הלכות שבת טעימת התבשילים בער''ש (2 צופים)

[חכם הרזים]

כתב המשנ"ב [ר"נ סק"ב] ומקורו מד' מגן אברהם 'מצוה' לטעום מכל תבשיל בערב שבת כדי לתקן יפה כהוגן, ובשעה"צ שם הביא משולחן שלמה דעצם הטעימה היא מצוה, וצ"ת שורשה של מצוה זו היכן היא כתובה, אם מוקראת לשבת עונג וכיוצ"ב כ"ז אינו אלא בשבת עצמה, ואם הוא רק כדי להרבות השלום בער"ש שלא יכעס על בני ביתו אינו כי אם אלא ענין ודבר חשוב אבל היכן היא המצוה שבכל טעימה, אשמח לשמוע דעת הגאונים חו''ר הפורום דפה על ד"ז

 

[מראה מקום]

טעימת התבשיל בערב שבת מובא בהלכה כמנהג של מצווה לטעום את תבשילי השבת בערב שבת. הראשונים נתנו לכך רמז בלשון תפילת מוסף של שבת "טועמיה חיים זכו", ממנה השתרש בשפת העם הכינוי טועמיה למנהג זה[1].

המקור​

המקור הראשון המתייחס למנהג זה הוא המחזור ויטרי[2] המצטט ברייתא בשם תלמוד ירושלמי[3]:

תנא כל הטועם תבשילו בערב שבת מאריכין לו ימיו ושנותיו.

לחץ כדי לכווץ...

הוא מבאר בכך את מליצת לשון הברכה של תפילת מוסף: “טועמיה חיים זכו”, כלומר הטועם את תבשילי השבת כבר מערב שבת יזכה לחיים. גרסה אחרת של הברייתא הובאה בספר מטה משה[4]: ”מצוה לטעום קודם השבת טעם תבשילי שבת לכבודה”.
המנהג הובא בספר שבלי הלקט[5] וצוטט בבית יוסף[6]. בעקבותיהם פוסק המגן אברהם ואחריו שאר הפוסקים: “מצווה לטעום התבשילין, וצריך לטעום מכל תבשיל בערב שבת”[7].
המנהג מובא גם בספרי הקבלה בשם האר"י[8], בספר חמדת ימים[9] מוצא לכך גם מקור בזוהר[10]. האריז"ל הוסיף שבשכר הטעימה זוכה לחיים עליונים[11].

טעם המנהג​

בטעם המנהג נאמרו מספר טעמים:

• כדי שלא יבוא לידי כעס ומריבה עם בני ביתו בשבת אם התבשיל יהיה מלוח או שרוף[12].
• משום עונג שבת - כדי לתקנם כהוגן לסעודת השבת שיהיו נאכלים לתאבון[13].
• משום כבוד שבת - שבכך מראה שמתכונן לשבת ומקבלה בסבר פנים יפות, וחפץ להכין לכבודה אוכל משובח[14].
• כמו המזמין מלך להתארח על שולחנו, שמוכרח לטעום קודם אם המאכל ראוי לאכילה[15].
• שלא יבואו לידי חילול שבת בהוספת תבלינים[16].
• יש שביארו את הצורך בטעימה על פי הגמרא ‏[17] שמקשה על הפסוק "כל ימי עני רעים"[18][19],‏ והאיכא שבתות וימים טובים (כלומר שאז יש לעני ימים טובים), מתרצת הגמרא ש"שינוי וסת תחילת חולי מעיים" כלומר כשאדם משנה מהרגלי האכילה שלו הדבר גורם לחולי במעיו,‏ וכך אין לו עונג שבת כראוי. לפיכך יש לטעום בערב שבת כדי להרגיל את הגוף במאכלי שבת[20].‏
• הסבר על פי דרך החסידות נאמר, שבדומה למצוות סעודת מלווה מלכה, שעל ידה האדם מקבל בחול מקדושת שבת,‏ כך הטעימה של ערב שבת משפיעה מקדושת השבת[21], או בסגנון אחר שמטרת הטעימה היא לחבר בין סעודות החול לסעודות השבת, בכדי שיושפעו מהם[21].‏

גדר המנהג​

הפוסקים דנו אם גדר המנהג הוא אמצעי כדי שיתוקן מאכלו כראוי, או שעצם הטעימה היא מצווה על פי הטעמים שהוסברו באחרונים, ותלו בכך מספר הבדלים הלכתיים:
המשנה ברורה[22] לאחר שהביא את הסבר המטה משה שהטעימה היא כדי לתקן המאכל כראוי, ציטט מספר שולחן שלמה[23] שכתב: ‏"ומצוה לטעום מכל תבשיל בערב שבת ופשיטא בשבת" ודייק ממשמעות דבריו שטעימת התבשיל היא מצווה בפני עצמה ולא רק אמצעי, בדומה לאכילה בשבת. אך יש מן האחרונים[24] שהעירו שלכאורה כוונת בעל השולחן שלמה - שאם יש מצווה לטעום מערב שבת לטעום כל תבשיל כדי לראות אם הם מתוקנים,‏ אם כן בוודאי שבשבת עצמה מצווה שיטעום מכל תבשיל שהכינו לכבוד שבת.
מספר הבדלים הלכתיים נתלו בדיון זה[25][26]. לדוגמה: אם די שיטעום אדם אחד מהתבשילים כדי שיראה אם המאכל מתוקן כראוי (אמצעי), או שמצווה על כל אחד לטעום ממאכלי השבת (מצווה); אם די שיטעם ממאכל אחד (מצווה), או שצריך לטעום מכל המאכלים (אמצעי); אם די שיטעם ויפלוט (אמצעי), או שצריך דווקא לבלוע את מה שהוא טועם(מצווה); אם זמן הטעימה הוא דווקא ביום שישי (מצווה), או גם לפני יום שישי מקיים המצווה (אמצעי); טעימה סמוך לשבת כשאי אפשר כבר לתקן את התבשיל אם זה מצווה (מצווה) או לא (אמצעי)[27].

הטעימה​

אם כי מלשון המגן אברהם משמע שמצווה לטעום מכל התבשילים בערב שבת[7], כתב בשולחן ערוך הרב שזה רק הידור לאכול מכל מין תבשיל, אך לא מעיקר המצווה[28]. יש שכתבו שלהלכה די לסמוך על הנשים המבשלות שהן טועמות התבשילים לתקנם,‏ אך מנהג החסידים לטעום בעצמם מתבשיל אחד של שבת,‏ כי מלבד הטעם הפשוט יש בו בוודאי איזה טעם בדרך הסוד[29].
הפרי מגדים[30] פסק שדי בטעימה ופליטה כי בכך מורגש אם יש צורך בתיקון התבשיל. אך יש שכתבו שיש לאכול ממש[31].

זמן הטעימה​

בספר חסידים[32] ‏נכתב שבערב שבת 'סמוך' להדלקת הנר יטעום תבשילו, ואחרונים[26] דנו אם המצווה מתקיימת בטעימה מהמאכל כבר באמצע השבוע, אך בפשטות המצווה היא ביום שישי דווקא שניכר שנעשית לכבוד שבת[דרוש מקור].

בתשעת הימים וביום צום​

פוסקי ההלכה דנו אם מותר לטעום בערב שבת שבתשעת הימים ממאכלי הבשר שהוכנו לכבוד השבת, שהרי אסור לאכול מאכלי בשר בתשעת הימים[33]. יש שכתבו[34] שאפשר לטעום את התבשיל בפיו אבל לא לבלעו, אלא יפלוט לאחר שטעם טעמו. ויש שהקילו[35] לטעומו מעט כפי הצורך, משום שאין בטעימה זו משום אכילה של שמחה, שזוהי מהות האיסור בימים אלו. רבי בן ציון אבא שאול התיר זאת רק לאיש הרגיל בכך במשך כל השנה[36].
ביום צום לדעת הבן איש חי מותר לטעום את האוכל, אך לא לבלוע, אלא לפלוט מיד[37].

מנהגים שונים​

• בשולחן הטהור מובא[38] שנהגו אנשי מעשה לומר בשעת הטעימה "טועמיה חיים זכו".
• יש שכתבו שערב יום טוב דינו כערב שבת לעניין זה[25].

 

[חכם הרזים]

כל הנ"ל טוב ויפה למי שערך את זה, אם כי אינו על השאלה הנשאלת כלל, וכנ"ל מד' המג"א ובשעה"צ בשם השולחן שלמה

מד' מגן אברהם 'מצוה' לטעום מכל תבשיל בערב שבת כדי לתקן יפה כהוגן, ובשעה"צ שם הביא משולחן שלמה דעצם הטעימה היא מצוה, וצ"ת שורשה של מצוה זו היכן היא כתובה,

לחץ כדי לכווץ...

דבמחזור ויטרי וכל השאר לא מוזכר רק מנהג או זכות גדולה אשר זוכה לאריכות ימים ורמז לשכר אשר בא על הטועמים שזוכים לחיים, ואילו מצוה לא הןזכר לכאו'

 

[התורה]

כל הנ"ל טוב ויפה למי שערך את זה, אם כי אינו על השאלה הנשאלת כלל, וכנ"ל מד' המג"א ובשעה"צ בשם השולחן שלמה

דבמחזור ויטרי וכל השאר לא מוזכר רק מנהג או זכות גדולה אשר זוכה לאריכות ימים ורמז לשכר אשר בא על הטועמים שזוכים לחיים, ואילו מצוה לא הןזכר לכאו'

לחץ כדי לכווץ...

גם במשנ"ב רואים התייחסות לטעמים שהובאו, לבר מהטעם שהבאתם.
וכדברי הרב @מראה מקום
ועל כגון דא אמרו: טועמיה חיים זכו.

 

[חכם הרזים]

הנושא לא התקדם וכדברי בפתיחה היכן היא המצווה הזו, ואם נצרך לבאר מהי מצוה ומהו ענין גדול אשר עליו שכר ובעניינו יתכן וניתן לפרשנו משום כבוד שבת א"כ הנושא אחר לגמרי. וכדלהלן: מצוה היא ציווי אשר התפרש בתנ"ך כצוווי או פסוק אשר בו ראו חז"ל גילוי על דין (יש הרבה כיוצ"ב, ולדוג' בעלמא קרא דדרכיה דרכי נועם דבפשוטו הושר ע"י דוד המלך בתהילים כגילוי חיבתו לתורה שהיא כולה ישרה ונעימה לדורכים בה ואילו בגמ' למדו ממנו בשלהי יש מותרות ביבמות בדיני יבום להתיר מתים כחיים לענין ייבום ואכמ"ל בדוג' רבות), אלא שבפוס' הנ"ל בכלל נזכר ענין אחר והוא שיותקנו יפה בלא שייכות לשושי מצוות כבוד שבת,
והשאלה בעינה עומדת היכן היא מצווה זו