ראיתי שהגר"א ברוך פינקל זצ"ל העיר בספרו על הלכות תשובה, שבנוסח הווידוי שלנו לא נזכרות בפירוש חרטה וקבלה לעתיד. ומכך רצה ללמוד שכל הוידוי ביום כיפור הוא וידוי כעין וידוי הקרבנות, ולא וידוי תשובה, ועפ"ז חידש שלפחות באחת התפילות יש לומר בפה מלא שמתחרט ומקבל על עצמו שלא לשוב לחטאים אלו.
האם ידוע למישהו על גדולים ות"ח שנהגו כך למעשה? או שמא החרטה והקבלה כלולות בנוסח הקיים?
האם ידוע למישהו על גדולים ות"ח שנהגו כך למעשה? או שמא החרטה והקבלה כלולות בנוסח הקיים?
