לאחר עיון מעמיק בדברים.
הגעתי למסקנא שישנה מחלוקת ממש מהותית (ולא כל כך ניתנת לפתרון על די ראיות והוכחות) ביני לבין הרב
@פסיק פומיה שליט"א.
בעוד אני טוען שכל הדינים כעין גזילה ונזיקין מבוססים על הרעיון המשפטי, שלאדם שייכים לא רק מה ש'ישנו בידו' אלא כל מה ש'צריך להיות בידו' והיינו כל הזכויות והתביעות הבאות מצד עצם בעלותו (דהנה יחס התורה לבעלות הוא עצם עובדת הבעלות, אני יכול להביא לכך ראיות, באם הציבור יהא מעונין).
ואילו לשיטת הרב הכותב הנ"ל זה הולך בדיוק הפוך!
דהרעיון המשפטי מבוסס על השליטה הטכנית (זה חידוש עצום בבחינתי) ולכך פסק הגר"ש שקאפ שכאשר האדם מוחזק נותנים לו את הממון, והיינו טעמא שלפי משפטי ההכרה והשכל בממונות, הממון אמור להיות אצל מי ששולט בו באופן טכני, אבל חידשה התורה זכאות נוספת שאינה פועלת רק מעצם המצב הטכני, אלא זכאות דינית המעמידה לאדם את בעלותו בעצם הקביעה שזהו דין הממון, ולכך מי שגוזל או מזיק את הבעלים, הבעלים יכול לתבוע אותו מכוח הזכאות הדינית שקיבל מהתורה.
אשמח אם כ"ת יעלה וריאציות נוספות שיוכיחו כאחד מהצדדים.
ואדרבה, שיבוא מאן דהו להכריע בינינו (כדין 'יבוא השלישי ויכריע בינהם').