ל' שבט
הגאון רבי זאב וולף לייטער ז''ל
שו''ת בית דוד
הגאון רבי זאב וולף לייטער ז''ל
שו''ת בית דוד
מעשה היה שהסעיר את העולם, חולה שהיה מסוכן על ערש דווי ובראות קרוביו שהוא בסכנה גדולה ר''ל שלחו בעיצומה של שבת קודש פתקא להרבי כדי שיתפלל עליו ויחיה.
הגאון בעל 'בית דוד' [ח''א סי' קד] אף הוא דן בנדון זה, ומביא בשם אביו ראיה לאסור, שהרי מבואר במשנה ביומא [פ''ח מ''ו] שמי שנשכו כלב שוטה, לדעת חכמים אין מאכלים אותו מחצר הכבד שלו -סגולה לרפואה מנשיכת כלב שוטה.
ומפרש שם הרמב''ם בפיה''מ, 'ואין הלכה כר' מתיה בן חרש שהתיר להאכיל את האדם ביום צום כפור יותרת כבד שלכלב שוטה אם נשך, מפני שאינו מועיל אלא בדרך סגולה. וחכמים אומרים אין עוברין על מצוה אלא ברפוי בלבד שהוא דבר ברור שההגיון והנסיון הפשוט מחייבים אותו, אבל הריפוי בסגולות לא, לפי שענינם חלוש לא יחייבהו ההגיון, ונסיונו רחוק, והיא טענה מן הטוען בה, וזה כלל גדול דעהו'
הרי שאין לעבור על איסור כדי להתרפא בענין סגולי אף במקום של פיקוח נפש.
הגאון מביא את המעשה בדוד המלך ע''ה [מכות דף י''א ע''א] שבשעה שכרה דהע''ה את השיתין מצא שם חרס שהגביה קולו ואמר לו אל תטלני מכאן שאני כבוש על התהום מיום מתן תורה שרעדה כל הארץ ולא שמע דוד לדבריו ונטלו, צף התהום וביקש לעלות, ונסתפק דוד אם מותר לכתוב שם על חרס ולזורקו לתהום שיעמוד במקומו ולא ידע לפשוט הספק עד שדרש אחיתופל ק''ו כו'.
ולכאו' הרי פיקו''נ דוחה את כה''ת ומה נסתפק דהע''ה. וכבר עמדו על זה הרבה מן האחרונים והבית דוד מציין עליהם כיד הבקיאות הטובה עליו.
אלא יש לבאר שנסתפק לו לדוד אם מותר למחוק את השם שאינו אלא פעולה סגולית ולא טבעית, ועל כן שמא לא הותר אף במקום פיקו''נ.
אלא שנתקשה הגאון א''כ מצינו שלמסקנא מותר לעבור איסור משום פיקו''נ מק''ו מסוטה כאחיתופל. ועי''ש מש''כ עוד בזה וצ''ע.
הגאון בעל 'בית דוד' [ח''א סי' קד] אף הוא דן בנדון זה, ומביא בשם אביו ראיה לאסור, שהרי מבואר במשנה ביומא [פ''ח מ''ו] שמי שנשכו כלב שוטה, לדעת חכמים אין מאכלים אותו מחצר הכבד שלו -סגולה לרפואה מנשיכת כלב שוטה.
ומפרש שם הרמב''ם בפיה''מ, 'ואין הלכה כר' מתיה בן חרש שהתיר להאכיל את האדם ביום צום כפור יותרת כבד שלכלב שוטה אם נשך, מפני שאינו מועיל אלא בדרך סגולה. וחכמים אומרים אין עוברין על מצוה אלא ברפוי בלבד שהוא דבר ברור שההגיון והנסיון הפשוט מחייבים אותו, אבל הריפוי בסגולות לא, לפי שענינם חלוש לא יחייבהו ההגיון, ונסיונו רחוק, והיא טענה מן הטוען בה, וזה כלל גדול דעהו'
הרי שאין לעבור על איסור כדי להתרפא בענין סגולי אף במקום של פיקוח נפש.
הגאון מביא את המעשה בדוד המלך ע''ה [מכות דף י''א ע''א] שבשעה שכרה דהע''ה את השיתין מצא שם חרס שהגביה קולו ואמר לו אל תטלני מכאן שאני כבוש על התהום מיום מתן תורה שרעדה כל הארץ ולא שמע דוד לדבריו ונטלו, צף התהום וביקש לעלות, ונסתפק דוד אם מותר לכתוב שם על חרס ולזורקו לתהום שיעמוד במקומו ולא ידע לפשוט הספק עד שדרש אחיתופל ק''ו כו'.
ולכאו' הרי פיקו''נ דוחה את כה''ת ומה נסתפק דהע''ה. וכבר עמדו על זה הרבה מן האחרונים והבית דוד מציין עליהם כיד הבקיאות הטובה עליו.
אלא יש לבאר שנסתפק לו לדוד אם מותר למחוק את השם שאינו אלא פעולה סגולית ולא טבעית, ועל כן שמא לא הותר אף במקום פיקו''נ.
אלא שנתקשה הגאון א''כ מצינו שלמסקנא מותר לעבור איסור משום פיקו''נ מק''ו מסוטה כאחיתופל. ועי''ש מש''כ עוד בזה וצ''ע.
יפלפלו החכמים בדברי המחבר לע''נ להגדיל תורה ולהאדירה