כסליו יט בכסלו - 100 שנה לפטירת הגאון מטבריג (1 צופה)

[מרכז]

הרב אברהם אהרן הכהן בורשטין ("הרב מטבריג", ט"ו בשבט ה'תרכ"ז – י"ט בכסלו ה'תרפ"ו; ינואר 1867 – דצמבר 1925) היה רב של כמה עיירות בליטא. בסוף חייו עלה לארץ ישראל ולמשך כתשעה חודשים שימש כראש ישיבת מרכז הרב במקביל לרב קוק, עד לפטירתו.

ביוגרפיה​

נולד בקמניץ שבליטא לרב יהושע הכהן בלומנטל. בגיל ארבע החל ללמוד בחדר. מסופר על ידי חתנו שבגיל 11 הגיע לידיו ספר חידושים בשם "ברית יעקב" של הרב ברוך מרדכי ליפשיץ והילד הצליח למצוא בו טעויות רבות. מעט לפני בר המצווה שלו, נפטר אביו. לאחר ימי האבל הוא נסע לבריסק לבקש מהרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק המלצה כדי שיוכל ללמוד בישיבת וולוז'ין, אך הרב סולובייצ'יק סירב לבקשתו באומרו: "האם לשם כך אתה רוצה לנסוע לוולוז'ין, כדי שתוכל לבטל שם את ערכו של הספר ברית יעקב?"[<a href="https://www.hamichlol.org.il/המכלול:ביבליוגרפיה" title="המכלול:ביבליוגרפיה">דרוש מקור</a>]. בעקבות הסירוב נסע הרב בורשטין ללמוד בסוכובוליה, עיר מוצאה של אימו, ובה למד כחצי שנה. לאחר כחצי שנה פגשו הרב של ויסוקי, יהודה לייב משה הלוי יהלום, אשר עמד על חריפותו.

בגיל 16 וחצי נישא לבתו הצעירה של הרב יהלום, והיה סמוך על שולחנו, אולם לאחר שנה ורבע לערך נפטר חותנו, והרב בורשטין נסע ללמוד בעיר מוצאו של חותנו - קיידאן. על תקופת לימודו בקיידאן מסופר שלמד עשרים שעות ביממה בשקידה, לעיתים בעמידה כדי לא להירדם.<a href="https://www.hamichlol.org.il/אברהם_אהרן_בורשטין#cite_note-1"><span>[</span>1<span>]</span></a> בגיל 18 הוזמן לכהן כר"מ בישיבת סלובודקה. הוא נשאר שם מספר שנים, עד שעזב את הישיבה בשל אי הסכמה בנוגע לסדרי הלימוד שקבעה הנהלת הישיבה, וכן בשל התנגדותו לשיטת המוסר. היה בין החותמים על מכתב נגד שיטת המוסר בשנת ה'תרנ"ז, וכתב מאמר חריף כנגד בעלי המוסר. בעקבות זאת זכה להתקפות כנגדו מצד תומכי שיטת המוסר.<a href="https://www.hamichlol.org.il/אברהם_אהרן_בורשטין#cite_note-2"><span>[</span>2<span>]</span></a>

כהונות רבנות​

הוא סירב להצעה לכהן בוויסוקי במקום רב אחר בגלל המחלוקת, ובסביבות גיל 24 נתמנה לרב בציטוביאן למשך כשנה וחצי. בשנת 1892 נתמנה לרב בריטובה, בה כיהן עד שנת 1897, ולאחר מכן כיהן כרב בערים אניקשט, סלנט ושדובה, ולבסוף נתמנה לרב של טאורגה (טבריג), שנתנה לו את כינויו "הרב מטבריג". בעיר זו ייסד 'קיבוץ' של תלמידים, וחשובי התלמידים מישיבת סלבודקה וישיבת טלז באו לשמוע את שיעורו בתלמוד ירושלמי. בשנת 1912 הוא השתתף בכינוס היסוד של אגודת ישראל בקטוביץ.<a href="https://www.hamichlol.org.il/אברהם_אהרן_בורשטין#cite_note-3"><span>[</span>3<span>]</span></a>

בזמן מלחמת העולם הראשונה ברח מטאורגה. לאחר שהואשם על ידי הרוסים בריגול למען גרמניה וניצל רק בנס בעזרת הכומר המקומי, הוא נמלט לפנים רוסיה והיה לראש ישיבה בבוגורודסק ששפת הלימוד בה, בשונה משאר הישיבות, הייתה עברית.<a href="https://www.hamichlol.org.il/אברהם_אהרן_בורשטין#cite_note-4"><span>[</span>4<span>]</span></a> לאחר עליית הבולשביקים לשלטון הישיבה נדדה לסרטוב ובהמשך נסגרה והוא נאלץ שוב לנדוד, והיה לרב העיר צ'רקסי באוקראינה.

עלייתו לארץ ישראל​

לאחר תקופה בצ'רקסי שב לטבריג, וממנה עלה לארץ ישראל בתקווה שהדבר ישפר את מצב בריאותו. לקראת עלייתו וכוונתו להתמודד על תפקיד רבה של תל אביב, קיבל מכתב המלצה מהרב מאיר שמחה הכהן.<a href="https://www.hamichlol.org.il/אברהם_אהרן_בורשטין#cite_note-5"><span>[</span>5<span>]</span></a> בכ"ו באלול ה'תרפ"ד (1924) עלה לארץ ישראל והתיישב בתל אביב. לאחר חזרת הרב קוק ממסע ההתרמה בארצות הברית בעבור מוסדות התורה בירושלים בכ' בכסלו תרפ"ה, התוודע לרא"א בורשטין והזמינו באדר לכהן יחד עמו כראש ישיבת מרכז הרב, והוא עבר לירושלים. הרב בורשטין תפס מקום מרכזי בישיבה, ולשיעוריו באו גם תלמידים רבים מישיבות אחרות, ביניהם גם כאלה שהסתייגו מדרכה של "מרכז הרב".

הרב בורשטין הספיק לשמש כראש ישיבה במשך כתשעה חודשים בלבד, עד שנפטר בפתאומיות בי"ט בכסלו ה'תרפ"ו (דצמבר 1925). כאשר קיבל הרב צבי יהודה הכהן קוק את הידיעה על פטירתו הוא בכה עליו במשך שלושה ימים.<a href="https://www.hamichlol.org.il/אברהם_אהרן_בורשטין#cite_note-6"><span>[</span>6<span>]</span></a> הרב קוק ציווה לכתוב על מצבתו את הכיתוב: "ארז הלבנון אדיר התורה, בחיר גאוני הזמן... הגאון האמיתי פאר הדור...". לאחר מותו המשיכו תלמידיו ללמוד את שיטתו בשיעורים שקיימו לזכרו, אך הוא לא הותיר חותם בישיבה לאורך זמן.

משפחתו​

בנו ראובן ברקת, יושב ראש הכנסת השביעית. חתנו, משה פרנקל, הוציא לאור ספר בשם "נר אהרן" בו קיבץ שיעורים, תשובות וחידושים שכתב. נכדו שנקרא על שמו, אברהם אהרן פרנקל, היה לוחם האצ"ל שנהרג בקרב על רמלה במלחמת העצמאות.
----
הרב אברהם אהרן בורשטיין, ארז הלבנון אדיר התורה בחיר גאוני הזמן, שימש כראש ישיבת מרכז הרב משך זמן קצר ביותר, אולם בתקופה זו, עד יום פטירתו ביט בכסלו ה'תרפ"ו (1925), תפס מקום מרכזי ביותר בצוות ההוראה הן לאור העובדה ששימש כראש הישיבה והן כתוצאה מלמדנותו המופלגת שבאה לביטוי בשיעוריו. הרב מטבריג הצטיין בידע הרחב שלו הן בתלמוד הבבלי והירושלמי והן בשיטות הפוסקים ומכמני ההלכה. מסר נפשו על התורה גם בימי רעב ומחסור ולמד בשקידה עצומה, כמעט עשרים שעות מעת לעת בימים כתיקונם. בהיותו כבן שמונה עשרה שנה התפרסם שמו בעולם התורני בשם "העילוי מויסוקא" והוא שימש כרב ומחנך בישיבת סלובודקא ובישיבה בעיר בוגורודסק הסמוכה למוסקבה. כמו כן כיהן כרב בערים מצער ציטעויאן הסמוכה לקעלם, ריטובה, אניקשטוצ'רקסי. בערוב ימיו שימש, כאמור, כראש ישיבת מרכז הרבוביום יט בכסלו ה'תרפ"ו עלתה נשמתו למרומים.

תולדות חייו​

הרב אהרן בורשטיין, נולד ביום טו בשבט ה'תרכ"ז בעיר קמניץ שבליטא לאביו ר' יהושע הכהן בלומנטל ששימש כאב"ד במקום. בגיל צעיר ביותר החל ללמוד ב"חדר" וכבר בתקופה זו התגלו בו כשרונות גדולים והתמדה רבה בלימוד התורה. טרם מלאו לנער שלוש עשרה שנה, ומת עליו אביו הגאון. ככלות ימי האבל ביקש ללמוד בישיבת וולוז'ין ומשלא התאפשר הדבר נסע ללמוד בעיר מולדת אמו סוכובוליה ושהה שם כחצי שנה. בשובו משם והוא בן שש עשרה שנה בלבד, התחבב על הגאון ר' לייב קידאנר, המפורסם בשם ר' ליבצ'יק חריף, ששימש כאב"ד בעיר וויסוקא שבליטא, ויקחהו לחתן לבתו הצעירה. הוא הכניסו לביתו, למד עימו ואהבו אהבת נפש.

שנה ושלושה חדשים אחר החתונה מת עליו חותנו הגאון. בימים אלו מסר נפשו על התורה מתוך רעב ומחסור. הוא עזב את וויסוקא ונסע לקידאן שבפלך קובנא, עיר מולדת חותנו הרב. שם למד בשקידה עצומה, כמעט עשרים שעות מעת לעת. שקידתו העצומה רופפה את גופו ויחלה מחלת לב, שדכאה אותו כל ימי חייו, וממנה נשתלשלה מחלת הקצרת שקצרה את ימיו.

העילוי מויסוקא​

בהיותו כבן שמונה עשרה שנה התפרסם שמו בעולם התורני בשם "העילוי מויסוקא" (מקום מושב חותנו) והוא שימש כרב ומחנך בישיבת סלובודקא. חילוקי דעות שהתגלעו בינו להנהלת הישיבה בשאלת אופי סדרי הישיבה הביאוהו לעזוב את הישיבה. הוא עבר לקעלם ושם ישב ועסק בתורה מתוך סבל וצער. בהיותו כבן עשרים וארבע נתקבל לרב בעיר מצער ציטעויאן הסמוכה לקעלם ולאחר שנה ומחצה נתקבל לרב בריטובה. זאת לאחר דין ודברים בבית דינו של ר' אלחנן ספקטור בקובנא מאחר שגם עדת גורזד חשקה בו כרב בעירם. לאחר חמש שנים נתקבל לרב באניקשט, משם יצא לסלנט ומשם לשדובה ואחר כך לטבריג.

בבית המאסר​

מלחמת העולם הראשונה השיגתהו בהיותו שוהה באחת מערי המרפא בגרמניה ואחרי הרפתקאות מרובות הגיע לשאוול והעביר לשם גם את משפחתו. כדרכו בקודש לא פסק מלמודו גם בהמיר ארץ ולא נתן דעתו לחילופי הרשויות בעיר. פעם בפרוץ הקוזקים לעיר, ראוהו יושב ומתנועע וקורא בקול רם. העלילו עליו כי מרגל הוא, אסרוהו והביאוהו בפני הגנרל. תיכף יצא דינו לתליה ובינתיים כלאוהו במרתף. מששאלוהו אם חפץ באוכל, השיב: "הביאו לי את הרמב"ם ואם נגזרה עלי מיתה אמות על הרמב"ם". בניסי נסים נתגלתה השגיאה והוצא הגאון לחופשי ובלבד שיעזוב תיכף ומיד את העיר. הוא נשלח ליוניקשט ומשם עבר לגלובוקה. בפעם אחרת, ישב והגה לתרץ סתירה בדברי הרמב"ם, בשעה שנכנסו לביתו בוזזים, ורצו להורגו. הוא אמר להם: "הרגו אותי, אך הניחו לי קודם ליישב את דברי הרמב"ם". הבוזזים, שהופתעו מהבקשה, הסכימו להניח לו למספר דקות, אך הבהירו לו שאם יחשבו שזהו נסיון להתחמק מהם, יהרגוהו בו במקום. בטרם שהספיק ליישב את דברי הרמב"ם, נשמע קול שהרוסים שבו לעיר, והבוזזים ברחו מהמקום.

לאחר המלחמה​

התמדתו הגדולה בלימוד התורה פירסמה את שמו בעיירות שונות ברחבי רוסיה והוא נקרא לשמש כרב ומחנך בישיבה בעיר בוגורודסק הסמוכה למוסקבה. ייחודה של ישיבה זו היה בעובדה ששפת הלימוד בה היתה עברית (זהו תנאי שהתנתה הנגידה שממנה את הישיבה), אולם דווקא עובדה זו, בצירוף לנסיבות היסטוריות שעיקרן פרעות ביהודי אוקראינה וסביבתה, הביאו לסגירתה.

הגאון נסע משם ונתקבל לרב בעיר צ'רקסי, אלא שהפרעות הנוראות ביהודי אוקראינה הגיעו גם לשם ומשנפתחה הדרך לשוב לליטא, מיהר לשוב עם משפחתו לעיר טבריג. שם יסד קבוץ תלמודי – תלמידים מובחרים מישיבות סלובודקא וטלז באו לשיעוריו בתלמוד ירושלמי. הטלטולים הקשים שעברו עליו בימים טרופים אלו, הטישו את כחותיו והגבירו את מחלתו. הרופאים יעצו לו לעלות לארץ-ישראל אולי ירווח לו שם.

העליה לארץ ישראל​

ביום כ"ו אלול ה'תרפ"ד (1923)עלה הרב בורשטיין ארצה והתיישב בתל אביב. מרן הראי"ה קוק, שיסד בתקופה זו את ישיבתו הזמינו לכהן כמחנך וראש ישיבה ב"ישיבה המרכזית". בשעוריו היחודיים השתתפו תלמידי ישיבות מכל רחבי ירושלים, שוויתרו לצורך העניין על הסתייגותם מהשקפתה הציונית של הישיבה. הנהגתו הרוחנית ושיעוריו היחודיים השפיעו על תלמידי הישיבה עד כדי כך שלאחר פטירתו המשיכו תלמידיו לקיים שעור לזכרו ולהפיץ ביניהם את יסודות הלימוד שהושמעו בשיעורים אלו.

לדאבון לב לא זכה להרביץ תורה בארץ הקודש ימים רבים וכעבור כשנה ביום יט בכסלו ה'תרפ"ו עלתה נשמתו למרומים.

הנוסח החקוק על מצבת קברו נכתב בידי הראי"ה קוק וללא ספק משקף את היחס המיוחד שרחשו לו בישיבה:

ארז הלבנון אדיר התורה

בחיר גאוני הזמן…

ראש ישיבות גדולות עמוד האורה

הגאון האמיתי פאר הדור

מרן אברהם אהרן בהגאון ר' יהושע הכהן בורשטין

אב"ד דכמה קהלות קדושות ע"ש עדת טבריג ידוע

הקרה חכמתו בקדש ונשבר הכד על המבוע

רעדה אחזה כל שומע…

נתבקש בישיבה של מעלה

י"ט כסלו פ"ו בעיה"ק ירושת"ו זצ"ל ותנצב"ה

-----------

חרב חדה מונחת על צווארו של רבה של טבריג והוא מעיין בדברי הרמב"ם​

"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת"

ספורים רבים סופרו על גדולי הדורות שדבקו בתורה בכל עוזם, ותמיד בעת התעסקותם בלימוד התורה היו מנותקים מכל אשר ארע סביבם, אף כאשר ריחפה עליהם סכנת מוות.

אחד מהספורים הללו ספר הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל על רבי אברהם אהרן בורשטיין זצ"ל רבה של העיר טבריג שבליטא.

במלחמת העולם הראשונה, כאשר קו החזית עבר לא הרחק מהעיר טבריג, הבחינו החיילים הרוסים בשעת לילה מאוחרת, באור המנצנץ מחלון ביתו של אחד מתושבי העיירה. מהרו החיילים להסתער על הבית, בהיותם בטוחים כי מדובר במרגל לטובת הכובש הגרמני, המאותת לגרמנים על ידי אור הנר הדולק.

כשפרצו החיילים לתוך הבית, מצאו שם את רבי אהרן, הרב מטבריג, כאשר רכון על הרמב"ם שקוע בלימוד, עובדה זו לא שינתה את הערכתם כי מדובר במרגל, וברוב רשעותם, כששמחה על פניהם מגודל ה'טרף' שמצאו, הודיעו לרבי אברהם אהרן בצורה ברורה ביותר, כי מיד הם עומדים להוציאו להורג באשמת ריגול.

רבה של טבריג אשר ידע והכיר את אכזריותם של צבאות רוסיה הצארית, השיב להם ואמר: 'אם אכן נגזר עלי להיות מוצא להורג, אני מקבל עלי את הדין' אך בקשה אחת לי אליכם, ואנא מלאו את בקשתי האחרונה, אני עסוק עתה כל כולי בבירור הלכה מוקשה ברמב"ם, בבקשה מכם המתינו לי שעה קלה עד שאבהיר לעצמי את העניין החשוב בו אני עוסק, ולאחר מכן עשו בי כרצון הקב"ה!!'.


החיילים כבדו אכן את רצונו האחרון של רבי אברהם אהרן הנידון למות, נענו לפנייתו בחיוב, והשיבו לו שאכן הם מוכנים להמתין עד אשר יסיים לעיין בדברי הרמב"ם המוקשה.

רבי אברהם אהרן אשר אהב את לימוד התורה בכל מאודו, קשור הוא היה לעסק התורה יותר מכל עיסוק אחר, שכח מכל הסובב אותו ומהגזרה הנוראה המרחפת על נפשו, צלל והמשיך לשקוע בלימוד הרמב"ם בו החל קודם לבואם, כאילו לא עומדים בחוץ חיילים הרוצים את נפשו.

קיצו של רבי אברהם קרב, רק מסיים הוא את בירור הענין, והנה החיילים כבר עומדים הכן להוציא אל הפועל את זממם הנתעב, ולפתע באחת נשמעו קולות עזים מן הרחוב, קולות לא שגרתיים, ואכן התברר כי חל מפנה מפתיע במצבה הצבאי של העיר, והגרמנים פתחו במתקפה גדולה כנגד הצבא הרוסי, החיילים הרוסיים היו מופתעים מאוד מהמפנה החדש, וכל עוד נפשם בם פתחו בריצה ונסו על נפשם…