ישיבת חברון כנסת ישראל (1 צופה)

[ידיד נאמן]

ישיבת חברון כנסת ישראל היא ישיבה גבוהה בישראל אשר נחשבת לאחת משתי הישיבות החשובות והיוקרתיות בציבור החרדי. דרכה של הישיבה מבוססת על שיטת גדלות האדם של מייסדה, הרב נתן צבי פינקל ("הסבא מסלבודקה") - מראשי תנועת המוסר. הישיבה הוקמה על ידי רבני ותלמידי ישיבת כנסת ישראל שהקומה בשנת ה'תרל"ז (1877) בסלובודקה, פרבר של קובנה שבליטא. באמצע שנות העשרים של המאה ה־20 ריחפה סכנת גזירת גיוס תלמידי הישיבה לצבא, בשל כך החליטו ראשיה להעביר חלק ניכר ממנה לארץ ישראל.

בשנת ה'תרפ"ד (1924) הקימו רבי אברהם גרודזינסקי ורבי יחזקאל סרנא סניף של הישיבה בחברון שבארץ ישראל המנדטורית, שאליו הצטרפו בהמשך ראשי הישיבה. לאחר מאורעות תרפ"ט (1929) שבהם נהרגו חלק מתלמידי הישיבה עברה הישיבה לשכונת גאולה בירושלים. משם עברה הישיבה לשכונת גבעת מרדכי, שם היא שוכנת עד היום. במהלך השנים חלו פיצולים בישיבה, בעקבותיהם קמו ישיבת חברון־גאולה, ישיבת עטרת ישראל וישיבת כנסת הגדולה ("חברון־ר' הלל").

בישראל מצויים מספר בתי כנסת של בוגרי הישיבה ונקראים "יוצאי חברון".

בשנת תש"כ מנתה הישיבה 250 בחורים והבניין בשכונת גאולה היה קטן מדי. הרב סרנא העדיף שהישיבה תהיה בשכונה מרוחקת ממרכז העיר. לצורך כך תוכננה הקמת קרייה לישיבה, שתכיל בית מדרש, פנימיות ודירות לצוות. הרב יצחק בנו של רבי משה חברוני, מונה לאחראי על הקמת הקריה. הרב חברוני והרב כהן סייעו בגיוס כספים. בשנת תשכ"ב הונחה אבן הפינה בשכונת גבעת מרדכי[23]. לאחר כיבוש חברון במלחמת ששת הימים, ביקש הרב סרנא להקים את הישיבה מחדש בחברון, אבל השלטונות סירבו[24].

בגמר הבנייה בתשל"ו (1976) אוכלס בית המדרש והחלו הלימודים במקום. בתחילה נבנה בית מדרש המתאים לכ-500 בחורים. עם השנים עלה מספר התלמידים ונבנה בית מדרש חדש שיכול להכיל עד 1,400 מקומות ישיבה. בהמשך אף הוא הורחב והוא מכיל כ-1,600 מקומות.

במהלך שנותיה של הישיבה בגבעת מרדכי עברה הישיבה מספר שינויים בולטים:

בשנת תשל"ז פרש הרב ברוך מרדכי אזרחי, ויסד יחד עם חמיו, המשגיח הרב מאיר חדש (שבמקביל נותר בתפקידו בישיבה), את ישיבת עטרת ישראל בשכונת "בית וגן" בירושלים.
בשנת תשמ"ז פרש הרב חיים סרנא עקב מחלוקת עם מנהל הישיבה יצחק חברוני (בנו של הרב משה). לאחר הסכם פשרה הקים ישיבה משלו בבניין הישן של הישיבה בשכונת גאולה. ישיבתו כונתה "ישיבת חברון-גאולה".
בשנת תשמ"ח, עקב מחסור בסגל הוראה מונו לראשונה אנשי צוות מחוץ למשפחה, הרב דוד כהן (בוגר ישיבת חברון) והרב שלמה כץ (בוגר ישיבת בריסק), בעידודו של הרב שך. בשנת תשנ"ז מונו השניים לראשי ישיבה, לצד הרב משה מרדכי פרבשטין (בנו של הרב אברהם).
בשנת תשנ"ו פרש הרב הלל זקס – מראשי הישיבה – עקב חילוקי דעות עם מנהל הישיבה, והקים את "ישיבת כנסת הגדולה" במודיעין עילית. הרב זקס המשיך לשמור על קשר עם תלמידים בישיבת חברון והמשיך למסור שם שיעורים כלליים פעם בשבוע. בהמשך פחת מספר השיעורים עד שפסק כמעט לגמרי.
עד לאמצע שנות ה-80 השיעורים בישיבה היו נמסרים ביידיש, אם כי חלק מהר"מים (כמו הרב אברהם פרבשטין) היו עוברים במהלך השיעור לעברית.

לאחר פטירת הרב אברהם פרבשטין בשנת תשנ"ז מונו לראשי ישיבה הרבנים הרב דוד כהן, הרב שלמה כץ והרב משה מרדכי פרבשטין. בחורף תשנ"ח מונה הרב יוסף חברוני, בנו של יצחק חברוני כר"מ בישיבה, ובג' בתשרי ה'תש"ס הוכתר כראש ישיבה כממלא מקומו של סבו הרב משה חברוני[25]. באותה העת מונה הרב יצחק לנדא (נפטר תשע"ד, 2014) כר"מ, בשנת תשס"ח מונה לר"מ הרב אברהם לויסון, אשר שימש קודם לכן כר"מ בישיבת אור ישראל, בשנת תשע"ג מונה הרב איתן יפה'ן (בנו של הרב אהרן). לקראת שנת תשפ"ג מונו כר"מים הרב אהרון רלב"ג והרב נחום בר חיים שמכהנים ברוטציה, עד אז שימשו שניהם כרבני הקיבוץ. ראש הקיבוץ היה הרב נחמן טוקר, חתנו של הרב משה חברוני. כיום ראש הקיבוץ הוא הרב משה יפה'ן (בנו של הרב אהרן יפה'ן) וכן משמש כראש כולל קדשים. המשגיח הרוחני בישיבה כיום הוא הרב חיים יצחק קפלן וכמשגיחים קטנים משמשים הרב אלימלך רטמן, הרב חיים ויסבלום (בנו של הרב אורי), הרב חיים פלאי והרב יצחק זאב גולדיש. בין הנו"נ בישיבה נמנים הרב אהרן זלזניק[26] אשר משמש גם כמסדר חופה וקידושין לצד ראשי הישיבה. וכן הרב חנוך הרטמן[27].

ישיבת חברון נחשבת לאחת משתי הישיבות הליטאיות היוקרתיות והחשובות ביותר בישראל, לצד ישיבת פוניבז'. בעשור השני של המאה ה-21 יש המחשיבים אותה כחשובה ביותר, גם בשל המחלוקת הפנימית אצל מתחרתה.[28]

בשנת תשע"ח, קבוצה מבוגרי הישיבה המשתייכת לפלג הירושלמי הקימה את ישיבת חברון החדשה ברוח ישיבת חברון.

ישיבה קטנה
משנות ה-30 עד תחילת שנות ה־80 פעלה ישיבת תפארת צבי, שהוקמה כישיבה קטנה לישיבה. בהמשך נפתח לצידה תלמוד תורה יבנה, שיועד לחרדים שלא השתייכו ליישוב הישן[29].

בשנת תשס"ז נפתחה בירושלים ישיבת חברון לצעירים בראשות הרב משה קלור (חתנו של יצחק חברוני)[30].

מאפייני הישיבה
ישיבת חברון היא ישיבה חרדית ליטאית בסגנון המקובל. ישיבות אלו שמות את הדגש העיקרי שלהם בלימוד התורה בעיון. לישיבה כמה דגשים מיוחדים:

גדלות האדם
ערך מורחב – גדלות האדם
גדלות האדם היא תמצית את משנתו של הסבא מסלובודקה, הבאה לידי ביטוי בשימת דגש עיקרי על עבודת ה', מתוך הכרת רוממות האדם שהוא צלם אלוקים, והקפדה על ההנהגות המתחייבות מכך, בין היתר שיטה זו כוללת גם הנהגות חיצוניות שנועדו לתת לאדם תחושת רוממות מתוך הכרה בתפקידו כנזר הבריאה, כגון שימת דגש על מראה נאות ומסודר, והדגשת יכולותיו וכישוריו של האדם, שיטה זו עומדת בניגוד לשיטת הרב יוסף יוזל הורוביץ – הסבא מנובהרדוק, ראשה של ישיבת נובהרדוק – הסוברת כי עבודת ה' צריכה להיעשות מתוך הכנעה וענווה, והאדם צריך לחוש מושפל אל מול בוראו.

תפיסת עולם זו באה לידי ביטוי גם בהופעתם החיצונית של בני הישיבה, כמו גילוח הזקן ותלבושת מוקפדת ומכובדת. הופעה זו הבליטה את השוני, מהנוף האנושי החרדי, בירושלים, ועמדה בניגוד למקובל אז בקרב אנשי היישוב הישן בארץ ישראל. הנהגות אלו אף גרמו בתחילה לחשש בקרב אנשי היישוב הישן, והם הקפידו לשמור מרחק מהצעירים במראה החדש, אמנם חששות אלו התבדו לאחר שהכירו את תלמידי הישיבה ועמדו על טיבם, ובהמשך היו אף מבין אנשי היישוב הישן ששלחו את בניהם ללמוד בישיבה.

עצמאות בהנהגות

סדר לימוד בהיכל הישיבה בגבעת מרדכי
כחלק משיטה זו של גדלות האדם, דגל הסבא בעמדה, שלכל אדם יש את הכישורים הנדרשים להחליט לבדו במה הוא יכול להתקדם וכיצד, וכשהגיע הסבא לארץ ישראל החליט לבטל את המשמעת הנהוגה בישיבה, כתוצאה מכך בפרט ומשיטתו בעניין זה עוד קודם העלייה לארץ בכלל, נוצרה בישיבה תבנית מיוחדת המאפשרת התפתחות אישית של התלמיד באופן אינדיבידואלי, ולא כחיקוי לראשי הישיבה ומשגיחיה, דבר שלא היה מקובל בשאר הישיבות באותה תקופה. כחלק מהשיטה, הישיבה דגלה בעצמאות הבחורים, ובנתינת מעורבות אקטיבית לבחורים המבוגרים בהנהגת הישיבה. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 ולאורך העשור השני של המאה ה-21, חל פיחות במעמד הבחורים בישיבה ובשליטתם בה, דבר שגרם מדי פעם לחיכוכים ולמריבות בין הנהלת הישיבה לבחורים[31]. בתמוז תשע"ח הוחרף המאבק ומאות בחורים עזבו את בית המדרש למשך כמה ימים כמחאה על סילוק תלמיד. הרב חיים קנייבסקי כתב מכתב נגד המהלך וראשי הישיבה החליטו להתנות את המשך לימודיהם של בני ועד א' במעבר מבחן קבלה מחדש[32]. על רקע התפרצות נגיף הקורונה בישראל, נכנסה הישיבה בקיץ תש"פ למתווה כמוסות ("קפסולות"), ובמשך הקיץ החליטה הנהלת הישיבה לפנות את כלל הבחורים מהישיבה ולאפשר את חזרתם של בחורים עד לוועד שישי (גיל 22 בערך)[33]. בהמשך נפתח סניף בחדרה לבחורים מבוגרים, אשר היה פעיל עד פתיחת שערי הישיבה.

הבדלים בשיטת הלימוד
בישיבת חברון שיטת הלימוד הנהוגה, היא שיטת הלימוד הליטאית הקלאסית מיסודו של הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק שהייתה מקובלת גם בהרבה ישיבות אחרות, אך עם זאת ישנם מספר מאפיינים לישיבה הנגזרים משיטתו של הסבא:

עצמאות בלימוד – כחלק מהנהגתו לתת לכל תלמיד יכולת ביטוי משל עצמו, עיקר הלימוד בישיבה מתבסס על הלימוד האישי של התלמידים, ושיעורי הר"מים משמשים רק לתוספת והרחבה, הדבר מתבטא בין היתר בכך שמהשנה השלישית כבר לא שומעים התלמידים שיעורים יומיים פרטניים, אלא לומדים לאורך כל היום בכוחות עצמם.
צורות לימוד שונות – כיום בישיבה ישנם שלשה ראשי ישיבה, וכל אחד לומד ומלמד לפי דרכו, וכל אחד מן התלמידים יכול להחליט באיזו דרך רצונו ללמוד. המבוגר מבין ראשי הישיבות הוא הרב משה מרדכי פרבשטין, שנוהג לצבור ידיעות מקיפות של כל הראשוניםוהאחרונים בסוגיא, עם שימת דגש על ספרי ההלכה והשו''תים; ראש הישיבה השני, הרב דוד כהן, נוהג ללמוד את דברי רש"י והראשונים ולבסס את הסוגיא בעיקר על סמך דקדוקים בלשונותיהם וחישוב השיטות, כמו הסגנון הנהוג בישיבת מיר; והרב שלמה כץ נוהג ללמוד בצורה המאפיינת את שיטת בריסק בהתעמקות בפשט הגמרא והראשונים הבסיסיים, תוך מתן הגדרות חותכות, בלי לחפש הסברים נוספים. כמו כן, מתייחד הרב אברהם לויסון בשיטת לימודו, אותה הוא מנחיל באמצעות שיעוריו היומיים לבני ועד א' ומסירת 'חבורות' לבחורים המבוגרים יותר, המתאפיינת בעיקר בחיפוש אחר שורש הדברים ויסודם בכל סוגיא.
מחזור המסכתות הנלמדות בישיבה הם מסכתות מסדר נשים, סדר נזיקין ומסכתות שבת וסוכה מסדר מועד. כאשר כל מסכת נלמדת זמן אחד, מלבד מסכת ב"ק אשר נלמדת שני זמנים שלמים.
מנהגים וניגונים
בישיבה מנהגים המבוססים בעיקר על מנהגי הגר"א ומנהגי ישיבת סלובודקה. בין המנהגים הבולטים: בעליה לתורה אין קוראים לבחור בצירוף שם אביו (בהוראת הסבא מסלבודקה). לקראת שנת תשע"ה הוציא "ועד הבוגרים" מהדורה של לוח עתים לבינה ובו מנהגי הישיבה וימי האזכרה של רבניה.

נהוג בישיבה כי בימי האזכרה של רבניה להוסיף אחר תפילת ערבית ותפילת שחרית סדר לימוד של כעשרים דקות, אחר התפילה מכריז הגבאי 'עשרים רגע לימוד' ולאח"מ אמירת קדיש דרבנן.

הישיבה משמרת מנהגים ומסורות מהעבר לפעמים באופן מעט קיצוני. הדבר מתבטא למשל במודעות שונות הנתלות באופן ובנוסח קבוע במועדים מסויימים, דוגמה מוכרת היא המודעה על טלית שאבדה לישיבה שנתלית באופן קבוע לפני הימים הנוראים, או מודעה על אבידת ספר הכתובות של התורמים שנתלית לפני פורים כבר למעלה מארבעה עשורים.
מנהגים נוספים: מכירת העליות בשמחת תורה במטבע 'גילדן', הגבאי מכריז את השעה בצורה ייחודית כך שבמקום לומר חמש ועשרה מכריז עשר אחרי חמש (- הדבר מגיע כתרגום מילולי מאידיש).

הסבא מסלבודקה עודד את השירה והניגונים עוד בהיות הישיבה בליטא. מסורת זו נמשכת אף בחברון. בשבתות ובחתונות נהגו תלמידים בעלי כישרון מוזיקלי לשיר סולו ולאחריהם שאר בני הישיבה. המוזיקה הורכבה ממסורות משפחתיות שהביאו עמם בני הישיבה, כמו גם שירים שנקלטו מהסביבה או הולחנו במקום. בשמחת בית השואבה נהגו לשיר בסוכה ולאחר מכן לרקוד בבית המדרש. אחד השירים היה "חינדאלע", שיר שמקורו מערביי חברון, ועד היום מושר בחתונות תלמידי הישיבה. כיום משתמרת מסורת זו בשירה בסעודה שלישית לפני הדרשה וכן בחגים ואירועים מיוחדים.
נוסח תפילת ימים נוראים של חברון הוא נוסח מרכזי בציבור הליטאי, ונוהג בישיבות ובתי כנסת שהוקמו על ידי יוצאי חברון. והתפשט אף לכלל הציבור. מסורת הנוסח היא מהרב שלום שבדרון שהתפלל לפני העמוד בתפילת מוסף של ראש השנה. בשנותיו הראשונות הוא נצמד לנוסח הוותיק של הרב שלמה צימבליסט (ראש ישיבת תפארת צבי), הרב צבי קופשיץ, הרב אליהו פרוש והרב חיים מנחם מנדלסון, נוסח מונוטוני שמקורו מישיבת טלז. עם השנים החל הרב שבדרון לפתח את נוסח התפילה, עם ניגונים וסלסולים משלו. ושילוב קטעי נגינה לחלקים מהתפילה. את שיריו שאב ממקורות שונים, חלקם מהמסורת המשפחתית החסידית, חלקם משכניו כמו ר' הלל ליכטנשטיין (כגון 'ארשת שפתינו', ניגון חסידי שהותאם לתפילה הליטאית), ר' אליהו פרוש החזן בשערי חסד שנוסחאותיו וניגוניו התבססו בחלקם על הרב זלמן סנדר כהנא שפירא (כמו 'ובשופר גדול יתקע' ו'מה נאמר לפניך'), וחלקם מהחזן ר' הירשל גולדשטיין מלונדון ('כי הנה כחומר', 'ויאתיו') ועוד[34]. כיום החזנים בישיבה בימים נוראים הם הרב ירחמיאל טוקר והרב שלמה פלאי[35].

בשנים האחרונות יצא לאור "מחזור כנסת ישראל" אשר כולל בתוכו הנסח וכל המנהגים הנהוגים בישיבה.

כנסת הבוגרים
בשנת תשס"ט הוקם "ועד הבוגרים", במטרה לשמר על הקשר בין הישיבה לבוגריה. הוועד ערך כנס בוגרים בבנייני האומה. לכבוד הכנס יצא הספר "עד שבחברון", ובו תולדות הישיבה ורבניה[36].

בטאון כנסת ישראל הוא כתב עת פנימי היוצא לאור מאז חודש תשרי תשפ"ד (2023) על ידי כנסת הבוגרים של ישיבת כנסת ישראל. הבטאון מתפרסם אחת למספר שבועות, בעיקר במהדורה דיגיטלית, ומופץ בקרב בוגרי הישיבה וידידיה.

בבטאון מתפרסמים מדורים קבועים, ובהם דברי ראשי הישיבה בהווה, מדור 'להחיות' המוקדש לדברי רבני הישיבה בעבר, ומדור 'כנסת ישראל' הסוקר את תולדות בוגרי הישיבה לדורותיהם. נוסף על כך נכללים בו מדור 'בית היוצר' – דברי תורה מפרי עטם של בוגרי הישיבה שליט"א, מדור ברכות מז"ט למאורסים, וכן מדורים העוסקים בהיסטוריה, בתיעוד מנהגי הישיבה ובכתבות עומק על רבניה ובוגריה.

אוצר הספרים
ספריית הישיבה מכילה כ-18,000 ספרים[37], בהם כאלה שהובאו מסלבודקה ומחברון וכתבי יד נדירים. בספרייה 5 מחשבים שעליהם מותקנת תוכנת אוצר החכמה. הספרים מקוטלגים באופן אלקטרוני. אוצר הספרים מתנהל כגוף עצמאי למחצה. חלק ממימונו מסופק על ידי הנהלת הישיבה.

כיום רבים מכתה"י והספרים הנדירים אינם בבית אוצר הספרים.

בעבר שימש האוצר כספריית השאלה עבור הציבור הרחב. הדבר גרם לאבדן ספרים מרובים, ובעקבות כך ננעל חלק גדול מהאוצר ונפתח רק בנוכחות ספרן שרשם כל השאלה, שהייתה מוגבלת לשבוע בלבד. בשנת תשס"ה עבר אוצר הספרים שיפוץ מקיף, במהלכו נקנו ספרים רבים. מאז משמשת הספרייה לעיון במקום בלבד. עד לשנת תשס"ט היו רוב הספרים מצויים ליד בית המדרש, וחלק מועט מהם שכן בקומה למטה וכונה "האוצר הקטן". בשנת תשס"ט, לצורך הרחבת פנימיות הישיבה, קנתה הנהלת הישיבה את שטחו של האוצר הקטן מהנהלת אוצר הספרים, והספרים שבו עברו אל ספריית האוצר המרכזית שמאחורי בית המדרש.

רבני הישיבה כיום
ראשי הישיבה: הרב דוד כהן, הרב משה מרדכי פרבשטיין, הרב שלמה כץ והרב יוסף חברוני.
מנהל רוחני - הרב חיים יצחק קפלן.
רמי"ם: הרב אברהם לויסון, הרב איתן יפה'ן, הרב אהרון רלב"ג, הרב נחום בר חיים והרב חנוך הרטמן.
שושלת רבני הישיבה