אם הוי מדאורייתא: בנחל יצחק (חו"מ קיא ג, ב) כתב דהוי מדאו'. [ולכאורה יש הוכחה דהוי מדרבנן מתוס' גיטין ב: (ד"ה ואם) שכ' דאל"כ לא שבקת חיי. וע"ש במהר"ם שיף דפי' דהיינו טעם ולא רק הוכחה. ובשיעורי ר' שמואל שם (אות טז) כתב דהוי מדרבנן. אמנם יש לדחות דלא בכל טענינן נאמר אלא רק שם שטוענים טענת מזוייף דאינה מתקבלת מדאורייתא. (וע' קונט' מה לי לשקר סי' ה ענף ה.)] וע' אילת השחר ב"ב לג. וגיטין ב. שנקט דטענינן מדרבנן.
אם הוי כברי: ברא"ש (פ"ב דכתובות סו"ס א) כתב דהוי כברי. וע' תוס' כתובות לו. ד"ה החרשת ובריטב"א שם. וע' אבני מילואים (צו, ז ובהע' 142 שם). ובקוב"ש (כתובות קלא) מפרש בתוס' הנ"ל דהוי ספק ברי.
אם שייך טענינן כאשר האב או המוכר מחל על טענתו: ע' מח' רש"י (כתובות פז. דה מנכסים) ותוס' (שבועות מא. ד"ה וכי) אם שבועת הבא ליפרע מנכסי יתומים היא משום טענינן. והתוס' הוכיחו מדצריך שבועה אף שהאב מחל על זכותו להשביע דאינו מדין טענינן, ולכאורה בדעת רש"י צ"ל דשייך טענינן אף כשהאב מחל. ובקוב"ש (ח"ב סי' ג אות ז) ביאר דנחלקו אם ענין טענינן היינו שמקבלים כח מאביהם או מכח עצמן. (והוא לשיטתו דיש 'דין טענה', ואם טענינן מדרבנן א"צ לזה).
אם הוי כברי: ברא"ש (פ"ב דכתובות סו"ס א) כתב דהוי כברי. וע' תוס' כתובות לו. ד"ה החרשת ובריטב"א שם. וע' אבני מילואים (צו, ז ובהע' 142 שם). ובקוב"ש (כתובות קלא) מפרש בתוס' הנ"ל דהוי ספק ברי.
אם שייך טענינן כאשר האב או המוכר מחל על טענתו: ע' מח' רש"י (כתובות פז. דה מנכסים) ותוס' (שבועות מא. ד"ה וכי) אם שבועת הבא ליפרע מנכסי יתומים היא משום טענינן. והתוס' הוכיחו מדצריך שבועה אף שהאב מחל על זכותו להשביע דאינו מדין טענינן, ולכאורה בדעת רש"י צ"ל דשייך טענינן אף כשהאב מחל. ובקוב"ש (ח"ב סי' ג אות ז) ביאר דנחלקו אם ענין טענינן היינו שמקבלים כח מאביהם או מכח עצמן. (והוא לשיטתו דיש 'דין טענה', ואם טענינן מדרבנן א"צ לזה).