"א ושם לא כתוב כלל מה שאמר בשיעור וכן בפני יהושע וכו' ולכן לקחו את הפני יהושע והלכו אצל המגיד שיעור שיראה להם היכן כתוב שם מה שהגיד אמר להם תחפשו ותמצאו אמרו לו כבר חיפשנו ולא מצאנו הביט בפנים וחיפש בכל פיסקא הארוכה ומצא שם איזה תיבות המדבר מענין זה שהוא הגיד והראה להם באצבע כאן הוא אמרו לו אבל לא כתוב שם אותן הדברים שאמר המגיד שיעור רק באופן אחר כשלא היה לו ברירה אמר להם האמת אומר לכם שלא ראיתי הפני יהושע בפנים רק מובא באיזה ספר של קוועטשער גדול ומחבר ספר ההוא נודע לבעל עיון ואם הוא אומר שכ"כ פני יהושע מוכרח שזהו כונת הפני יהושע' שוב הביאו לו הרשב"א שלא כתוב שם כאשר אמר המגיד שיעור אמר להם לפי שיש קושיא על הרשב"א וא"כ מוכרח הוא לפרש כך' אמרו לו יפה מאד אבל זה לא כתוב ברשב"א והמגיד שיעור אמר שכ"כ הרשב"א סוף דבר פנה המגיד שיעור להמנהל שאינו יכול ללמוד כך עם בחורים מחוצפים ועזי פנים שאין רוצים ללמוד רק לומר דיעות ובא המנהל ועשה סדר ודיבר דרשות חוצבות להבות אש שבחורים צריך להיות להם ביטול להמגידי שיעור ולהאמינם בכל מה שאומרים אפילו אם אומר לך על שמאל שהוא ימין וכו' וכו' והם שוטים השופטים את שופטיהם וכו' וכו' (מיותר לומר שמשיעורי המגיד שיעור ההוא לא יצא שום תלמיד חכם כי דיו לבא מן הדין להיות כנידון).​

לחץ כדי לכווץ...

יש בדבריו דברי טעם.
אבל חלק מדבריו במחי"כ בלי טעם ובלי ריח.
לדוגמא מש"כ בסעיף ב' וח'. הרי כשלומדים האשה נקנית, מיד עולה התמיה למה בדיוק היא נקנית ומה גדר הקנין והרי אינה ממונו כלל מהתורה וכו'. ומה מתאים יותר מללמוד סימן בקה"י שדבריו קילורין לעניים, ובהירים וברורים וכפי שאמר בעצמו הוא טרח ויגע יגיעה רבה בכדי שכל בחור בישיבה קטנה יוכל להבין דבריו בבהירות מבלי להסתבך. וכן מחלוקת הפנ"י והאבנ"מ בטעם דאין קדושין תופסים באש"א, הרי היא בלב הענין והמהות של קנין הקדושין, ובודאי יש ענין וטעם לדבר עליה בתחילת המסכת.
וכן על החקירה בתחילת ב"ק בגדר ממון המזיק האם החיוב מצד האי שמירה או מצד ממונו היא חקירה עצומה וברורה עם ראיות לכאן ולכאן. אא"כ התכוון לחקירה אחרת לגמרי.
וכן ההבדל בין חזקת קרקע למטלטלין, זה בדיוק המקום לדבר עליו בתחילת חזקת הבתים, ואין על זה שום סוגיא המדברת על זה בהמשך, אך יש בזה אריכות בדברי הראשונים [חלקת בתחילת חזקה"ב וחלקם בהמשך] והאחרונים.

 

[הצעיר שבחבורה]

ד. בריש ב"ק הציע מגיד שיעור א' חקירה אם חיוב נזקי ממונו הוא לפי שפשע ולא שמר ממונו או לפי שאין חבירו צריך לסבול נזק בשביל בהמתו וא"כ אין זה כלל בשביל שפשע ולא שמר ממונו ובנה ע"ז כמה בנינים ומערכה שלימה מגדל פורח והנה המשנה ראשונה צווח הצד השוה שבהן שהן ממונך ושמירתן עליך' וכן משנה בשניה חבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו' וספרי זמנינו אפילו אינם מביאים לשון זה שבמשנה לפלפל בו ועכ"ז בונים בנינים על חקירה שדופת קדים כזה ומבלים על חקירה זו זמן היקר של בחורים צעירים וכן נמצא חקירה מגוחכת אם בחיוב נזקי ממונו החיוב על הבעלים או על הבהמה ורק התשלומין על הבעלים ככה הם מסבבים את הראש של בחורי חמד ומוריקים אותם מכל מין ישרות בתורה יש עוד כמה דוגמאות אבל די בזה וטעו בדברי המאירי שכ' בריש ב"ק דמה שחייבה בנזיקין זהו סימן שחייב בשמירה ודייקו מזה דאין החיוב בגלל חיוב שמירה רק בשביל שחבירו סבל עבור ממונו והשמירה אינו אלא היכי תימצי להיות פטור ופה להם ולא ידברו דאין כונת המאירי רק למה דמבואר בגמ' דשן ורגל ברה"ר פטור משום דאורחייהו בכך דכיון דאין חיוב על נזקן אין חיוב על שמירתם.

לחץ כדי לכווץ...

על מי יצא הקצף?

 

[הצעיר שבחבורה]

וכל מי שלמד פעם מס' ביצה והלכות יו"ט ישתומם היאך נעלם ממנו דבר מפורש המבואר ברא"ש ור"ן רפ"ג דביצה והרשב"א בעבוה"ק​

לחץ כדי לכווץ...

וכל מי שלמד פעם מס' ביצה, ישתומם היאך נעלם מכותב זה דבר מפורש בתוס'

ביצה ג א ד"ה גזרה - גם קשה לקמן (דף כג: ושם) תנן אין צדין דגים מן הביברין ביו"ט ואמאי הא אוכל נפש הוא
על כן פירש רבינו נתנאל מקינו"ן דבירושלמי יש אך אשר יאכל לכל נפש וסמיך ליה ושמרתם את המצות אותם מלאכות שמשימור ואילך הם מותרות דהיינו מלישה ואילך אבל שאר מלאכות דמקודם לכן אסורין ועוד דבירושלמי יש מיעוט אחר אך שלא לקצור.

ביצה כג ב ד"ה אין צדין - פירש רש"י דאע"ג דאוכל נפש מותר היינו דוקא כגון בשול ואפייה ושחיטה דאי אפשר מערב יום טוב דיותר טוב פת חמה וגם בשול בי"ט ושחיטה שמא יסריח אבל צידה אפשר לצודו מערב י"ט ויניחנו במים במצודתו ולא ימות ולא נהירא כדמפרש בריש מכילתין (דף ג. ושם) גבי גזרה שמא יתלוש דאין לחלק באוכל נפש בין אפשר לעשותו מערב יום טוב לאי אפשר אלא דוקא במכשירין יש חלוק לכך נ"ל כפר"ח מקינו"ן שפירש לעיל [דף ג. סד"ה גזרה] משום דדמי לקצירה

וכן נדמה שנעלם ממנו דעות הראשונים והובאו בפוסקים שכל זה מדרבנן.​

 

[בחקתיך אשתעשע]

בנדרים לא יתכן מעשה זה, שהרי כל בר בי רב דחד יומא יודע שאב מפר בנדרי בתו, ובעל בנדרי אשתו.

לחץ כדי לכווץ...

אני שמעתי שהסיפור כלל את זה עצמו.
שהפלפול הי' שזה ידוע שאשה יכולה לנדור סתם נדרים, אבל האם אשה יכולה להיות נזירה?
ועל זה הובא הפסוק-

"איש או אשה כי יפלא לנדור נדר נזיר לה."

לחץ כדי לכווץ...