לדעת השו"ע סימן תקנ"ד סעיף ו' יולדת בתוך ל' יום אינה מתענה. אבל דעת הרמ"א שנוהגין להתענות כל זמן שאין להם צער גדול, והמיקל לא הפסיד.
מה נחשב לצער גדול. ומה נוהגים?
כמדומה שכבודו גבר ולא אישה ולכן להחליט על דבר שאין לך מושג בו זה פחות חכם.
נשים אחרי לידה, בפרט נשים שמניקות סובלות מחולשה גדולה אחרי הלידה. לדוגמא סחרחורות, קשה להם ללכת הרבה ועוד הרבה סימפטומים.
באמת בשו"ת דברי יציב ח"ב סוף סימן רלג כתב "דבזמנינו נשתנה הרבה מבזמניהם שהיולדת היתה כחשיב"ס במשך ימים רבים וכל תהליך הלידה היה מסוכן מאוד, אבל בזמנינו שהשתפרה הרפואה מאוד בשטח זה ולאחר יום כבר יכולות לרדת ולהלוך כאחד האדם ותוך כמה ימים מחלימות לגמרי מהלידה אי אפשר להקל כ"כ לגבי ת"ב דחמור משאר תעניות, אלא לכתחילה אם היתה הלידה רגילה בלי קישוי ובלי איבוד דם רב חייבת להתענות כשאר כל אדם ורק אם מרגשת חולשה יתירה יש להקל כשאר חשאב"ס. ונהנתי שב"ה כיונתי לאמת שהרופאים המומחים שבבי"ח לניאדא בק"צ במחלקת נשים ויולדות העידו שלחוו"ד אשה מעוברת להתענות קשה הרבה יותר מיולדת אחר הלידה, ובעיקר תלוי למצב הבריאות הפרטי של היולדת לפי ראות עיני הרופא או אדם מומחה" עכ"ד הרב זצ"ל. אמנם באמת כמדומני שההוראה המקובלת להקל.