"יגער ה' בך השטן" (זכריה פ"ג פ"ב)
צ"ב מ"ט לא נאמר "יגער ה' בך - היצה"ר \ מלאך המוות"? שהרי נאמר (ב"ב ט"ז ע"א) "הוא השטן - הוא היצה"ר - הוא מלאך המוות", וא"כ מפני מה נאמר דווקא "שטן"?
בפשטות אפ"ל שהשטן מקטרג הרי גם על עם ישראל בכללות, וכן על כאו"א מבנ"י בפרטות (כפי שמבואר בפסוק) ועניין היצה"ר רק כלפי כאו"א בפ"ע, ולכן נאמר דווקא כלפי ה"שטן"
ונ"ל עוד ע"פ ביאורו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש בלקו"ש ח"ח: ברש"י עה"פ "זאת חוקת התורה" פירש"י: לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל כו'". ולכאו' צ"ע מ"ט אצל שאר החוקים נכתב "היצה"ר - ו"משיבין"? ותי' ובהקדים ההבדל בין "שטן" לבין היצה"ר" יצה"ר שייך בדברים שהוא מבין בהם, או עכ"פ דברים שיש לו בהם קצת הבנה, ולכן הוא "משיב" בדברים הללו, משא"כ ה"שטן" עניינו כשמו כן הוא "להשטין" - רק להציק, והיינו לגרום לך להרהורים בדברים שאתה כן עושה, וה"שטן" שייך רק בדברים בהם אין לו שום שייכות כלל, ולכן יכול רק "להשטין" ומהאי טעמא נקט הכתוב דווקא "שטן" כיוון שעניינו רק להציק ולגעור, מ"מ הקב"ה יגער בו ויסלקו, וכ"ש את היצה"ר שהוא ממש מסית, וזה מרומז ג"כ בפסוק עצמו "יגער ה'" (בן יהוידע קידושין פ"א ע"ב)
ולכאו' צ"ע על תי' זה ממ"ש ביומא דף ס"ז ״את חוקותי תשמרו״ — דברים שהשטן משיב עליהן, ואלו הן: אכילת חזיר, ולבישת שעטנז, וחליצת יבמה, וטהרת מצורע, ושעיר המשתלח. ושמא תאמר מעשה תוהו הם, תלמוד לומר: ״אני ה׳״, אני ה׳ חקקתיו, ואין לך רשות להרהר בהן. - ששם מצינו גם עניין ה"שטן" - ומשיב!
ונ"ל לבאר זאת ע"פ דברי המהרש"א שם: ואלו הן אכילת חזיר כו'. יש לעיין בזה למה נקט אכילת חזיר טפי משאר טמאים ונראה ע"פ מ"ש פ' כ"ה כל דאסר לן רחמנא שרי לן כוותיה כו' אסר לן חזיר שרי לן מוחא דשיבוטא כו' והיינו דהשטן ועובדי כוכבים משיבין עליה דמאיזה טעם אסר לן זה ושרי לן דכוותיה וכן לבישת שעטנז הוא איסור ודכוותיה תכלת בסדין מצוה וכן חליצת יבמה דהותרה אשת אח ומצוה לייבם ושוב ע"י חליצה תיאסר אשת אחיו וכה"ג איכא בפיוט של פרשת פרה מכלאי בגדים תכלת בסדין מאשת אח יבום האח כו' ע"ש וטהרת מצורע שצריך ב' צפרים אחד לקרבן לה' וא' לשלוח וכן שעיר המשתלח שהיו שני שעירים אחוים ושוים הא' לה' והשני לעזאזל ובזה יתיישב דלא קחשיב הכא פרה אדומה דכתיב בה נמי חוקה דלא חשיב אלא הני דאיכא בהו דכוותיה.
- והיינו מצד אחד שייך עניין ה"השבה" בדבר שהוא כן שייך אליו - והיינו מ"ט הקב"ה התיר את זה? ומצד שני יש את עניין ה"שטן" בדבר שהוא לא שייך אליו כלל, והיינו - מ"ט אסר הכתוב את זה? וידוייק יותר ממ"ש המהרש"א בסיבה שלא נכתבה כאן גם פרה אדומה, - ונ"ל עוד כיוון שבה לא שייך כלל עניין ה"השבה", ולכן לא נכתבה כאן עם שאר החוקים.
קשה לי:
1. אם הסיבה בר"ה של התקיעות היא בשביל לערבב את השטן מ"ט לא תוקעים מיד בבוקר? או עכ"פ שהתקיעות יהיו מוקדמות יותר, או שהתפילה תהיה יותר מוקדמת?
2. מ"ש ביל"ש עה"ת תל"ט: אמר רבי יוסי בר בון כל מי שתוכף לסמיכה שחיטה אין הפגול נוגע באותו קרבן, וכל מי שתוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה...סעדה, וכל מי שתוכף לגאלה תפלה אין השטן מקטרג באותו היום. וקשה לי שהרי מצינו ביומא דף כ' ע"א: אמר רמי בר חמא: ״השטן״ בגמטריא תלת מאה ושיתין וארבעה הוי. תלת מאה ושיתין וארבעה יומי — אית ליה רשותא לאסטוני. ביומא דכיפורי — לית ליה רשותא לאסטוני. וא"כ לכאו' יש מחלוקת שלפי היל"ש כל יום שסומכים גאולה לתפילה אין רשות לשטן לקטרג, ולפי הגמ' ביומא משמע שרק ביוהכ"פ אין לשטן רשות להשטין?
ושמא אוי"ל שמ"מ יש חילוק בין דברי היל"ש לבין דברי הגמ' ביומא, שהיל"ש מתכוון על אדם פרטי, והיינו כשאדם פרטי סומך גאולה לתפילה, אזי עליו אין השטן משטין באותו יום, והגמ' ביומא מדברת על כללות ישראל, שרק ביוהכ"פ השטן לא משטין אפי' על יהודי שלא סומך כלל גאולה לתפילה,
3. רש"י באיוב: כי אדם לעמל יולד. כי אי אפשר שלא יחטא ויקבל עמל בחטאו, לקבל פורענותו. ואינו כבני רשף, שהם מלאכים ורוחות, שהם יגביהו עוף, ואינם מן התחתונים (יגביהו לעוף ולהיות מן התחתונים (סא״א)), לשלוט בם שטן ויצר הרע: וצע"ק מ"ט רש"י "כופל" בסוף - שטן + יצה"ר?
4. הגמ' ביומא כותבת אמר רמי בר חמא: ״השטן״ בגמטריא תלת מאה ושיתין וארבעה הוי. תלת מאה ושיתין וארבעה יומי — אית ליה רשותא לאסטוני. ביומא דכיפורי — לית ליה רשותא לאסטוני. וכתבו התוס' ישנים: תלת מאה ושיתין וארבע. לפי שנות החמה קאמר: וצ"ע איך אפשר להשוות 365 יום של שנת החמה שיום א' מתוכם אין לשטן רשות להשטין בו, כלפי יום כיפור שהוא יום אחד מתוך (בד"כ) 354 יום? שרק בו לשטן אין רשות להשטין?
צ"ב מ"ט לא נאמר "יגער ה' בך - היצה"ר \ מלאך המוות"? שהרי נאמר (ב"ב ט"ז ע"א) "הוא השטן - הוא היצה"ר - הוא מלאך המוות", וא"כ מפני מה נאמר דווקא "שטן"?
בפשטות אפ"ל שהשטן מקטרג הרי גם על עם ישראל בכללות, וכן על כאו"א מבנ"י בפרטות (כפי שמבואר בפסוק) ועניין היצה"ר רק כלפי כאו"א בפ"ע, ולכן נאמר דווקא כלפי ה"שטן"
ונ"ל עוד ע"פ ביאורו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש בלקו"ש ח"ח: ברש"י עה"פ "זאת חוקת התורה" פירש"י: לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל כו'". ולכאו' צ"ע מ"ט אצל שאר החוקים נכתב "היצה"ר - ו"משיבין"? ותי' ובהקדים ההבדל בין "שטן" לבין היצה"ר" יצה"ר שייך בדברים שהוא מבין בהם, או עכ"פ דברים שיש לו בהם קצת הבנה, ולכן הוא "משיב" בדברים הללו, משא"כ ה"שטן" עניינו כשמו כן הוא "להשטין" - רק להציק, והיינו לגרום לך להרהורים בדברים שאתה כן עושה, וה"שטן" שייך רק בדברים בהם אין לו שום שייכות כלל, ולכן יכול רק "להשטין" ומהאי טעמא נקט הכתוב דווקא "שטן" כיוון שעניינו רק להציק ולגעור, מ"מ הקב"ה יגער בו ויסלקו, וכ"ש את היצה"ר שהוא ממש מסית, וזה מרומז ג"כ בפסוק עצמו "יגער ה'" (בן יהוידע קידושין פ"א ע"ב)
ולכאו' צ"ע על תי' זה ממ"ש ביומא דף ס"ז ״את חוקותי תשמרו״ — דברים שהשטן משיב עליהן, ואלו הן: אכילת חזיר, ולבישת שעטנז, וחליצת יבמה, וטהרת מצורע, ושעיר המשתלח. ושמא תאמר מעשה תוהו הם, תלמוד לומר: ״אני ה׳״, אני ה׳ חקקתיו, ואין לך רשות להרהר בהן. - ששם מצינו גם עניין ה"שטן" - ומשיב!
ונ"ל לבאר זאת ע"פ דברי המהרש"א שם: ואלו הן אכילת חזיר כו'. יש לעיין בזה למה נקט אכילת חזיר טפי משאר טמאים ונראה ע"פ מ"ש פ' כ"ה כל דאסר לן רחמנא שרי לן כוותיה כו' אסר לן חזיר שרי לן מוחא דשיבוטא כו' והיינו דהשטן ועובדי כוכבים משיבין עליה דמאיזה טעם אסר לן זה ושרי לן דכוותיה וכן לבישת שעטנז הוא איסור ודכוותיה תכלת בסדין מצוה וכן חליצת יבמה דהותרה אשת אח ומצוה לייבם ושוב ע"י חליצה תיאסר אשת אחיו וכה"ג איכא בפיוט של פרשת פרה מכלאי בגדים תכלת בסדין מאשת אח יבום האח כו' ע"ש וטהרת מצורע שצריך ב' צפרים אחד לקרבן לה' וא' לשלוח וכן שעיר המשתלח שהיו שני שעירים אחוים ושוים הא' לה' והשני לעזאזל ובזה יתיישב דלא קחשיב הכא פרה אדומה דכתיב בה נמי חוקה דלא חשיב אלא הני דאיכא בהו דכוותיה.
- והיינו מצד אחד שייך עניין ה"השבה" בדבר שהוא כן שייך אליו - והיינו מ"ט הקב"ה התיר את זה? ומצד שני יש את עניין ה"שטן" בדבר שהוא לא שייך אליו כלל, והיינו - מ"ט אסר הכתוב את זה? וידוייק יותר ממ"ש המהרש"א בסיבה שלא נכתבה כאן גם פרה אדומה, - ונ"ל עוד כיוון שבה לא שייך כלל עניין ה"השבה", ולכן לא נכתבה כאן עם שאר החוקים.
קשה לי:
1. אם הסיבה בר"ה של התקיעות היא בשביל לערבב את השטן מ"ט לא תוקעים מיד בבוקר? או עכ"פ שהתקיעות יהיו מוקדמות יותר, או שהתפילה תהיה יותר מוקדמת?
2. מ"ש ביל"ש עה"ת תל"ט: אמר רבי יוסי בר בון כל מי שתוכף לסמיכה שחיטה אין הפגול נוגע באותו קרבן, וכל מי שתוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה...סעדה, וכל מי שתוכף לגאלה תפלה אין השטן מקטרג באותו היום. וקשה לי שהרי מצינו ביומא דף כ' ע"א: אמר רמי בר חמא: ״השטן״ בגמטריא תלת מאה ושיתין וארבעה הוי. תלת מאה ושיתין וארבעה יומי — אית ליה רשותא לאסטוני. ביומא דכיפורי — לית ליה רשותא לאסטוני. וא"כ לכאו' יש מחלוקת שלפי היל"ש כל יום שסומכים גאולה לתפילה אין רשות לשטן לקטרג, ולפי הגמ' ביומא משמע שרק ביוהכ"פ אין לשטן רשות להשטין?
ושמא אוי"ל שמ"מ יש חילוק בין דברי היל"ש לבין דברי הגמ' ביומא, שהיל"ש מתכוון על אדם פרטי, והיינו כשאדם פרטי סומך גאולה לתפילה, אזי עליו אין השטן משטין באותו יום, והגמ' ביומא מדברת על כללות ישראל, שרק ביוהכ"פ השטן לא משטין אפי' על יהודי שלא סומך כלל גאולה לתפילה,
3. רש"י באיוב: כי אדם לעמל יולד. כי אי אפשר שלא יחטא ויקבל עמל בחטאו, לקבל פורענותו. ואינו כבני רשף, שהם מלאכים ורוחות, שהם יגביהו עוף, ואינם מן התחתונים (יגביהו לעוף ולהיות מן התחתונים (סא״א)), לשלוט בם שטן ויצר הרע: וצע"ק מ"ט רש"י "כופל" בסוף - שטן + יצה"ר?
4. הגמ' ביומא כותבת אמר רמי בר חמא: ״השטן״ בגמטריא תלת מאה ושיתין וארבעה הוי. תלת מאה ושיתין וארבעה יומי — אית ליה רשותא לאסטוני. ביומא דכיפורי — לית ליה רשותא לאסטוני. וכתבו התוס' ישנים: תלת מאה ושיתין וארבע. לפי שנות החמה קאמר: וצ"ע איך אפשר להשוות 365 יום של שנת החמה שיום א' מתוכם אין לשטן רשות להשטין בו, כלפי יום כיפור שהוא יום אחד מתוך (בד"כ) 354 יום? שרק בו לשטן אין רשות להשטין?
