תורה דהגרש"ש דמשפטי הממון (3 צופים)

[אברך קלאסי]

רק רציתי להוסיף כאן ב' הערות והוספות בכל הענין
א]כבר בצעירותי שמעתי ממרן הגרי''ג לחלוק על הגרש''ש בזה והעמיד נוסח כמדומה שהוא דומה לנוסח הגרחי''ש דאין הגדר שעיקר דינו של הגזל ומשפט לא תגזול מגיע בשלב שני אחר המשפט השכלי אלא שעיקרו של משפט לא תגזול הוא ע''פ הצדק [ובנוסח הגרחי''ש מסתמא יגיד במילים שלא לעמוד כפוגע כנגד תביעת השני]
ב] ראיתי שלא נגעו פה בחידושו המתמיה של מרנא הגרשש''ק שיש מושג של בעלות האמתית ויש מושג של בעלות המשפטית ולנובח האחר מיושב יותר כל הראיות שהביא דבאמת ההגדרה של ''בעלים'' לעולם נקבעת לפי האמת רק השני שמחזיק בזה אינו נחשב כפוגע בתביעתו של השני.
ג] ואגב אביא פה מציאה אדירה שהנה אחד הראיות של רשש''ק הוא מהסוגיא דקונה ב' אילנות מביא ואינו קורא כי חיב מספק והבין שזה מדאוריתא[וכן הבינו כל האחרונים שהביא שהקשו בזה] ומזה הוציא שיש דינים תלוים בבעלות האמתית ומצאתי אגב אורחא בר''ן בבא בתרא כ''ו שכותב שזה דין דרבנן עי''ש.

 

[בן הגולה]

ומהיכי תיתי למר שכוונת הגרש"ש שקודם דיני התורה מחויב האדם בחיוב גמור בכל הדברים השכלים והמשפטיים, שמא כוונתו שהתורה קבעה את חוקיה ע"פ ההגיון והשכל האנושי, אך לא שהשכל מחייב את הדבר, הלה כל אדם אם יקח לעצמו זמן להתבונן בעצמו כמה דברים השכל אמר לו לעשות והוא לא עשה ע"א השכל, אך גם לאחר המעשה הוא יודע שמצד הדבר הנכון והאמיתי היה עליו לנהוג אחרת, וה"ה הכא התורה קבעה את חוקיה ע"פ ההתנהגות השכלית האנושית, אך קודם התורה באמת לא הה חיוב גמור של כפיה אם לא יקיים את דיני השכל, ודו"ק,

לחץ כדי לכווץ...

מהיכא דאתי הגרש"ש - הראיה הראשונה שלו מבי"ד שכופה קטן הפטור ממצוות התורה להשיב את שגזל מכוח 'חיוב משפטי'.

 

[המחדש בטובו]

א-מדברי הראשונים דס''ל דאין יורדים לנכסיו במלוה ע''פ אלא כופין אותו עד שיאמר רוצה אני (הוא מחלוקת הרמב'ן והרשב'א בכתובות ובעשר''י הוכיח את יסודו מהא דיורדין]
ב-עיין בדבר רבינו גרשום (מסתמא בב''ב או בכתובות) שכתב וז''ל ''פריעת בע''ח למלוה במלוה ע''פ ואין בה קנין לא חיוב הוא לפורעו כיון שאין לו שטר ולא עדות וקנין אלא מצוה הוא שיפרע לו,'' וחזינן מדבריו שאין חיוב אלא מצוה הוא שיפרע