בבא מציעא טו ע"ב - בדדברי התוס' רא"ש - בעלות מייצרת זכוית חיצוניות

[ללמוד וללמד]

אי' בב"מ טו ע"ב "בעא מיניה שמואל מרב חזר ולקחה מבעלים הראשונים מהו אמר ליה מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו מאי טעמא מר זוטרא אמר ניחא ליה דלא נקרייה גזלנא רב אשי אמר ניחא ליה דליקו בהמנותיה"

וכ' בתוס' הרא"ש "מה מכר ראשון לשני, פי׳, הגזלן ללוקח כל זכות שתבא לידו אדרבא אימא מה מכר הנגזל לגזלן כל זכות שתבא לידו, וכי היכי דנגזל מצי לטורפה מיד לוקח, ה״נ יטרפנה הגזלן מידו".

ולכאו' קשה בדבריו טובא, שהרי אנחנו מתמודדים באופן קבוע עם בעיה, שכל דבר שמגיע לגזלן אמור לעבור ישירות ללוקח מכוח ה'מה מוכר' של הגזלן, וא"כ אף הבעלות שהשיג הגזלן, אמורה לעבור ללוקח. וצע"ג בכוונתו.

ועוד צ"ע בכלל דברי הגמ', וכי אפשר למכור זכויות של בעלות לכשיהיו, וכי כל הסוגי' היא לר"מ דמקנה אדם דבר שלא בא לעולם.

ואני רוצה להציע יסוד, ואשמח לשמוע דעת רבני הפורם, שהכוח לעכב על הלוקח הוא זכות נוספת בבעלות, ומה שמכר הגזלן ללוקח הוא הזכות של 'לא לעכב עליו מלשבת בקרקע' והזכות לטורפה הימנו, וא"כ את"ש, דבמקום שהנגזל העביר זכויותיו, לגזלן, עברו ב' זכויות, שמעתה לא יכול לעכב עליו הנגזל לגזלן, ובנוסף הוא קיבל זכות מחודשת לעכב על הלוקח ולטורפה הימנו כי היכי שהיה כזאת זכות לנגזל.
וזוכרוני שישנם באמת כמה לשונות ברש"י פזור בש"ס שהתנסח לגבי קנין בסגנון - שקנאו להיות לו ושלא יוכל לחזור בו המוכר.