דרכו של הרה"ק מראזוואדוב זי"ע היה כשנסע איזה נסיעה עם הרכבת, היה מגיע אל ה'באן סטאנציע' (תחנת רכבת) זמן רב לפני מועד הנסיעה, ולפעמים היה יכול להמתין שם אפילו זמן ארוך עד שעת הנסיעה. והיה זה מחמת רוב אנינות דעתו הק', אשר מחמת זה היה עליו לסלק ולמנוע מעצמו כל בלבול וטירדה, כדי שהנסיעה תהיה במלוא הישוב הדעת.
פעם אחת שהה הרה"ק מראזוואדוב בימי הקיץ במרחץ 'קארלסבאד', וכאשר היה עליו לחזור לביתו הקדים ובא לתחנת הרכבת זמן רב קודם הנסיעה כדרכו תמיד. בעודו יושב שם אחוז בשרעפיו הק', ניגש אליו איזה 'יעקישע ראבינער' מרבני דייטשלאנד - כי ראה עליו שהוא אדם נכבד ונשוא פנים והבין וביקש ממנו כי יואיל לומר לו שהוא רב וכדומה -איזה דבר תורה. והנה בדרך כלל היו דברי תורתו של הרה"ק מראזוואדוב מיוסדים בעיקר על ענייני קבלה, והיו בלולים בגימטריאות ושמוה"ק, ולא היה שייך לומר דברים כאלו לפני ראבינער כזה.
פתח הרה"ק מראזוואדוב ואמר לו על הפסוק בפ' השבוע פרשת בלק, "מה אקוב לא קבה א"ל, ומה אזעום לא זעם ה'" (כג, ח), שפירש התרגום 'מא אלוטה דלא לטיה א-ל, ומא אתרכיה דלא תרכיה ה". ולכאורה קשה למה תירגם דְלָא', והרי הפסוק אומר 'לא' והיה לו לתרגם 'לא'. אלא ביאור הדבר הוא, כי בלעם רצה לקלל את כלל ישראל ח"ו, ולכן חיפש אחר איזו קללה שתוכל לחול עליהם, ולא מצא שום קללה כזאת. שהרי כל הקללות והתוכחות שאמר הקב"ה על כלל ישראל, גנז בהם אך ורק ברכות והבטחות טובות. ולכן טען בלעם כי כבר אין בכוחו לקלל את כלל ישראל בשום קללה, כי את כל הקללות כבר אמר להם הקב"ה וגנז בהם ברכות והמתיקם. וזהו שתרגם אונקלוס 'מה אלוטה דלא לטייה א"ל' והיינו איזה קללה יכול הוא לקלל שעדיין לא קיללם הקב"ה בזה וגנז בה ברכות, כי את כל הקללות שבעולם כבר אמר הקב"ה והמתיקם. כאשר שמע ה'ראבינער' את זה המאמר, הגיב בקריאת התפעלות: 'אָך מיין גאט'!
(עלון דעהו)
www.hamichlol.org.il
