אם טומאה הוי מציאות: ע' שער"י א, יג ד"ה ועוד.טומאה בחיבורין – אם הנוגע יותר טמא או שנחשב חיבור למת עצמו: ע' קה"י שבת סי' יג.
ידות: אם יד לכלי או לאוכל מקבל טומאה בעצמו או שרק מעביר טומאה לכלי או לאוכל – ע' קה"י (טהרות ע) שהביא מח' אחרונים (מקור ברוך גינזבורג ח"א סי' ט, ומקדש דוד ח"ב קיט.) ותלה במח' ראשונים. וע' קוב"ש (ח"ב חולין אות נח) שהוכיח שהיד עצמה נטמאת. וע' מח' הר"ש והר"מ (בעוקצין א, א) בפי' מיטמא ומטמא.
כלי אינו מטמא כלי: אם מה שכלי לא מטמא כלי היינו משום שכלי אינו יכול להיעשות שני או משום שתולדה לא מטמאת כלי – ע' קובץ הערות (יט, ו). וע' קוב"ש (פסחים אות סז) שבזה תלויה המחלוקת אם ראשון (שנטמא מטמא מת) מטמא כלי מתכת להיותו ג"כ ראשון מדין חרב ה"ה כחלל.
כלי חרס: אם יש לו טומאה מחמת נגיעת תוכו או רק משום שנמצא באוירו: ע' קה"י שבת סי' מד. ובס' המפתח (מטמאי משכב ומושב ח, ד) ציינו למשנת ר' אהרן טהרות כט, ז, ושם אות ד. ולגרי"ז בכורות לח: ולמקדש דוד מח.
מדרס הזב: אם הוי טומאה עצמית או קבלה מהזב: ע' ר' ליב מאלין ח"ב סי' ע.