תמוז ט"ו תמוז - רבי אלעזר וייסבלום (רישא) (1 צופה)

[אוהב ספר]

הרה"ק רבי אלעזר בהרה"ק ר' אלימלך ווייסבלום מריישא.

נפטר בשנת עת"ר

הערך במכלול-

רבי אלעזר וייסבלום (רישא) – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אוהב ספר]

נתיתם בצעירותו ונתגדל אצל בעל ה'צמח דוד' מדינוב זצ"ל, משם נסע להסתופף בצל ה'דברי חיים' מצאנז זצ"ל, ושם עלה מעלות רמות. ה'דברי חיים' החשיבו ואהבו יותר מיוצאי חלציו והרשה לו להכנס אליו בכל עת שירצה. בליל הסדר שנת תרל"ו שבוע לפני פטירת הרה"ק מצאנז אחרי עריכת הסדר, פנה אליו ונתן לו מיינו ששיר מהד' כוסות, באמרו: בזה תחיה מתים, ורבי אלעזר שמר על היין כל ימיו כבבת עין, והשתמש בו הרבה לרפאות חולים ולעזר לנצרכים.

 

[אוהב ספר]

קברו-

 

[אוהב ספר]

 

[אוהב ספר]

ידוע ומפורסם בקרב ישראל קדושים שגב קדושתו של רביה"ק רבי אלעזר מריישא זיע"א אשר נודע בכל תפוצות בית ישראל כפועל ישועות קרב הארץ, ורב כחו ושמו בחיים חיותו להשפיע טוב לישראל. רביה"ק זיע"א אשר היה בן אחר בן לרביה"ק ר"א מלזיענסק זיע"א ותלמידו הקרוב של רביה"ק
הדברי חיים מצאנז זיע"א עד שלקחו חתן לנכדתו והיה מהמקורבים אליו ביותר, וכנודע בכל בית צאנז גודל הערצתו אליו, ואלפי אלופי בני ישראל נהרו אליו בחיים חיותו להיוושע בדבר ישועה ורחמים ולהיפקד בכחו בכל מילי דמיטב.


רביה"ק נודע במיוחד בגודל כוחו הנשגב בהמשכת רפואה ומזור שלא בדרך הטבע, עד אשר כינויו יצא למרחוק בקרב פשוטי המוני ישראל כ'בורא רפואות', וספרו 'משנה למלך' על התורה ידוע בקרב חסידים ואנשי מעשה כמסוגל לרפואה, ועד ימינו אנו רבו מספור סיפורי הישועות בכחו של אותו צדיק, ובפרט מהעולים על ציונו.

 

[אוהב ספר]

רבינו היה צדיק קדוש ה' ובעל מופת נורא ובפרט בעניני רפואות שבענין זה היה ממש חד בדרא, עד כדי כך שהרה"ק ר' יחזקאל שרגא האלבערשטאם בעל דברי יחזקאל משינאווא זי"ע היה צריך לישועה בעניני רפואה היה שולח להזכיר אצל רבינו. כמו כן היה רבינו נאה דורש שהיה בעל מופת גדול והשמחה שהיה שורה במעונו היה בדרך יוצא מן הכלל ובאופן מיוחד, וצדיקים אמרו שבשבאו אליו נתמלאו בשמחה עצומה, והיה אוצר מלא של שמחה וחלקם לכל הבאים אליו.

 

[אוהב ספר]

הרה"ק ר' אברהם שלום האלבערשטאם ראש שושלת סטראפקוב בעל דברי שלום זי"ע השהותו בריישא אחר פטירת רבינו וביקש לסעוד סעודת ל"ג בעומר בחדר שישן בו רבינו, ואחר הסעודה סיפר: פעם אחת בא לב"ק אאמו"ר הרה"ק משינאווא זי"ע אחד מאנ"ש שהיתה לו מחלת השלפוחות ושיעול אוים רח"ל, שבבר ביתת את רגליו לכל גדולי הרופאים שבעולם ולא הועילו כלום.

ושלחו הרה"ק משינאווא לריישא וגם נתן לו מכתב המלצה לרבינו שישתדל עבור אותו חולו הידוע לעזור לו. החולה שהה אצל רבינו בשבועים ונתרפא. הנרפא אסור תודה ומעודד חפץ למהר הביתה אל בני ביתו. אבל רבינו עבבו ואמר לו: מוברח אתה לנסוע לשינאווא לקחתיך מן הקאדיר ואחזירך להקאדיר ומסר לו מכתב להרה"ק משינאווא, באשר בא החולה שנתרפה אל הרה"ק משינאווא, מסר לו המכתב. בשעת הקראה התעמק מאוד הרה"ק משינאווא בדבקות עצומה והיה מקיש בידיו הקדושות על השלחן, ואחר כן פתח את פיו הקדוש ואמר: בשמים מחלקים מתנות ותפקידים לכל צדיק שעל ידם יושעו בית ישראל וכל צדיק וצדיק ממונה על מקצוע מיוחד ובמקצוע זה הוא המשפיע והמאציל. בגון לאחד יש בח ההשפעה בענין פרנסה ואחד לישועות הכלל וב"ו ולהרב מביקאווסק (רבינו היה אז אב"ד בעיר ביקאווסק] מסרו בח מיוחד מן השמים לרפא את החולים ובזה בחו וגדלו.

(משנה למלך)

 

[אוהב ספר]

היות שאביו הרה"ק מרודניק זי"ע היה תלמידו של הרה"ק ר' נפתלי צבי הרוויץ בעל זרע קודש/אילה שלוחה ראש שושלת ראפשיץ זי"ע לכן היה נוהג בעיני המופתים ובשאר הנהגותיו מנהג ראפשיץ, כשהוא מסתיר את גדולתו וצדקתו מעיני כל הרואים.

וסיפר הרה"ק ר' משה יצחק געווירצמאן הנקרא ר' איציקעל מפשעווארסק זי"ע שפעם אחת הגיע יהודי אחד לפני רבינו ותינה את צרתו לפניו על שלא עלינו בניו מסתלקים ממנו בינקותם ירחם ה'. שאל אותו רבינו ואמר לו: הגיד נא לי, אחר מי קראת את שם בנך הבכור? ענה היהודי: אחר זקינו. המשיך רבינו לשאול: ולבתך הראשונה אחר מי קראת את שמה? ענה היהודי: אחר זקינתה. ולבנך השלישי אמר מי קראת את שמו, שאלו שוב רבינו? ענה היהודי: אחר דודי זקיני. שאלו רבינו: האם זקינך וזקנתך ודודך זקינך היו עדיין בחיים חיותם בעת אשר קרית לבניך על שמם? חייך האיש למשמע שאלה זו שהרי מי נותן שם לבניו אחר אנשים חיים, ואמר לרבינו שהם כבר לא היו אז בין החיים. בששמע רבינו את תשובתו התחיל לצחוק עליו בשהוא אומר למקורביו: ראו נא אדם זה, הוא נותן שמות אחר אנשים מתים, ורוצה שבניו יחיו! ושוב פנה רבינו להאדם המסכן באומרו לו: הגד נא לי איזה שמות של קרובים שלך שעדיין חיים בזה בעולם? התחיל האיש למנות במה שמות מאנשים אלו, אמר לו רבינו שבפעם הבא בשיולד בן תתן אחד מהשמות שהזכרת עכשיו וכיון שתקרא אותם על שם אנשים חיים בודאי שגם הם ישארו חיים בבריאות השלימה. וכל זה היה על פי דרכו שהיה צריך לעזור ליהודי זה ופעל לו ישועה בדרך מוסתרת זו.

(פניני תורה וחסידות)

 

[אוהב ספר]

הרה"ק רבי אלעור מריישא זייע [בן הרה"ק רבי אלימלך מרודניק זי"ע, נכד הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק ז"ע] נתגדל בצעירותו אצל הרה"ק מצאנז זי"ע, כי התייתם בגיל צעיר מאביו שהיה חברו הקרוב של הרה"ק מצאנז, ולכן אחר פטירת אביו הק' הביאו אותו להתחנך בבית הרה"ק מצאנז, והוא היה חביב עליו ומקורב אליו ביותר.

פעם אחת נתן לו הרה"ק מצאנז בקבוק יין, ובעת נחינתו אמר לו: מיט דעם וויין, וועסטו קענען כמעט מחיה מחים זיין' (עם זה היין, תוכל כמעט להחיות מתים), והיה רבי אלעזר משתמש הרבה עם יין זה, והיה נוהג לומר: 'יש לי יין שאין כמוהו בכל העולם', ופעל מופתים גדולים עם זה היין. ובכלל היה פועל הרבה מופתים נפלאים, והיה ידוע בשער בת רבים כבעל מופת מופלג.

בכל שבוע בעת אמירת קידוש בליל שב"ק, היו מביאים לבית מדרשו כל מיני חולי נפש, שישמעו את הקידוש שלו. והיו בהם הרבה כאלו אשר לפני קידוש היו קשורים ברצועות, כדי שלא יזיקו לעצמם ולאחרים מרוב טירוף דעתם. אבל תיכף אחר ששמעו את ה'קידושי', כבר היו יכולים לשחררם לנפשם. כי בעת הקידוש היה אצלו זמן גדול ועת רצון לפעול ישועות לחולי הנפש.

(עלון דעהו)

 

[אוהב ספר]

סיפר הרה"צ ר' אלכסנדר שמואל טייטלבוים מקאלבסוב זיל, עוברא נפלאה ששמע מפי אביו הרה"צ ר' לייבוש מקאלבסוב ז"ל, שהוא שמע אותה מרבי אלעזר בעצמו, שסיפר על דבר פלא שאירע עמו אצל הרה"ק מצאנז. וכך היה מעשה:

הרה"ק מצאנז היה לו שיעור קבוע בכל לילה לפני תפלת מעריב, ובאותה שעה היה יושב מסוגר בחדר לבדו, ולא היו יכולים להפסיקו ולהפריע לו באותו זמן בלי שום יוצא מן הכלל. פעם אחת היה הרה"ק מגארליץ זי"ע צריך מאביו הק' איזה דבר נחוץ מאד, והיה זה בזמן אותו השיעור כאשר היה סגור בחדרו. ולא היה יכול להיכנס לפניו. ניגש הרה"ק מגארליץ אל רבי אלעזר ואמר לו: 'דיך וועט דאך דער טאטע נישט אוועק שיקן, איך האב א דבר נחוץ, גיי אריין צום טאטן' (אותך הרי לא ישלח אבי מעל פניו, יש לי דבר נחוץ. היכנס נא אל אבי) ענה לו רבי אלעזר: 'אז דו וועסט מיר באצאלן..." (אם תשלם לי על כך), הסכים הרה"ק מגארליץ והבטיח כי אכן ישלם לו עבור כך. נכנס רבי אלעזר לחדרו של הרה"ק מצאנז, ואכן קיבלו ולא שילחו מלפניו, ואמר לו מה לענות על שאלת הרה"ק מגארליץ. והחל מאז נהיה הדבר "עסק" שלם... אשר כל מי שהיה צריך איזה תשובה מאת הרה"ק מצאנז באותה שעה, היה ניגש לרבי אלעזר ומשלם לו איזה סכום, והוא היה חוזר אליו עם תשובה, וסיפר רבי אלעזר כי ענין זה נמשך למשך שנה שלימה, אשר במהלכה הזדמנו לו כמה וכמה פעמים שנכנס עם שאלות במשך אותה השעה. אבל הוסיף רבי אלעור ואמר: מעולם לא הייתי צריך לשאול שום שאלה! אלא הייתי ניגש אל השולחן, ומיד היה הרה"ק מצאנז עונה לי על השאלות'. והיו כמה פעמים שלא ענה לו שום דבר, ואז הבין כי אין הוא צריך לשאול.

(עלון דעהו)

 

[אוהב ספר]

סיפר הרה"ח הישיש ר' יוסף יאשען ליפשיץ ז"ל:

רבי אלעזר היה נוהג לדבר כמה ווערטליך' ודברי צחות, והיה מסתיר בהם דברים נעלמים וכוונות נעלות, ובזה היה מסתיר את דרכיו בקודש. והנה אחד ממנהגיו הקבועים היה בעת קבלת הקוויטלעך. שלא היה מקבל שום פדיון עם סכום שאינו שלם, כגון מאה וחמישים וכדו' (ומטבעות של מחצית), אלא אך ורק מספרים שלמים. והיה נוהג לומר על כך בלשון צחות, כי הסכום שאינו שלם בא יחד עם שני קללות... למשל מי שהביא מאה וחמישים רייניש, הרי מצד אחד יתכן כי מתחלה חשב לתת מאתיים רייניש, ואז חשב לעצמו: "אה, אזוי פיל זאל איך געבן פארין רבין, א מכה אויף אים... צו פיל'! (אה, כל כך אתן אל הרבי? 'מכה' שתהיה עליו. זה יותר מדי!), ולצד השני יש מי שחשב לתת רק מאה רייניש, ואז חשב לעצמו: יער וועט מקפיד זיין..." (הרי הוא יקפיד), ולכן הוא נותן למעשה מאה וחמישים. ונמצא כי משני הצדדים הרי זה בא יחד עם קללות, ולכן אין הוא רוצה אלא את הסכומים השלמים... ומי יעמוד בסוד קדושים.

(עלון דעהו)

 

[אוהב ספר]

דרכו של הרה"ק מראזוואדוב זי"ע היה כשנסע איזה נסיעה עם הרכבת, היה מגיע אל ה'באן סטאנציע' (תחנת רכבת) זמן רב לפני מועד הנסיעה, ולפעמים היה יכול להמתין שם אפילו זמן ארוך עד שעת הנסיעה. והיה זה מחמת רוב אנינות דעתו הק', אשר מחמת זה היה עליו לסלק ולמנוע מעצמו כל בלבול וטירדה, כדי שהנסיעה תהיה במלוא הישוב הדעת.

פעם אחת שהה הרה"ק מראזוואדוב בימי הקיץ במרחץ 'קארלסבאד', וכאשר היה עליו לחזור לביתו הקדים ובא לתחנת הרכבת זמן רב קודם הנסיעה כדרכו תמיד. בעודו יושב שם אחוז בשרעפיו הק', ניגש אליו איזה 'יעקישע ראבינער' מרבני דייטשלאנד - כי ראה עליו שהוא אדם נכבד ונשוא פנים והבין וביקש ממנו כי יואיל לומר לו שהוא רב וכדומה -איזה דבר תורה. והנה בדרך כלל היו דברי תורתו של הרה"ק מראזוואדוב מיוסדים בעיקר על ענייני קבלה, והיו בלולים בגימטריאות ושמוה"ק, ולא היה שייך לומר דברים כאלו לפני ראבינער כזה.

פתח הרה"ק מראזוואדוב ואמר לו על הפסוק בפ' השבוע פרשת בלק, "מה אקוב לא קבה א"ל, ומה אזעום לא זעם ה'" (כג, ח), שפירש התרגום 'מא אלוטה דלא לטיה א-ל, ומא אתרכיה דלא תרכיה ה". ולכאורה קשה למה תירגם דְלָא', והרי הפסוק אומר 'לא' והיה לו לתרגם 'לא'. אלא ביאור הדבר הוא, כי בלעם רצה לקלל את כלל ישראל ח"ו, ולכן חיפש אחר איזו קללה שתוכל לחול עליהם, ולא מצא שום קללה כזאת. שהרי כל הקללות והתוכחות שאמר הקב"ה על כלל ישראל, גנז בהם אך ורק ברכות והבטחות טובות. ולכן טען בלעם כי כבר אין בכוחו לקלל את כלל ישראל בשום קללה, כי את כל הקללות כבר אמר להם הקב"ה וגנז בהם ברכות והמתיקם. וזהו שתרגם אונקלוס 'מה אלוטה דלא לטייה א"ל' והיינו איזה קללה יכול הוא לקלל שעדיין לא קיללם הקב"ה בזה וגנז בה ברכות, כי את כל הקללות שבעולם כבר אמר הקב"ה והמתיקם. כאשר שמע ה'ראבינער' את זה המאמר, הגיב בקריאת התפעלות: 'אָך מיין גאט'!

(עלון דעהו)