כמזדמן בימי בין הזמנים אחרי שאוכלים במקום שאין מצוי מים בסמוך, וכדי ליטול מים אחרונים מעוניינים לקחת מבקבוק שתיה, ויש שמעירים שע"י זה לא יהיה אפשר לשתות מהמים הנותרים מהבקבוק מפני שיורי רחיצה. [הנידון יכול להיות אף על מים ראשונים כמובן, אלא דבזה בדרך כלל משתמשים בכל המים שבבקבוק משא"כ במים אחרונים שא"צ הרבה]
ולענ"ד לא על אופן זה כוונת הגמ', ובפשטות שיורי רחיצה הוא מים שאדם הזמין בכלי עבור רחיצה ונשארו לו מים אחר הרחיצה ורוצה לשתות מהם, משא"כ אם כוונתו לכתחילה להשתמש בחלק מהמים לרחיצה ולא היה כוונתו כלל לכל המים בעבור הרחיצה, אין זה שיורי רחיצה, וכ"ש אם צורת הרחיצה היא בשפיכה מהכלי ואינו נוגע כלל במים ואין אפשרות ליגע במים כמו הבקבוקים המצויים, משא"כ בקערה וכדו'.
וחיפשתי בספרים וראיתי שדנו אם כלל שיורי רחיצה היינו לשתות מהמים עצמם של רחיצה ולא ממה שנשתייר ולא רחץ בהם כלל.
וז"ל החו"ב הוריות י"ג ב', והשותה מים של שיורי רחיצה, לכאורה היינו מים שנתרחץ בהן, אבל כשנטל בכלי ונשתיירו שם מים אין בכך כלום, דהא בעיסה לא מסתבר שאם שפך מים מן הכלי לעיסה יהא שם שירים על המים שבכלי, וא"כ מים של שיורי עיסה היינו שהעיסה נילושה בהם, ודכוותה יש לפרש מים של שיורי רחיצה, שו"ר בזה בא"ח שלהי הלכות ת"ת. עכ"ל.
והנה באורחות חיים חלק א הלכות תלמוד תורה אות כה' כתב וז"ל, והשותה מים שבשיורי רחיצה וי"א אף הרוחץ ממים הנותרי' מן השתיה או השות' ממי' הנותרי' מן הרחיצה, עכ"ל, ומשמע מדבריו בפשיטות דשיורי רחיצה הם המים שרחץ בהם, וי"א שאף במים שלא נשתמש בהם כלל לרחיצה אלא מן הנותר.
וע"ע ראשית חכמה חופת אליהו רבה שער ו' וז"ל, ו' דברים משכחין התלמוד האוכל פת שאכל ממנה עכבר ופת שאכל חתול וכלב ממנו והאוכל חלב טמאה השותה מים הנותרים מן הרחיצה ומים הנותרים מן השתיה עכ"ל, ויל"ע מהו מים הנותרים מן השתיה, ועכ"פ התם ודאי איירי ממה שנשאר וא"כ ה"ה לשיורי רחיצה, ומיהו אפשר שהכוונה ששותה - אדם אחר - מתוך הכלי עצמו ונשתייר מים בכלי, ולפ"ז בשופך מכלי ונשתייר לית לן בה. ואפשר דט"ס הוא והכוונה כמו שכ' באורחות חיים וי"א אף הרוחץ ממים הנותרי' מן השתיה.
ועי' הגהות יעבץ שם וז"ל, מים של שיורי רחיצה. נ״ל דהיינו רחיצה של כל הגוף גם של רגלים, אבל שיורי נטילה דמים ראשונים מיבעיא ליה, ולאחרונים פשיטא ליה דדמו לשל רחיצה, עכ"ל.
ולענ"ד לא על אופן זה כוונת הגמ', ובפשטות שיורי רחיצה הוא מים שאדם הזמין בכלי עבור רחיצה ונשארו לו מים אחר הרחיצה ורוצה לשתות מהם, משא"כ אם כוונתו לכתחילה להשתמש בחלק מהמים לרחיצה ולא היה כוונתו כלל לכל המים בעבור הרחיצה, אין זה שיורי רחיצה, וכ"ש אם צורת הרחיצה היא בשפיכה מהכלי ואינו נוגע כלל במים ואין אפשרות ליגע במים כמו הבקבוקים המצויים, משא"כ בקערה וכדו'.
וחיפשתי בספרים וראיתי שדנו אם כלל שיורי רחיצה היינו לשתות מהמים עצמם של רחיצה ולא ממה שנשתייר ולא רחץ בהם כלל.
וז"ל החו"ב הוריות י"ג ב', והשותה מים של שיורי רחיצה, לכאורה היינו מים שנתרחץ בהן, אבל כשנטל בכלי ונשתיירו שם מים אין בכך כלום, דהא בעיסה לא מסתבר שאם שפך מים מן הכלי לעיסה יהא שם שירים על המים שבכלי, וא"כ מים של שיורי עיסה היינו שהעיסה נילושה בהם, ודכוותה יש לפרש מים של שיורי רחיצה, שו"ר בזה בא"ח שלהי הלכות ת"ת. עכ"ל.
והנה באורחות חיים חלק א הלכות תלמוד תורה אות כה' כתב וז"ל, והשותה מים שבשיורי רחיצה וי"א אף הרוחץ ממים הנותרי' מן השתיה או השות' ממי' הנותרי' מן הרחיצה, עכ"ל, ומשמע מדבריו בפשיטות דשיורי רחיצה הם המים שרחץ בהם, וי"א שאף במים שלא נשתמש בהם כלל לרחיצה אלא מן הנותר.
וע"ע ראשית חכמה חופת אליהו רבה שער ו' וז"ל, ו' דברים משכחין התלמוד האוכל פת שאכל ממנה עכבר ופת שאכל חתול וכלב ממנו והאוכל חלב טמאה השותה מים הנותרים מן הרחיצה ומים הנותרים מן השתיה עכ"ל, ויל"ע מהו מים הנותרים מן השתיה, ועכ"פ התם ודאי איירי ממה שנשאר וא"כ ה"ה לשיורי רחיצה, ומיהו אפשר שהכוונה ששותה - אדם אחר - מתוך הכלי עצמו ונשתייר מים בכלי, ולפ"ז בשופך מכלי ונשתייר לית לן בה. ואפשר דט"ס הוא והכוונה כמו שכ' באורחות חיים וי"א אף הרוחץ ממים הנותרי' מן השתיה.
ועי' הגהות יעבץ שם וז"ל, מים של שיורי רחיצה. נ״ל דהיינו רחיצה של כל הגוף גם של רגלים, אבל שיורי נטילה דמים ראשונים מיבעיא ליה, ולאחרונים פשיטא ליה דדמו לשל רחיצה, עכ"ל.
